א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא וסרקרוג) מיום 8.7.13 ברמ"ש 40254-06-13, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נאמן) מיום 9.5.13 שניתנה בגדר תמ"ש 31568-11-10. עניינה של הבקשה - עתירתו של המבקש להגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמו לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם מומחית בית המשפט, דבר שנדחה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה והכרעתו אושרה בבית המשפט המחוזי.
רקע
ב. ואלה עיקרי העובדות העולות מהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ומן המסמכים שבתיק: המבקש, עו"ד במקצועו, והמשיב 1 (להלן המשיב) הם אחים. ביום 23.11.10 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 31568-11-10), בה נטען כי המבקש העביר - שלא כדין - את זכויותיו של המשיב בדירה ברחוב הס 8 בקרית אתא, הידועה כגוש 11014 חלקה 91, על שמו. בכתב התביעה טען המשיב כנגד אמיתותו של יפוי כוח מיום 22.10.10, אשר נחזה כחתום על ידי המשיב. בסעיף 30 לכתב התביעה נטען, כי המבקש פעל כמיופה כוחו של המשיב, וזאת מבלי שהאחרון "ייפה את כוחו ... לביצוע העסקה ולהעברת הזכויות".
ג. בהחלטה מיום 25.5.11 (מפי השופט נאמן) נאמר, כי השאלה העובדתית הבסיסית בתיק היא "האם בשנה האחרונה חתם התובע [המשיב - א"ר] על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע [המבקש - א"ר], לעניין העברת זכויותיו של התובע לנתבע בדירה". בית המשפט מינה, בהסכמת הצדדים, את הגרפולוגית חנה קורן כמומחית מטעמו (להלן המומחית), "אשר תבדוק את ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 22.10.10, שצילומו צורף לתביעה, האם הוא אכן נחתם על ידי התובע אם לאו".
ד. חוות דעתה של המומחית הוגשה ביום 11.9.11, ונאמר בה כי נמצאה "התאמה מסוימת בין החתימה במחלוקת לבין החתימות להשוואה. אולם בשל הרמה הירודה של הצילום לא ניתן להגיע לחיווי דעה חד משמעי". ביום 13.12.11 הורה בית המשפט למומחית לבצע בדיקה חוזרת, זו הפעם במסמכי המקור. בחוות דעתה מיום 26.2.12 ציינה המומחית, כי לא נמצאה "התאמה בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה. נראה לי על פי מיטב שיקול דעתי המקצועי כי החתימה שבמחלוקת לא נחתמה על ידי ...[המשיב - א"ר]".
ה. ביום 3.7.12 הורה בית המשפט למומחית להרחיב בשאלת הנימוקים, וכן בשאלה מדוע לא צוינו הנימוקים בחוות הדעת הקודמות שהוגשו. ביום 27.8.12 הגישה המומחית את חוות דעתה, השלישית במספר, בה פורטו הנימוקים לקביעה לפיה החתימה שבמחלוקת לא נחתמה על ידי המשיב.
ו. ביום 25.10.12 נחקרה המומחית על האמור בחוות הדעת שהגישה. בסיומו של הדיון הודיע בא כוח המבקש, כי בכוונתו להגיש בקשה מסודרת למינוי גרפולוג מטעמו.
ז. ביום 25.4.13 - בחלוף מחצית השנה מחקירתה של המומחית - פנה המבקש בבקשה להגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמו. בהחלטת השופט נאמן מיום 9.5.13 נדחתה הבקשה. נאמר, כי הכלל הוא שבבית המשפט לענייני משפחה לבעלי הדין אין זכות מוקנית לצרף עדות מומחה מטעמם לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט, וכי לא נמצא טעם המצדיק סטיה מכלל זה. נאמר, כי היעתרות לבקשה תגרום לדחיית הדיון וסרבולו, כי המומחה מטעם בית המשפט הוא אובייקטיבי, כי המבקש מימש את זכותו וחקר את המומחית, וכי אין לקבל את טענתו לפיה המומחית עצמה הודתה בצורך בחוות דעת נוספות.
