הבקשות וגדר המחלוקת
1. בפני 72 בקשות (ב- 72 תיקים שונים) אשר הוגשו בנפרד, ובמסגרתן עותרת המבקשת לסעד זהה, והוא צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן:
"החוק"], כנגד כל אחד מעושי השימוש ב -72 דוכנים המהווים יחדיו את "שוק הרוכלים" הפועל בטיילת הצפונית באילת [להלן:
"הטיילת"].
2. המבקשת ציינה בבקשותיה כל אחד מ- 72 המבנים, תוך זיהויו במספר דוכן ובנקודת ציון וכן באמצעות תשריט שהוגש [להלן יחדיו:
"המבנים"]. עוד צויין לגבי כל אחד מהמבנים מהו השימוש הלא חוקי שנטען שנעשה בו.
טענתה העיקרית של המבקשת היא שכל אחד מהמבנים המשמשים את המשיבים או מי מטעמם, הוקם וקיים ללא היתר בניה כחוק, וכי השימוש שנעשה בהם לצרכי מסחר [להלן:
"השימוש"] אינו כדין.
72 בקשותיה של המבקשת דומות במהותן ובנימוקיהן, וככל שיש שוני בין בקשה אחת לרעותה הריהו מתבטא בציון הליכים קודמים ספציפיים, הבטחות אישיות שניתנו פה ושם או נושאים אישיים ספציפיים.
בכל הבקשות נטען על ידי המבקשת כי המבנים הוקמו שלא כדין וכי קיים אינטרס מיידי במתן הצו המבוקש. האינטרס המרכזי עליו הצביעה המבקשת הינו שהשטח עליו בנויים המבנים הינו שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) וזאת בהתאם לתכנית 12/114/03/12 החלה על המקרקעין [להלן:
"התכנית" או
"התב"ע"], וכי בהתאם לתוכנית זו נאסר לבצע בשטח זה כל שימוש מסחרי.
עוד נטען על ידי המבקשת, כי לא ניתן היתר לשימוש המסחרי המבוצע על ידי המשיבים בטיילת, ובמבנים הנדונים בכלל זה, וכי השימוש אסור כיוון שמבוצע במבנה שהוקם ללא היתר, הטעון היתר על פי החוק.
המבקשת ציינה בבקשתה קיומם של הליכים קודמים הנוגעים לשוק הרוכלים, ובכלל זה פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת ד"ר ד. אבניאלי בת.א. 7139/03 בבית המשפט המחוזי בב"ש, ופסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 1546/11
בן גור ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל
(פורסם באתר הרשות השופטת), שם נקבעו ממצאים עובדתיים וכן קביעות משפטיות ובכללן הקביעה כי הפעילות המסחרית של המשיבים ובעלי הדוכנים בטיילת אינה חוקית כיוון שהיא בניגוד לתוכנית. עוד סומכת המבקשת ידה על פסיקת בית המשפט העליון ולפיה מדובר בסכנה בטיחותית ובמפגע סביבתי וכי אין למשיבים כל זכות לשבת במקום או לפעול במקום.
המבקשת סומכת ידה על דברי בית המשפט העליון, שאמנם לא הורה על פינויים של המשיבים [כיוון שקבע כי לא התבקש סעד שכזה מלכתחילה] אולם הוסיף גם כי מתבקש שהמשיבים יעזבו את המקום גם בלא צווים של בית המשפט.
המבקשת טענה לקיומו של אינטרס ציבורי במתן הצו, הנובע מקיומו של מפגע סביבתי, אסתטי ובטיחותי. עוד טענה המבקשת כי קיום הדוכנים והפעילות במקום מונעים פיתוח הטיילת והקמת שוק חדש, וזאת נוכח החלטות ערכאות קודמות. נטען גם ליצירת תחרות לא הוגנת לסוחרים שומרי חוק, ולפגיעה בשלטון החוק ובאמון הציבור.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה. מרביתם של המשיבים הגישו תגובה באמצעות עורכי הדין טבצ'ניק וגואטה, ומיעוטם הגישו תגובה עצמאית ולא היו מיוצגים בתחילת ההליך.
במהלך ההליך, הסכימו גם המשיבים שאינם מיוצגים, להיות מיוצגים על ידי עוה"ד טבצ'ניק וגואטה, ועל כן הסיכומים מטעם כל המשיבים הוגשו במרוכז על ידי ב"כ המשיבים כולם.
בתגובותיהם, טענו המשיבים כי המבקשת עצמה נקטה שיהוי ממשי בהגשת בקשתה זו, הואיל והיא מנהלת כנגד המשיבים הליכים מזה למעלה מ- 11 שנה, דהיינו, שאם קיים אינטרס ציבורי כלשהו במתן הצו, הרי שאינו דחוף, ואם היה דחוף - שומה היה על המבקשת להגיש בקשתה קודם לכן.
לטענת המשיבים, המדינה (היא המבקשת) הסכימה, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל [להלן:
"ממ"י"], להצבת הדוכנים, עוד בשנת 1998, כאשר ממ"י אישר לעיריית אילת [להלן גם:
"העירייה"] להציב במקום 55 דוכנים. לטענת המשיבים, המבקשת היתה מודעת לסיכום זה ולהסכם חכירה שהיה לעירייה מול ממ"י ולא התנגדה לו, ועל כן היא מושתקת היום מלטעון כנגד הסכמה זו.
נטען עוד, כי המבנים אושרו לבניה כבר בשנת 2001, לאחר שהועדה המקומית אישרה בקשה להיתר להצבת הדוכנים ופיתוח המקום.
המשיבים אישרו קיומו של הליך מקביל בבית המשפט המחוזי בב"ש, אליו הוחזר התיק מבית המשפט העליון לדון בסעד הפינוי [כאמור, בת.א. (מחוזי ב"ש) 7139/03], ועל כן, כך נטען בתגובת המשיבים, יש להמתין להכרעת בית המשפט המחוזי וממילא אין כל דחיפות במתן הצו.
המשיבים שללו כל סיכון בטיחותי, ולטענתם עצם ההיתר מלמד כי הועדה המקומית לתכנון ובניה נתנה דעתה גם על ההיבטים הבטיחותיים במקום. נטען עוד להקפדה על סימונים למעבר רכבי הצלה במקום.
לבסוף, ביקשו המשיבים לסמוך ידיהם על חוק יסוד: חופש העיסוק, וטענו כי הצו המבוקש פוגע בחופש העיסוק שלהם. נטען כי למשיבים רישיון רוכלות והם מפרנסים עצמם בדוחק, בין היתר על מנת שלא להיות לנטל על רשויות הרווחה במדינת ישראל.
4. כאמור, מרביתם של המשיבים בתיקים היו מיוצגים כבר מראשיתו של ההליך, אולם נכון לציין כי חלקם של המשיבים הגישו תגובה מטעמם, מבלי שהיו מיוצגים תחילה: