לפניי בקשת המבקשת-הנאשמת לקבלת נתונים לגבי החלטות המשיבה להעמיד (או לא להעמיד) לדין חשודים בתיקי חקירה אחרים בעבירה מושא כתב האישום שהוגש נגדה, לשם ביסוס טענה של אכיפה בררנית.
הבקשה, כתב האישום וטענות הצדדים
1. במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת כי המשיבה תמציא לה את רשימת תיקי החקירה המשטרתיים שנפתחו בגין עבירת ידיעות כוזבות לפי סע' 243 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:
חוק העונשין) בשלוש השנים האחרונות, וכן תפרט בכמה מתוכם הוגשו כתבי אישום, באילו מקרים הוחלט לא להגיש כתבי האישום, ומה מבחין בין מקרים אלו למקרה שבפנינו שבו כן הוחלט להגיש כתב האישום. בדיון שהתקיים בפניי מיקדה הסנגורית את בקשתה והבהירה כי כוונתה לקבלת מידע לגבי תיקים בעלי נסיבות דומות קרי, כאשר מדובר במתלוננת שמסרה ידיעות כוזבות בגין עבירת אלימות בתוך משפחה או עבירות מין כלפיה.
2. נציב את הבקשה בהקשרה: נגד המבקשת הוגש כתב אישום שייחס לה עבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סע' 243 סיפא לחוק העונשין.
סע' 243 לחוק העונשין קובע כי: "
המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע - מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו".
בכתב האישום נטען כי ביום 16.9.2011 מסרה המבקשת הודעה כוזבת במשטרת חיפה, לפיה אחד, ויטלי, כלא אותה בדירה משך שלושה ימים שבמהלכם אנס אותה עשר פעמים עד אשר ביום 16.9.2011, כאשר ויטלי ישן, היא לקחה את המפתחות מכיסו וברחה מהמקום. עוד נטען כי בגין דברי הכזב של המתלוננת, היה נתון ויטלי במעצר מיום 16.9.2011 ועד ליום 18.9.2011.
3. המבקשת מבהירה בבקשתה כי בכוונתה להעלות טענה של אכיפה בררנית לפיה, בנסיבות דומות אין המדינה נוהגת להעמיד לדין בגין עבירה זו. המבקשת משתיתה את בקשתה על סע' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב- 1982 (להלן:
החסד"פ). בבקשתה פירטה הסנגורית את הכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לבחינת בקשה לקבלת חומר חקירה על פי סע' 74 לחסד"פ, וטענה כי יש לבחון אם החומר המבוקש הוא "חומר חקירה" אם לא לאור מידת הרלוונטיות שלו לאישום, הימצאות החומר בידי התביעה, השימוש המיועד של החומר על ידי ההגנה וזכויות צדדים שלישיים שעלולות להיפגע.
4. קיימתי דיון במעמד ב"כ הצדדים. בפתח הדיון הגישה ב"כ המשיבה תגובה בכתב וכן הוסיפה טענות בעל-פה. המשיבה סבורה כי החומר המבוקש על ידי הסנגורית אינו חומר חקירה במובן סע' 74 לחסד"פ, וכי סעיף זה אינו האכסניה המתאימה לדיון בבקשה, שנועדה לקבלת מידע בעניינם של חשודים בתיקים אחרים, שאינו קשור לעניינה של המבקשת. נטען עוד, כי סע' 74 אינו מיועד לעריכת "מסע דיג" אחר נתונים שיכולים אולי לבסס טענה מקדמית, והחומר המבוקש אינו נופל לגדר חומרים שנקבע בפסיקה כי יש לראותם כחומרי חקירה. המשיבה טוענת כי חלק מהחומרים המבוקשים מהווים תרשומת פנימית שאינם חומרי חקירה בתיקים בהם נערכו, ולא ייתכן כי בתיק הנוכחי יוגדרו "חומר חקירה". כן נטען כי יש בחשיפת החומרים כדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים. עוד טענה המשיבה כי הקביעה כי החומרים המבוקשים הנם חומר חקירה, מטילה נטל כבד ובלתי מוצדק על התביעה ועל האינטרס הציבורי ותישא עמה השלכות רוחב משמעותיות, בין היתר, ריבוי הליכי הביניים בתיקים פליליים. המשיבה טוענת כי כבר עתה מוצפות רשויות התביעה ובתי המשפט בבקשות דומות, אף לגבי עבירות רבות שהן בליבת הדין הפלילי והיא מביאה לראיה מספר הליכים המתנהלים בבית המשפט. המשיבה מביעה חשש כי הפניות לקבל החלטות של הרשות תנוצלנה לצורך פעולות נוספות כגון; משא ומתן להסדר טיעון, טיעונים לעונש וכו'.
