לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין, שהושת על המבקש במסגרת
ת.פ. 1837/04 (שלום-רמלה)
, בו הורשע המבקש בעבירות של הפרת הוראה חוקית, איומים, הטרדה באמצעות הטלפון והדחה בחקירה.
העונש שגזר בית-משפט הינו הפעלת מאסר על-תנאי מתיק קודם
3341/98 (שלום-רמלה)
, אשר נותר בעינו ב-
ע"פ 71362/99 (מחוזי-ת"א)
, בן 18 חודשים; נגזר מאסר בפועל בן 8 חודשים בתיק נשוא הדיון, מתוכם 4 חודשים ירוצו במצטבר ו-4 חודשים בחופף, כך שסך-הכל לריצוי בפועל - 22 חודשים. בנוסף גזר בית-משפט השלום ברמלה 10 חודיש מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים.
הערעור שהוגש, הינו על הכרעת-הדין וגזר-הדין. בא-כוח המבקש, מבקש שלא להתייחס לעברו של המבקש, שכן אין דנים בעברו בשלב זה, אלא אך ורק בעיכוב ביצוע בשל הערעור שהוגש על הכרעת-הדין.
עיקר טענותיו של בא-כוח המבקש נשענות על עובדת זיכוי המבקש על-ידי אותו מותב בבית-משפט השלום ברמלה, בעניין אשר נדון ביחד עם כתב-האישום נשוא בקשה זו (
ת.פ. 1756/04
).
לגופו של עניין:
1.
מאסר בפועל שהוטל בגזר-דין, יש לרצותו מיד עם הינתנו, ורק במקרים יוצאים מהכלל, ובנסיבות יוצאות-דופן, יעכב בית-המשפט ביצוע גזר-הדין עד לקבלת פסק-דין בערעור.
2.
ב-
הלכת
שוורץ
נקבעו מספר כללים לעניין עיכוב ביצוע, אותם יביא בית-משפט בשיקול במסגרת בקשה זו:
א.
חומרת העבירה - העבירות בהן הורשע המבקש: הפרת הוראה חוקית, איומים, הטרדה באמצעות מתקן "בזק" והדחה בחקירה. עבירות שאין חולקין כי הן בעלות משקל לחומרה. אי-ציות להוראות בית-משפט, שיבוש בדרך של הדחה בחקירה אשר עשויות להביא לתוצאת משפט לא נכונה - אלה עבירות, כפי שציינת,י בעלות משקל לחומרה, שלא לדבר על עבירת האיומים.
ב.
אורך תקופת המאסר - ככל שתקופת המאסר שהשית בית-משפט קמא ארוכה יותר, כך ייטה בית-המשפט במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, שלא לעכב ריצוי המאסר, וההיפך.
במקרה שלפני, מדובר בתקופת ריצוי בת 22 חודשים, ומירב הסיכויים, כי הערעור יישמע עוד בטרם ירצה המבקש חלק ניכר מתקופת המאסר, על-אף העומס הקיים בבית-משפט נכבד זה.
ג.
עברו של המבקש - טועה בא-כוח המבקש כי אין להתייחס לעברו, שכן שונה המצב בין אדם ללא הרשעות קודמות כלל, לבין מי שהורשע בעבר ואף ריצה מאסרים בפועל ותלויים ועומדים כנגדו מאסרים על-תנאי.
במקרה שלפני, גזר בית-משפט השלום בתל-אביב על המבקש, בפברואר 1995, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, קנס, 3 חודשי מאסר ופיצוי למתלוננת.
בשנת 1996 גזר בית-משפט השלום בתל-אביב על המבקש מאסר לתקופה של 4 חודשים, 6 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים שלא יעבור על עבירות של איומים (בשלושה מקרים). על כך הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר נדחה.
ב-29.12.1996 גזר בית-משפט השלום בתל-אביב מאסר לתקופה של 4 חודשים שירוצה בעבודות-שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים שלא יעבור על עבירת אלימות, לרבות עבירת ניסיון. הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי והוחלט כי המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות-שירות.
בנובמבר 1999 גזר בית-משפט השלום ברמלה על המבקש מאסר בן 16 חודשים ועוד 18 חודשים על-תנאי ל-3 שנים, תנאי שהופעל בתיק נשוא בקשה זו, שלא יעבור על כל עבירת אלימות או ניסיון או איומים, והופעל באותו תיק מאסר על-תנאי קודם בן 12 חודשים.
במסגרת ערעור לא התערב בית-המשפט המאסר על-תנאי.
מכאן, שמדובר במבקש שחוזר, פעם אחר פעם, על אותן עבירות, ולא השכיל להפנים ולחדול מדרך התנהלותו והתנהגותו, ומפעם לפעם נאלץ בית-המשפט להחמיר בעונשו.
ד.
סיכויי הערעור - הכרעת-הדין מנומקת, מבוססת, כוללת ממצאי מהימנות והפרכת אליבי.
בתיק נוסף שצורף, כאמור ברישא להחלטה זו, זוכה המבקש מחמת הספק. אין מקום לשים יהבו של המבקש על זיכוי זה. יש לזכור כי מדובר באותו מותב אשר שמע את כל העדים, ידע לאבחן מקרה שבו מקבל את מלוא העדות, לבין מקרה שמתעורר ספק בליבו של המותב, ועל-כן מזכה מחמת הספק.