ח. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רמ"ש 40254-06-13). בהחלטת סגנית הנשיאה וסרקרוג מיום 8.7.13 נדחתה הבקשה. נאמר, כי זכות הטיעון של המבקש בעניין "נשמרה היטב"; למבקש - כך נאמר - ניתנה הזכות המלאה לחקור את המומחית, ולא היתה כל מניעה כי יציג בפניה מסקנות או קביעות מתוך חוות דעת של מומחה מטעמו. עוד נאמר, כי חוות דעת של מומחה - גם כזה שמונה על ידי בית המשפט - אינה אלא ראיה אחת מני ראיות רבות שמוגשות, והגם שהנטיה היא ליתן משקל יתר לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אין הדבר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כן עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו על הכלל, לפיו אופן ניהול הדיון מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
הבקשה
ט. מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי היא מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית רחבה שעניינה השיקולים האמורים להנחות את בית המשפט לענייני משפחה בבואו להחליט האם לאפשר לבעל דין להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. נטען, שגם הנסיבות הקונקרטיות - העובדה כי המומחית הגישה שלוש חוות דעת, והעובדה כי לחוות דעת אלה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על המבקש, נוכח עיסוקו - מטים את הכף לטובת מתן רשות ערעור.
הכרעה
י. לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף הנטען בה, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים. הן הבקשה והן החלטותיהם של בתי המשפט קמא נסבות על משאלתו של המבקש להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו, תוך סטיה מן הכלל שנקבע בדין לעניין זה. מדובר בשאלה קונקרטית, הנטועה - במובהק - בנסיבות המקרה, ותחומה לדל"ת אמותיהם של הצדדים. על כן, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. נזכיר - בעניינים שבסדרי דין "מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב והתערבותה של ערכאת הערעור שמורה ומוגבלת למקרים חריגים שבהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת עיוות דין" (רע"א 3868/13 לחאם נ' בדוי (11.8.13), השופטת חיות); החלטה בדבר צירוף חוות דעת מטעם בעל דין מצויה בלוז שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית. החלטותיהם של בתי המשפט הקודמים אף אינן נוגדות את הדין, ואדרבה, הן מעוגנות בדרך המלך שלו, והמתבקש הוא החריג. ודוק - לכלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור באופן ניהול ההליך משנה תוקף בענייננו, שעה שמדובר ברשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, "נטיית בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תהיה חזקה ביתר שאת, כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום. כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים מלאכתו ... הוא בעל חשיבות רבה" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008) 214).
יא. גם לעיצומם של דברים לא נמצא מקום להיעתר לבקשה. דרך המלך בה דיברנו היא סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, הקובע, כי "מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט". תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי "בית המשפט [לענייני משפחה - א"ר] רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו"; תקנה 258יב(ז) לתקנות סדר הדין קובעת, כי "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק". על היחס בין הוראת סעיף 8(ג) לחוק להוראת תקנה 258יב(ז) נאמר, כי "בעל דין המבקש למנות מומחה בעניין מענייני משפחה הנדון בבית המשפט לענייני משפחה חייב לפנות לבית המשפט ולעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט באותו עניין, ואין הוא רשאי להגיש חוות מטעמו בטרם פנה וביקש את בית המשפט לעשות כן" (ש' שוחט, ד' שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) 290).
יב. מן המקובץ עולה איפוא, כי לאחר מינוי מומחה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הכלל הוא, כי לא יהא בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 4177/08 פלוני נ' פלוני(2008); שוחט ושאוה, בעמ' 289). זהו רצונו של המחוקק, ותכליתו ברורה - מינוי מומחה מטעם בית המשפט "נועד לקצר הליכים ולייעל את הדיון" (שוחט ושאוה, בעמ' 291). שיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט לעניני משפחה בסוגית מינוי המומחים עולה בקנה אחד גם עם מגמת החוק להגמיש את המסגרת הדיונית בבית המשפט לענייני משפחה - "כידוע, גישת המחוקק, המוצאת ביטויה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, היא גמישות בנושא ראיות וסדרי דין" (בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית (2003)); ראו גם תקנה 258יד לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה קבלת עדויות שאינן קבילות בבתי משפט אחרים.
