1. המדינה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות וכן עבירת היזק בזדון.
2. על פי כתב האישום, ביום 5.9.06, לפני השעה 23:00 החליט המשיב ואדם נוסף שזהותו איננה ידועה למבקשת לשדוד בית מרקחת. המשיב נסע יחד עם האחר ברכב מסוג פג'ו 205 לבית מרקחת "מימי" שבשכונת בית חנינה בירושלים, במטרה לבצע שם את השוד, אך בית המרקחת היה סגור. משם נסע המשיב, יחד עם נ.ט (להלן: הקטין) והאחר, אשר נהג ברכב לבית מרקחת השלום בשעפט במטרה לבצע את השוד. השלושה הגיעו לבית המרקחת, והאחר החנה את הרכב בסמוך. אותה שעה שהה בבית המרקחת עוזר הרוקח (להלן: המתלונן). האחר כשכובע מצחייה לראשו, נכנס לבדו לבית המרקחת על מנת לבדוק את מספר העובדים במקום. הוא פנה למתלונן ושאל אם יש ברשותו כדורים נגד כאב ראש, משהשיב לו המתלונן בחיוב, אמר לו האחר כי הוא יוצא להביא כסף מהרכב.
האחר שב לרכב והודיע לנאשם כי בבית המרקחת ישנו עובד אחד בלבד. הנאשם והאחר החליטו להוציא את תוכניתם אל הפועל ואף בקשו מהקטין להצטרף אליהם, אך הוא סירב, והנאשם והאחר ניגשו לבית המרקחת לבדם. האחר צלצל בפעמון דלת בית המרקחת, נכנס ראשון פנימה ואחריו נכנס הנאשם כשהוא עוטה רעלה לבנה המכסה את פניו, למעט עיניו, כפפות על ידיו ואוחז באקדח. הנאשם כיוון את האקדח לראשו של המתלונן והורה לו למסור לידיו את כל הכסף שבקופה וכן הכסף שבכיסיו. המתלונן מסר לידי הנאשם סך 300 ש"ח שהיו ברשותו ובקופה. המתלונן נדרש לתת לנאשם את כל התרופות של העצבים, המתלונן השיב לו כי אין לו תרופות כאלה. הנאשם שאל היכן ממוקמת מצלמת האבטחה ומערכת האבטחה, ומשהצביע לו המתלונן על המצלמה בכניסה לבית המרקחת, ניגש האחר למצלמה ושבר אותה.
טענות הסנגור
3. בא כוח המשיב איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. מנגד, הוא ביקש לטעון למחדלי חקירה, שיש בהם כדי לכרסם בכוחן של הראיות לכאורה, ומכאן לשחרר את המשיב לאחר קבלת תסקיר מעצר.
לטענת בא כוח המשיב, המדינה הסכימה לשחרר את הקטין, אף שעולה מחומר החקירה כי הוא היה שותף לעבירה, והדבר בעיניו לא תקין היות שיש בו יחס מפלה נגד המשיב.
הסנגור פירט את המחדלים והפרכות בחומר הראיות כדלהלן:
תחילה הכחיש הקטין כל מעורבות מצדו באירוע. לאחר מכן, הוא שינה את גרסתו, עליה מושתת כתב האישום. הסנגור ציין, שכל טענותיו של הקטין לעניין היכן ישב כל אחד מהשלושה ומי נהג ברכב, מופרכות,כפי שניתן ללמוד ממה שנראה בדיסקים של המצלמה, אשר תיעדה את האירוע. גרסת הקטין שהאחר הוא אשר נהג ברכב עת נמלטו מהמקום לאחר השוד, מופרכת על ידי הצילומים. לפי הצילומים, הקטין הוא אשר נהג ברכב עת נמלטו מבית המרקחת. לאור זאת הקטין הנו שותף מלא, ושחרורו הנו בגדר יחס מפלה. לטענתו של הסנגור, מדובר בקטין מניפולטיבי ושקרן. הוא ניסה לנקות את חלקו על ידי מסירת גרסה מגמתית. הקטין מנסה לחפות על קרוביו או חבריו אשר היו באמת באירוע, ולצורך כך הוא בוחר במשיב ,שיש לו סכסוך עם אחיו של הקטין, כקורבן. הסנגור הוסיף, כי קיים סכסוך "עמוק" בין המשיב ובני משפחת הקטין.
עוד הוסיף הסנגור תמיהה, היעלה על הדעת שהקטין איננו מכיר את האחר, שישב עמו ברכב. לבטח הוא מכירו ובכך שיקר הקטין. אף שהקטין ציין כי הוא יכול לזהות את האחר, המשטרה לא מצאה לנכון להציג בפניו אלבום תצלומים לשם זיהוי האחר, מחדל חקירה זה משליך על עוצמת הראיות. המשטרה גם לא ביקשה מהמתלונן, אשר מסר תיאור מדויק לאחר, לזהות את האחר לפי אלבום תמונות. המשטרה גם לא מצאה לנכון להוציא פלט שיחותיו של הקטין על מנת לעמוד על זהותו של האחר. לדידו של הסנגור, אין זה הגיוני שהמשיב יתחבר עם הקטין כאשר יש ביניהם הפרש של 13 שנים, ויש בינו לבין משפחת הקטין סכסוכים. מחדל חקירתי נוסף הוא, שהמשטרה לא חקרה את בן דודו של הקטין אשר על פי גרסת הקטין ראה את הנאשם מגיע יחד עם האחר ואוסף אותו לרכב.
