החלטה בתיק בג"ץ 6751/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        עתירה זו מעלה לדיון את שאלת היקף סמכותו של בית הדין הרבני בישראל בענייניהם של בני זוג יהודים אשר אין להם זיקה של אזרחות או תושבות לישראל.

העובדות

2.        העותר והמשיבה נישאו זה לזו ב-1983 במונקו, הן בנישואין אזרחיים והן בנישואין דתיים. הם התגרשו בגירושין אזרחיים במונקו ביום 30.5.00. בהתאם לפסיקת בית המשפט במונקו, עברו ילדי בני הזוג, שהם כיום בני 17 ו-20, למשמורתו של העותר, והמשיבה חוייבה לשלם את מזונותיהם בפסק מזונות שנתקבל במונקו.

           ביום 31.7.03 הגישה המשיבה ממקום מגוריה במונקו, באמצעות שלוח, תביעה לבית הדין הרבני האיזורי בירושלים לחיוב העותר בגט בצד תביעת מזונות אשה "שלא אגב גירושין".

           ביום 5.4.04 הגיע העותר עם ילדיו לביקור בישראל, וביום 14.4.04 , עת עמדו לעזוב את הארץ ולחזור לביתם במונקו, עוכב העותר בשדה התעופה על יסוד צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו במעמד צד אחד, על פי בקשה שהגישה המשיבה מחוץ לארץ באמצעות שלוח. ילדי בעלי הדין חזרו, איפוא, לבדם לביתם במונקו ואילו העותר, שלא ידע כלל על קיומם של הליכי בית הדין הרבני בעניינו, נותר מעוכב בארץ ונימנע ממנו לחזור לארצו.

           לאחר שעמד על כל פרטי השתלשלות הליכי בית הדין הרבני, שעל אודותם לא ידע קודם לכן, פנה העותר לבית הדין האיזורי בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה נגדו בטענה של העדר סמכות בית הדין לדון ולהכריע בעניינם של בני הזוג בהעדר זיקה של מי מהם לישראל.

החלטות בתי הדין הרבניים

3.        בית הדין האיזורי קבע בהחלטתו מיום 20.4.04 כדלקמן:

"א.  הסמכות לדון בתביעת הגירושין של האשה הינו בעייתי, לפחות כל עוד אין האשה אזרחית או תושבת ישראל.

ב.    לבית הדין הסמכות לדון בענין מזונות האשה, לרבות במזונות מדין מעוכבת, ואגב כך מוסמך בית הדין לדון בשאלת הגירושין...

...

ד.    יש להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבעל.

...

ו.     אם ישתנה מעמד האזרחות של האשה ותוגש בקשה מתאימה, ישקול בית הדין מחדש את נושא הסמכות בענין תביעת הגירושין".

4.        כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בפסק דינו מיום 30.6.04, נקבע כי למרות העדר כל זיקה של בני הזוג למדינת ישראל, מוסמך בית הדין לדון בתביעת מזונות "שלא אגב גירושין" שהגישה המשיבה, מכח סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, ולפיכך צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד העותר הוצא בסמכות. עיקרי הנמקתו של בית הדין הגדול לענין קיום סמכות בית הדין לגבי בני הזוג מכח סעיף 4 לחוק שעוד נשוב ונדון בפרטיהם, הם: במישור העובדתי, לעותר זיקה לישראל מכח העובדה שהוא מגיע לעיתים מזומנות לישראל, הוא אדם  דתי המקפיד במצוות, והוא עצמו ביקר בביתו של הרב בצרי בירושלים כדי לדון עמו בענין הסכסוך בינו לבין אשתו. די בזיקה זו כדי להקים את סמכותו של בית הדין הדתי. הכרעה בשאלת הזיקה מותירה מרחב תימרון גדול לבית המשפט, במיוחד בנושא העגינות ושאלות אחרות הנדרשות לעשיית צדק בין בעלי הדין. אשר לטענה כי סעיף 4 לחוק בתי דין רבניים מדבר במזונות שלא אגב גירושין ואילו כאן מדובר במזונות אגב גירושין, נפסק כי אין מקום לאבחנה כזו. תביעת מזונות שלא אגב גירושין באה להוסיף סמכות לבתי הדין ביחס למזונות אגב גירושין הנתונה להם, ו"פשיטא שיש לבית הדין סמכות" כלשון פסק הדין. שנית, אין לפרש את סעיף 4 לחוק כחל במישור הפנימי בלבד, והסמכות הבינלאומית של בית הדין קימת גם לצורך ענין זה. את הוראת הסמכות הייחודית של בית הדין בענייני נישואין וגירושין החלה על יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יש לפרש בצמצום, וההגבלות מבחינת הסמכות הבינלאומית חלות על הוראה זו בלבד, ואין הן ישימות לענין תביעת מזונות שלא אגב גירושין על פי סעיף 4 לחוק.

