בפניי בקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב, בשל כך שנטען כי המבקש, נהג הרכב כשרישיון הנהיגה שלו אינו תקף עבור סוג הרכב, וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
בבקשה כופר הסניגור בביצוע העבירה. בנוסף, נטען, כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המבקש. המבקש נוהג משנת 1987, מתפרנס מעבודתו על הרכב, הוא אב ל-4 ילדים קטנים ואשתו עקרת בית, ולכן זקוק לרישיון הנהיגה.
בדיון שהתקיים בפני ביהמ"ש, הורחבה החזית. נטען, כי המונח "אוטובוס זעיר ציבורי" לא קיים בתקנות, למבקש יש רישיון נהיגה תקף לרכב בו נהג. הסניגור הוסיף וטען, כי הנטל להוכיח שכך הוא הדבר לא רובץ על כתפיו, אלא על המשיבה, להראות ההיפך מכך. עוד הוסיף, כי המשיב נחקר והתייחס בכל חקירתו לרישיון להסעת נוסעים וילדים. הוא טעה לחשוב שמדברים איתו על היתר להסעת נוסעים, ולא על תקפות רישיון הנהיגה שלו לסוג הרכב בו הוא נהג. לכן, הציג בפני החוקר תעודת השתלמות על נהיגה באוטובוס זעיר, קורס שעבר מטעם משרד התחבורה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, היא סבורה כי קיימת תשתית ראייתית וכי המבקש לא החזיק רשיון נהיגה תקף לאוטובוס בו נהג. לכן, לגישתה אין כל פסול בצו ההשבתה והיא מבקשת להותיר את החלטת הקצין הפוסל על כנה.
דיון והכרעה:
כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, ושבגינו ניתן צו איסור השימוש ברכב בו נהג, מייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה בו הוא מחזיק אינו תקף לסוג זה של רכב. כעבירה נלווית לעבירה זו, הואשם המבקש גם בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, אך אין מחלוקת כי העבירה המרכזית, שבגינה ניתן צו איסור השימוש, הינה העבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה לא תקף לסוג הרכב.
בכתב האישום ציין השוטר, רושם הדוח, כי הרכב בו נהג הנאשם, הינו אוטובוס זעיר ציבורי. עוד ציין השוטר, בדוח הנסיבות, כי המבקש נעצר לביקורת שגרתית, העביר נוסע שהיה עמו למונית. נהג הרכב (המבקש) הינו עובד של "טרה מחלבות", אשר נוהג ברכב מסוג M2, אוטובוס זעיר ציבורי, רכב הסעות מיוחד. דרגת רישיון הנהיגה שהמבקש מחזיק, היא מסוג D3, ואילו לרכב בו נהג, דרושה דרגת רישיון של D2.
השאלה הדורשת הכרעה, ומשליכה מן הסתם, על כתב האישום, הינה השאלה - האם רישיון הנהיגה שמחזיק המבקש תקף ביחס לרכב בו נהג, והאם קיימת תשתית ראייתית התומכת בכך. לשם כך יש לבדוק את הוראות הדין החלות לענייננו, לבחון את הראיות לאורן ולבדוק באם די בחומר הראייתי שבתיק כדי לבסס את האישומים המיוחסים למבקש.
נפתח בהוראות הדין החלות בעניננו ולאורן נבחן את התשית הראייתית שבחומר הראיות.
רשות הרישוי מוסמכת, לפי החוק, לסווג את סוג השימוש ברכב, לדוגמא: רכב מסחרי, פרטי, ציבורי, משא וכו'. בעת רישומו של רכב לאחר בדיקה ואישור אב טיפוס קובעת רשות הרישוי את סיווגו הראשי של הרכב ומסיווגו זה נגזר רשיון הרכב וממילא טיב רשיון הנהיגה הנחוץ לנהיגה בו (ראו תקנה 271א לתקנות התעבורה).
תקנה 271א (א) לתקנות התעבורה מבהירה כי רכב מסוג M הוא רכב מנועי שנבנה ומיועד להסעת נוסעים. תקנה משנה (ב) מוסיפה ומבהירה כי רשות הרישוי תקבע את סיווגו של הרכב ותציין ברשיונו את השימוש הייעודי שאישרה לו. תקנת משנה (ד) (1) מפרטת מהו סיווג רכב מסוג M2.
רשיון הרכב של האוטובוס בו נהג המבקש, מציין בכותרתו, כי מדובר ברכב מסוג M2 "אוטובוס זע"צ [זעיר ציבורי - ש.ב.] הסעות מיוחד". לפי רשיון הרכב, לנוהג ברכב מותר להסיע 10 נוסעים למעט הנהג. בסעיף "תנאים והגבלות" מצוין, בין היתר, כי הנוהג ברכב, חייב רשיון הסעה והוא מורשה להסעת תלמידים.
לפי תקנה 183ב לתקנות התעבורה "רשיון נהיגה D3 הוא רשיון לנהוג ברכב כאמור בתקנה 184 (א) (1) ו-184 (א) (3) ובאוטובוס זעיר פרטי".
מחומר הראיות עולה, כי השוטר עורך הדוח בדק את רשיונו של המבקש וציין כי רשיון הנהיגה בו הוא מחזיק הוא רישיון מדרגת D3. גם גיליון ההרשעות המצוי בתיק המפרט בעמוד הראשון את פרטיו של המבקש ואת סוג הרשיון בו הוא מחזיק מאמת זאת.
יוצא איפוא, כי לפי תקנה 183ב לתקנות התעבורה, למבקש יש רשיון לנהוג ב'אוטובוס זעיר פרטי', בעוד הרכב בו נהג, הינו, 'אוטובוס ציבורי זעיר מיוחד להסעות', כפי שהוגדר וסווג ע"י משרד הרישוי לפי הסמכות שהוקנתה לו מכח הפרק השני לתקנות התעבורה. הוראות אלה שברשיון הרכב, מהוות הוראות סטטוטריות, המגבילות את ייעוד הרכב ושימושיו, ואת טיב הרשיון הנחוץ לנהיגה בו.
זאת ועוד רשיון הנהיגה של המבקש הוא מסוג D3 לנהיגה ב'אוטובוס זעיר'. אוטובוס זעיר מוגדר בתקנה 1 לתקנות התעבורה, כאוטובוס שנתקיימו בו כל אלה:
1. הוא מיועד לפי מבנה להסעת מעל 16 נוסעים בנוסף לנהג;
2. מותקן בו מרכב תקני;
3. משקלו הכולל המותר אינו עולה על 5000 ק"ג, ואם הוא מוגן נגד ירי - משקלו הכולל המותר לפני המיגון לא עלה על 4000 ק"ג;