ערר על החלטת בית משפט השלום מיום 20.9.06, לפיה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב שוחרר בתנאי 'מעצר בית' מלא בבית הוריו, תוך יציאה לקבוצה טיפולית פעם בשבוע, הפקדה כספית, התחייבות עצמית וערבות צד ג'.
נגד המשיב הוגש כתב אישום בשלושה אישומים. באישום הראשון מדובר בכך שביום 6.2.06, בשעות הערב, התנהג המשיב באופן פרוע במרכז המסחרי בבית שמש בהיותו תחת השפעת אלכוהול. שוטרים ניסו לעכבו, והוא דחף שוטרת, ניסה לברוח, ולאחר מרדף שבעקבותיו נתפס המשיב, איים על השוטרת כי יכה אותה ויברח. כשהובא לתחנת המשטרה תקף את החוקרת במכה בידה. באישום השני מדובר בכך שביום 18.4.06, בשעות הערב, בבית שמש, תקף המשיב את קונן אימאייטו, בכך שנתן לה אגרוף בפה. נגרם לה חתך בצד הפנימי של השפה העליונה שהצריך תפירה. באישום השלישי מדובר בכך שביום 19.8.06 באישון ליל פצע המשיב את מלאסה וובנק כשהוא נושא נשק קר. היה זה בעקבות שתיה בצוותא, ויכוח מילולי, שהסתיים בכך שהמשיב דקר את המתלונן באמצעות חפץ חד. למתלונן נגרם חתך באורך של סנטימטר בבטן התחתונה. על כל אלה הואשם המשיב בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, באיומים, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית ובפציעה בנסיבות מחמירות.
אין עוררין על קיומן של ראיות לכאורה.
תסקיר שירות המבחן פירט את הרקע האישי והמשפחתי של המשיב. הלה מכחיש קיומה של בעיית התמכרות לאלכוהול או לסמים. שירות המבחן עמד על בעייתיות אצל המשיב ועל קושי בשליטה בהתנהגות. עם זאת, המליץ שירות המבחן על 'מעצר בית' בהשגחת הוריו של המשיב בבית שמש, בד בבד עם השתתפות שבועית בקבוצה טיפולית.
כאמור, אימץ בית משפט קמא את המלצת שירות המבחן, ומכאן עררה של המדינה. לשיטתה, אין בהחלטת בית משפט קמא משקל ראוי לחומרת העבירות ולמסוכנות אשר עולה מהן. מעשיו של המשיב כוונו הן נגד שוטרים, הן כלפי המתלוננת הנ"ל שלא היה לה כל סכסוך עם המשיב, והן כלפי מתלונן אחר על רקע של מה בכך. שוטרים הריחו ריח חזק של אלכוהול שנדף מפיו של המשיב, וקיים חשש, חרף הכחשתו, כי הוא מכור לטיפה המרה. משאין המשיב רואה את עצמו כזקוק לטיפול כלשהו, טוענת ב"כ המדינה, כי אין לתת בו אמון. באת-כוח המדינה טענה כי אין ניתן לסמוך על הוריו של המשיב שיפקחו עליו כהלכה, על רקע ניסיון העבר. אמו חתמה במשטרה בשעתו כערבה, לאחר האירוע נשוא האישום הראשון. כך גם לאחר האירוע השני, שלגביו על-פי חומר הראיות הייתה מעורבות גם מצידו של אביו של המשיב. השניים נעצרו באותו אירוע, ושוחררו בחתימת האם. מכיוון שאין ניתן לסמוך לא על המשיב ולא על הוריו, ומפאת מסוכנותו הממשית אשר גוברת והולכת מאירוע לאירוע, מבקשת באת-כוח המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי יש לקיים את החלטת בית משפט קמא, אשר מבוססת על התסקיר שניתן מאת שירות המבחן, תסקיר שעיקרו חיובי. אין אינדיקציה של ממש לבעיה של התמכרות לאלכוהול. מדובר באדם צעיר, ללא עבר פלילי. בא-כוח המשיב הציג כמה וכמה החלטות שניתנו בבית המשפט העליון, ואשר על פיהן שוחררו ממעצר חשודים בעבירות מעין אלה שבהן הואשם המשיב, ואף חמורות מאלה.
במישור העקרוני, צודק בא-כוח המשיב. אכן יש וניתן לשחרר ממעצר גם בעבירות מעין אלה שבהן הואשם המשיב, חרף המסוכנות לבטחון הציבור. עם זאת, בנסיבות העניין דנן, צודקת באת-כוח המדינה. דפוס האלימות שמדובר בו, הולך וגובר מאירוע לאירוע, וניכרת הסלמה ממשית. הטיפול המשטרתי במשיב נעשה באופן מידתי, בהדרגה, בהתחשב בהיותו עולה חדש וללא עבר פלילי, אך המשיב מעיד על עצמו לכאורה במעשיו כי אין ניתן לרסנו. בשוטר אחד ניסע לנגוח, גם שוטרת אחרת תקף, ולא היסס להכות גם חוקרת בתחנת המשטרה (מזכר מיום 6.2.06, זכ"ד מיום 6.2.06, דו"ח פעולה מיום 6.2.06 ודו"ח פעולה מיום 18.4.06). לדברי המשיב בהודעתו מיום 6.2.06 הוא עצבני "בגלל שאני מסטול" (שורה 25). את שכנתו תקף המשיב, בנוכחות אביו, בביתה שלה, עד שהיתה "מלאה בדם וירד מהאף שלה דם... והבית היה מפוזר" (דו"ח פעולה מיום 18.4.06), ובוצעה לה תפירה בהרדמה מקומית בבית החולים הדסה עין כרם (גליון שחרור ממיון מיום 18.4.06). באירוע האחרון, כבר השתמש המשיב בחפץ חד כדי לדקור את המתלונן, והאירוע עלול היה להסתיים בגרוע מכל.
שלושה שיקולים מצטברים הביאוני לקבל את הערר:
(1) ההסלמה באירועים, כשהאלימות מופנית הן כלפי שוטרים והן כלפי 'סתם' אזרחים בעקבות עניינים של מה בכך, דפוס התנהגות אשר מלמד על מסוכנות כלפי כולי עלמא;
(2) מספר אינדיקציות לשתיית אלכוהול, וכשהמשיב איננו מכיר בבעייתיות כלשהי אצלו ובצורך לקבל טיפול;
(3) ספקות של ממש באשר למסוגלותם של ההורים למלאכת הפיקוח. הגם ששירות המבחן המליץ על השגחה של ההורים, כשלעצמי לא נחה דעתי מכך שאירוע רודף אירוע וההורים לא מסוגלים למנוע את הדבר הזה, הגם שהאם חתמה כערבה בעקבות שני האירועים הראשונים, וכשלאב הייתה מעורבות מסויימת בעצמו באירוע השני.
בנסיבות כמתואר, אין ב'מעצר בית' בבית ההורים בבית שמש כדי להפיג את חשש המסוכנות מפניו של המשיב כלפי הציבור; והמסוכנות היא ממשית.
אשר על כן, החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
ניתנה היום ג' בתשרי, תשס"ז (25 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם וב"כ עו"ד מוטי איווס.
עינת