           אולם אפילו חלה דוקטרינת ה"פורום הבלתי נאות" על בית הדין הדתי לענין סעיף 4 לחוק - דבר שאין צורך להכריע בו כאן - מכל מקום הוא לא יחול בעניינים שבהם על בית הדין להכריע על פי הדין הדתי, ותביעת המזונות בענייננו נכללת בגידרם. בענייני נישואין, גירושין ומזונות חל הדין הדתי, והוא אינו מכיר במגבלות על סמכותו מכח המשפט הבינלאומי הפרטי. שנית, נוסחו של סעיף 4, ובמיוחד הסיפא לו, שוללת טענת "פורום לא נאות". ושלישית, תנאי חשוב לתחולת עקרון "פורום לא נאות" הוא שההתדיינות בפורום הזר הינה בת-השגה והתובע יכול באופן מעשי לנהל את תביעתו שם. במקרה זה, בית הדין שוכנע כי האשה לא תוכל להשיג גט בפורום הזר עקב סרבנותו של הבעל, ובלא הפעלת סמכות בית הדין הרבני בישראל לא תשתחרר מכבלי עגינותה. ולבסוף, קובע בית הדין, כי כדי שטענת פורום לא נאות תתקבל יש לשכנע כי המשך התביעה בישראל תגרום עוול לנתבע בהטרדתו, או תהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, וכן שהפסקת התביעה לא תגרום עוול לתובע. במקרה זה, גם אם ההליך  בארץ מטריד את הבעל, הוא אינו מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ואילו הפסקת הליך התביעה כאן תגרום עוול לאשה. "היא לא תוכל לקבל דין הולם בתביעת המזונות על פי הדין העברי במקום מושבו של המערער", כך קובע בית הדין.

           בית הדין מסיים את פסק דינו בקריאה לתקן את המצב המשפטי הקיים באופן שבית הדין הרבני בישראל יוסמך לדון בתביעת גירושין כאשר עולה שאלה של עגינות:

"אנו חוזרים וקוראים לכנסת לא לעמוד מנגד, בעת שזעקותיהן של עגונות ישראל מכל רחבי העולם היהודי עולה השמיימה. מדינת ישראל היא מדינת היהודים. היא מדינתם של כל היהודים בכל רחבי העולם. גם של יהודים שעדיין אינם אזרחים או תושבים בישראל. כל עוד משפטי האומות אינם נותנים פתרון לתביעות גירושין על פי הדין היהודי, שעל פיו נישאו בארצות העמים, חייבת אוזנה של כנסת ישראל להיות כרויה לזעקותיהן של נשים עלובות ומסכנות אלו. חירותן של נשים אלו עשויה לבוא על פי דין שייפסק על ידי בית דין רבני בישראל. כל מי שכבוד האדם וחירותו לנגד עיניו - גם אם אינו שומר תורה ומצוות - חייב להיחלץ חושים לעזרה. אסור לה לכנסת ישראל לאטום אוזניה ולעצום עיניה מפני צרותיהן של אלו".