המשיבה, בהיותה רשות מנהלית, מבקשת לזקוף לימינה את חזקת תקינות פעולותיה של הרשות המנהלית, וללמוד מכך כי אין כל סיבה להניח מראש שכתב האישום הוגש משיקולים זרים או בשל אכיפה בררנית; וכן מבקשת להזכיר כי פסיקת בתי המשפט נוטה למעט בהתערבות בהחלטות התביעה להעמיד לדין. המבקשת טוענת עוד כי כדי שבית המשפט ייעתר לטענה של הגנה מן הצדק, על הטוען לשכנע כי אלה פני הדברים, באמצעות תשתית ראייתית מבוססת היטב, אמנם לשם קבלת מידע ומסמכים די בתשתית ראשונית של ראיות, אך אם לא הונחה תשתית ראשונית (המספיקה לקבלת המסמכים) עומדת למשיבה החזקה כי מעשיה תקינים ואין כל טעם להיזקק לטענה המהותית כלל. חיובה למסור מידע בדבר נתוני העמדה לדין כל אימת שעולה טענה של אכיפה בררנית, ממשיכה המשיבה וטוענת, משמעו, הלכה למעשה, העברת הנטל להוכיח את קיום ההגנה על התביעה. מכאן, מבקשת המשיבה לקבוע כלל שלדידה מבוסס על ההלכה הפסוקה לפיו, כל עוד לא הציגה המבקשת תשתית ראייתית ראשונית שיש בה לערער את החזקה, לא קמה לה זכות לקבל מידע ביחס לתיקים אחרים. המשיבה טוענת כי המשיבה לא עמדה בנטל הראשוני הנדרש ולא הציגה ראשית ראיה לכך שהעמדתה לדין מקורה באפליה פסולה או בשרירות לב.
המשיבה טוענת כי מחיפוש במאגר מידע משפטי ניתן למצוא גזרי דין רבים שניתנו בעבירה זהה, ואף בנסיבות קלות יותר, הגם שאין המדובר בעבירה נפוצה מאד. תוצאות החיפוש הוצגו בפניי.
לבסוף, טוענת המשיבה כי למבקשת פתוחה הדרך לפנות בבקשה לפי סע' 108 לחסד"פ, בכפוף להוכחת הרלוונטיות, שיכול ותועלה לאחר שתונח תשתית ראייתית מתאימה במהלך בירור המשפט, כן הוזכר ההליך האפשרי לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן:
חוק חופש המידע).
5. הסנגורית השיבה לטענות ב"כ המשיבה והדגישה את המבחן הרחב שנקבע בפסיקה לבחינה מהו חומר חקירה. אשר להכבדה שנטען כי יכולה להיגרם לרשויות התביעה, ציינה ב"כ המאשימה כי לעמדתה אין להביא שיקול זה במניין כלל וכלל, עת שמנגד ניצבת זכותו החשובה של הנאשם להליך הוגן. כן ציינה ב"כ המבקשת כי אין לראות בחזקת התקינות של פעולות הרשות המנהלית כחזות הכל. ב"כ המבקשת רואה קושי בכך כי מצד אחד טוענת המשיבה כי על הטוען טענה של אכיפה בררנית להניח תשתית ראייתית ומצד שני, בגישתה, מבקשת לחסום את דרכו של הטוען, להשיג מידע כדי להניח תשתית לטענתו האפשרית. ב"כ המבקשת, שמייצגת את הנאשמת מטעם הסנגוריה הציבורית, טענה כי משנת 1999 ואילך, הסניגוריה הציבורית במחוז חיפה טיפלה בשני תיקים בלבד בעבירות דומות, וכי בחיפוש שגם היא ערכה במאגרים המשפטיים מצאה מקרה אחד בלבד שזהה בנסיבותיו למקרה שבפנינו. מכך, ביקשה הסנגורית ללמוד כי הגשת כתב אישום בעבירה זו הנו מקרה נדיר, וככזה, מצדיק קבלת המידע המבוקש על ידה.