4. עוד טען הסנגור, כי למשיב יש אליבי מוצק בדמות הודעות אמו ואחותו, המתגוררות עמו. שתיהן אשרו, כי המשיב לא עזב את הבית, וכי יש נגדו מעצר בית בתיק אחר מבית משפט בפתח תקווה ובשל כך איננו יוצא מפתח ביתו. המשיב בחקירתו הביע נכונות להיחקר בפוליגרף, דבר שיש לו השלכה להליכי המעצר.
5. לאור נימוקים אלו, מבקש הסנגור לשחרר את המשיב, חרף עברו הפלילי, לבית אמו הממוקם בשועפט ליד המסגד, באיזוק אלקטרוני, בבית האם קיים קו טלפון. לצורך כך ראוי לדעתו להזמין תסקיר מעצר.
טענות בא כוח המבקשת
6. בא כוח המבקשת מתנגד לשחרר את המשיב, ואינו מוצא טעם בהזמנת תסקיר מעצר. השוד עצמו מתועד במצלמה. שינוי הגרסה של הקטין נבע מכך שהחוקר חשף בפניו כי יש חומר חקירה המפליל אותו בדמות צילומים. הקטין סיפר על פרטים מוכמנים שרק מי שהיה באירוע יודע עליהם דבר. הוא הזכיר את הכפפות ואת המסכה הלבנה, אך לא את האקדח, תוך שהוא מציין כי לא ראה שום אקדח. באשר לשאלה, מי ישב מאחורי ההגה בעת הבריחה מבית המרקחת, ציין, כי רואים בדיסק השלישי את אורות הברקס והאוטו מתדרדר כמה מטרים קדימה. הסנגור מסיק מכך שהקטין הוא אשר ישב מאחורי ההגה, כאשר הקטין מציין כי ישב ליד הנהג, והוא אשר דרדר את הרכב מספר מטרים.
באשר לטענה בדבר קיומו של סכסוך בין המשיב ומי ממשפחת הקטין, הקטין מציין, כי לא היו דברים מעולם.
באשר לטענת האפליה, ביקש בא כוח המבקשת לדחות אותה, היות שהפלייה משמעותה יחס לא שווה לאנשים שווים, ואילו בפנינו יש שוני בין המשיב שהנו בגיר לבין הקטין.
בא כוח המבקשת מציין, כי יש לצפות ממי שמייחסים לו ביצוע עבירות חמורות, כעין אלו המיוחסות למשיב, לבוא ולומר את כל מה שיש לו לומר ולענות על כל השאלות, ולא לשמור על זכות השתיקה, בעיקר בנושאים הכי קריטיים. בחקירתו, המשיב ענה על כל השאלות עד שהחוקר הגיע לשאלות הקשות ביותר. לדוגמה: האם ביום השוד נסעת ברכב פיג'ו; מי היה אתך ברכב הפיג'ו; מי נהג ברכב הפיג'ו; האם נכנסת לבית המרקחת; מה לבשת; האם איימת. על כל השאלות האלו ואחרות, הוא השיב שהוא שומר על זכות השתיקה. אכן לאחר מכן הוא הביע נכונות להיבדק בפוליגרף.
באשר לאליבי, מציין בא כוח המבקשת, כי אירוע השוד כולו נמשך כדקה וחצי. דברי האחות אין בהם כדי לסייע בידי המשיב. נכון שהאחות אומרת שהמשיב כל הזמן נמצא בבית אך היא לא זכרה את תאריך השוד, וכאשר החוקר בירר עמה אם היא עבדה במשמרת יום או לילה בליל האירוע, היא מסרה לו כי עבדה במשמרת לילה עד השעה 23:00 וחזרה לביתה בשעה 23:30 במועד הספציפי הזה. גם אמו של המשיב טענה שהמשיב נמצא בבית כל הזמן, ולטענתה כך היה גם ביום השוד. היא ציינה, כי כאשר היא הולכת למסגד לתפילה היא נועלת את הדלת ומכך היא מסיקה שהמשיב נשאר בבית.
7. באשר לעילת המעצר, הרי שחומרת העבירה המיוחסת למשיב, וכן עברו הפלילי העשיר, העובדה כי עומדים נגדו 14 חודשי מאסר על תנאי ברי הפעלה, התחייבות בסך 7,500 ש"ח להימנע מביצוע עבירת אלימות, ועברו הפלילי הכולל סיכון חיי אדם, ניסיון הצתה, נשיאת נשק שלא כדין, נשיאת סכין ואיומים, ואף ריצוי מאסרים בפועל, כל אלו מקימים חזקת מסוכנות. בנוסף לכל אלה, לאחרונה הורשע המשיב בביצוע שוד מזוין ונגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל. עם עבר פלילי עשיר כזה ועבירה חמורה כזו אין מקום לתת אמון במשיב ואין מקום לחלופה למעצר.
דיון