ועוד: ההוראות החולשות על מינוי מומחים בבתי המשפט לענייני משפחה - המעניקות למומחה מטעם בית המשפט מעין בכירות, אם גם לא כזאת שאין אחריה ולא כלום כפי שציין בית המשפט המחוזי, והאחריות היא על בית המשפט - עולות בקנה אחד עם המגמה שעמדה ביסוד קביעתם של סדרי הדין בבתי משפט אלה, לפיה "רמת המעורבות של השופט חייבת להיות גבוהה ויכולת הנגישות שלו לחומר הראיות והזמנת העדים וחקירתם צריכה להיות בעלת היקף רחב" (דין וחשבון הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה (תשמ"ז), בעמ' 28).
יג. אל נשכח, כי סדרי הדין מאפשרים לצדדים להשיג על חוות דעתם של מומחים שמונו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה. כך, רשאים בעלי דין להגיש שאלות הבהרה למומחה (תקנה 258יב(ד)), וכן - באישורו של בית המשפט - לחקור את המומחה (תקנה 258יב(ה)), כפי שאכן אירע בענייננו. המחוקק אף לא נעל את השער, אם גם כחריג, להגשת חוות דעת מטעמם של בעלי הדין לאחר שהוגשה חוות דעת על ידי מומחה בית המשפט (סעיף 8(ג)). וכבר אמרנו, כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אינה "בבחינת 'כזה ראה וקדש' אלא היא מהוה כלי עזר עבור בית המשפט בבואו להחליט בנושא שאינו בידיעתו השיפוטית" (שוחט ושאוה, בעמ' 291). בסופו של יום, השאלה אם יש לפתוח את הדלת לחריג שבסעיף 8(ג) היא שאלה קונקרטית תלוית נסיבות, וממילא אין להיעתר למשאלתו של המבקש לקבוע אמות מידה כלליות לעניין השימוש בסעיף. ניתן רק לומר, כי הדבר עשוי להתארע אם אין בית המשפט חש בנוח כלפי אשר הוצג בפניו על-ידי המומחה, לאחר כלל ההליכים שהתנהלו בפניו, ומבקש הוא להשלים את התמונה בטרם יכריע.
יד. במקרה דנא, שקל בית המשפט לענייני משפחה את מכלול הנסיבות ואת כלל האינטרסים, ובהם את האינטרס בדבר יעילות הדיון, והגיע למסקנה אליה הגיע. יש לזכור, כי למבקש ניתנה האפשרות לחקור את המומחית (בהתאם לתקנה 258יב(ה)), והוא עשה כן. איני סבור, כי החלטתו של בית המשפט מצדיקה התערבות ערעורית, בודאי לא בגלגול שלישי. על כך יש להוסיף את העובדה, כי הבקשה להגשת חוות דעת גרפולוגית הוגשה בבית המשפט לענייני משפחה בחלוף חצי שנה ממועד חקירתה של המומחית; פשרו של שיהוי זה לא נתברר בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, אולם למצער מעלה הוא תמיהה. מכל מקום, המבקש יוכל להעלות את טענותיו כנגד מסקנותיה וחוות דעתה של המומחית במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, שעודנו מתנהל, ומובן שאיני מביע דעה לגוף הדברים, וגם לא באשר לאפשרויות ערעור עתידיות, בקצה הדרך.
טו. לא ראיתי מקום להלום את הטענה, כי בשל מקצועו של המבקש, עורך דין, יש מקום לחוות דעת נוספת; שוב, ניתנו כאן כל האפשרויות להבהרה ולחקירה, ועתה הדברים עומדים להכרעה בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואידך זיל גמור.