6. אעיר כי הצדדים הסכימו כי אדון בבקשה הגם שאני דן בתיק העיקרי, כל אחד מטעמיו. משלא הייתה עילה שלא אדון בבקשה, ולנוכח המסלול שסברתי כי במסגרתו יש לקיים את הדיון - כפי שיובהר בהמשך, לא ראיתי מניעה לדון בבקשה.
דיון
7. הדיון בבקשה מעורר מספר סוגיות נכבדות של ניהול ההליך הפלילי. לאחרונה התייחס בית המשפט העליון לסוגיות אלה, בבש"פ 8252/13
מדינת ישראל נ' ליאל שיינר ([פורסם בנבו], 23.1.2014), להלן: עניין
שיינר; ועע"מ 1786/12
אברהים ג'ולאני נ' מדינת ישראל -המשרד לביטחון פנים ([פורסם בנבו], 20.11.2013), להלן:
עניין ג'ולאני. בעניין
שיינר דן כב' השופט עמית בבקשה לקבלת חומר חקירה ועמד בין היתר, על ההלכות הקושרות בשאלת סיווגו של חומר חקירה וכן בשאלת היחס בין מסלול קבלת מסמכים ונתונים לפי סע' 74 לבין המסלול הקבוע בסע' 108 לחסד"פ. בפרשת
ג'ולאני, דנה כב' השופטת ד' ברק-ארז בערעור על פסק דין שניתן בעתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע על ידי נאשם שנגדו הוגש כתב אישום בעבירה של החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין, שטען כי הגשת כתב האישום נגדו מקורה באכיפה בררנית. בפסק הדין נדונו בין היתר סוגיות משיקות בין חוק חופש המידע לבין ההליך הפלילי. בהקשר זה ראוי גם להזכיר פסק דין נוסף שניתן בעע"מ 2398/08
מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל ([פורסם בנבו], 19.6.2011), להלן: עניין
סגל. בעניין סגל נדון ערעור על פסק דין שניתן בעתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע בה עתר נאשם לקבלת נתוני העמדה לדין לגבי עבירה של העלבת עובד ציבור, לשם ביסוס טענתו כי הגשת האישום נגועה באפליה ונובעת משיקולים זרים.
א. כללי - הטענה של אכיפה בררנית
8. הקרקע עליה רוצה המבקשת להצמיח את בקשתה, טענה של אכיפה בררנית. טענה זו נכנסת לגדרה של הטענה הכללית יותר של הגנה מן הצדק (ראו: ע"פ 8551/11
סלכג'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], (12.8.12). המבקשת טוענת כי הגשת כתב האישום נגדה מפלה אותה לעומת חשודים אחרים בעבירות דומות שנגדם לא הוגש כתב אישום. במהות הטענה אפליה באכיפה. ברי כי על מנת לקבוע אם בהפליה פסולה עסקינן או באבחנה מותרת המדובר, יש לבחון את "קבוצת השוויון" שעמה נמנה מי שמעלה את הטענה, כלומר, ביחס למי צריך להשוות את עניינו. ראו דברי כב' השופט י' זמיר בפסק דינו המנחה בג"ץ 3729/95
תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות פ"ד נא (4), 259 (1997). בע"פ 6328/12
מדינת ישראל נ' פולדי פרץ [פורסם בנבו, 10.9.2013), ציין כב' השופט פוגלמן, בפסקה 23 לחוות דעתו:
"אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים - כאשר מדובר במקרים דומים - היא אכיפה בררנית (
selective enforcement
). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום. [...]. כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם"
9. ברי כי הבקשה שלפנינו מכוונת לסוג הטענות כי הוחלט להעמיד את המבקשת לדין בעוד שבפרשות אחרות נמנעו הרשויות לעשות כן, ובכך נתמקד. בקשת המבקשת מכוונת להשגת נתונים לגבי אותה קבוצת שוויון; כלומר אותם אנשים אשר נחשדו בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות בשלוש השנים האחרונות. גם הגדרתה של קבוצת השוויון הוא מעשה שאינו פשוט כלל ולעתים הוא נגזר וניזון מסוג הטענה המועלית. הסנגורית סבורה כי המאפיין העיקרי של "קבוצת הבדיקה" הוא חשודים בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות בעקבות תלונה על עבירות מין או עבירות של אלימות בתוך המשפחה. מהטיעון ניתן ללמוד על מאפיין נוסף:
חשודות בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, להבדל
מחשודים.