החלטה בתיק א 738458/04

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שסכום התביעה יתוקן ל-26,023 ש"ח במקום 9,873 ש"ח.

טענות המבקשת

ביום 22.8.04 הגישה המבקשת תביעה כספית כנגד המשיבה 1, הרשומה כמחזיקה בנכס הנמצא בתחום שיפוטה, לשם גביית חובות ארנונה ומים, כאשר המשיבה 2 השכירה את הנכס למשיבה 1.

בעקבות טענת משיבה 1 המופיעה בתצהירה התומך, לפיה החזיקה רק במחצית הנכס ולכן הינה חייבת רק מחצית החוב נשוא תביעה זו, תיקנה המבקשת את  כתב התביעה וצירפה את משיבה 2 כנתבעת נוספת, על מנת לקבוע מי היה המחזיק בנכס לצורך חיוב בארנונה.

ביום 26.5.05, ניתן פסק דין חלקי כנגד משיבה 1, לפיו חויבה לשלם למבקשת סך של 9,602 ש"ח בעבור מחצית הנכס.

בכתב הגנתה מודה המשיבה 2, כי הנכס נשוא החוב חולק לשתי דירות נפרדות בעלות שטח זהה, כאשר בדירה אחת התגוררה משיבה 1 ואילו בדירה השנייה התגוררו שלושה שוכרים שונים לתקופות שונות.

משיבה 2 לא פעלה כמצוות המחוקק כנקבע בסעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולא דיווחה למבקשת על פיצול הנכס.

בעקבות בקשתה של משיבה 1, ניתנה הנחה בארנונה לנכס בשיעור של 70%, מחודש ספטמבר 2000 ועד חודש אוגוסט 2003. הנחה המוענקת למקבלי גמלת הכנסה ע"פ חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981.

ההנחה שניתנה הייתה שגויה, הואיל וניתנה על כל הנכס. מכאן, שהמשיבה זכתה אף היא להנחה בארנונה, ללא כל ביסוס חוקי.

לאור הנטען, מבקשת את תיקון כתב התביעה.

תשובת המשיבה 1

מאז הגשת התביעה, נעשו מאמצים רבים לשלם את החוב. טענות המבקשת משוללות כל יסוד. ביום שהשכירה את הנכס, המציאה המשיבה למבקשת את חוזה השכירות ובו מצוין, כי הנכס נשוא החוב מחולק לשניים ודבר לא הוסתר מהמבקשת. למרות בקשת המשיבה, המבקשת לא בדקה את שהובא בפניה ולא רצתה לגבות ארנונה עבור מחצית הנכס. לטענתה, הדיירת הראשונה במחצית השנייה של הנכס, היתה אם חד הורית ובהמשך, זוג סיעודי ואף הם היו זכאים להנחה בארנונה.

לאור זאת מתנגדת לבקשה.

תשובת המשיבה 2

ביום 7.4.05 הגישה המבקשת את התביעה בתיק זה  כנגד המשיבה 1. המשיבה 1, בבקשתה למתן רשות להתגונן הנתמכת בתצהירה הודתה, כי החזיקה רק במחצית הנכס. בשלב זה למבקשת נודע לראשונה על קיום העילה לביטול ההנחה בארנונה שניתנה למשיבה 1 עבור כל הנכס, ברם, המבקשת לא טרחה לבקש את תיקון כתב התביעה.

ביום 25.5.05, בדיון שנערך בבית המשפט, הודתה המשיבה 1 בשנית, כי החזיקה רק במחצית הנכס ובתגובה, ביקשה המבקשת לקבל פסק דין חלקי על מחצית סכום התביעה במקום לבקש לתקן את סכום התביעה. פסק הדין החלקי ניתן ביום 26.5.05 ובו חויבה המשיבה 1 לשלם למבקשת סך של 9,062 ש"ח.

לטענת משיבה 2, המבקשת מציינת בבקשתה, שבעקבות טענת נתבעת 1, כי החזיקה רק במחצית הנכס, תיקנה את כתב התביעה וצירפה את המשיבה 2 כנתבעת נוספת, אולם תיקון כתב התביעה לא כלל את תיקון סכום התביעה.

ביום 12.12.05 הגישה המשיבה 2 כתב הגנה הנתמך בתצהיר ובחוזי שכירות ושוב לא טרחה המבקשת לבקש את תיקון הסכום.

גם בקדם משפט שנערך ביום 20.12.05 וכאשר כל העובדות היו ידועות למבקשת, לא ביקשה זו את תיקון הסכום. לטענתה רק ביום 9.3.06, כ- 10 חודשים לאחר שידעה לראשונה על קיום העילה לתיקון סכום התביעה, הוגשה הבקשה.