בר"ם
בית המשפט העליון בירושלים
|
11513-05-א'
14/12/2005
|
בפני השופט:
דורית ביניש
|
| - נגד - |
התובע:
אלי אדרי ואח'
|
הנתבע:
1. פנינת אילת ועוד שישה אחרים
2. עיריית אילת
3. ראש עיריית אילת
4. הועדה המקומית לתכנון ולבניה-אילת
5. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-מחוז דרום
6. שר הפנים
|
| החלטה |
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת ש' דברת) מיום 11.12.05, אשר דחה את בקשות המבקשים לבטל את פסק הדין בעת"מ 332/03 מיום 27.10.05 (להלן: פסק הדין).
בפסק הדין הנ"ל הורה בית המשפט קמא לעיריית אילת להפעיל סמכותו על פי חוק ולפנות מן הטיילת בעיר את כל מפעילי דוכני הרוכלות שאין בידיהם רישיון רוכלות. זאת, למעט הרוכלים שהיו צד להליכים בה"פ 2091/02 ועת"מ 304/92. רוכלים אלה מחזיקים בהסכמי הפעלה ועניינם נדון כעת בהליך אחר התלוי בפני בית המשפט.
במסגרת הדיון בעת"מ 332/03 הורה בית המשפט קמא לבאי-כוח העותרים לצרף לעתירה כל מי שעשוי להיפגע ממתן הסעד המבוקש. באי-כוח העותרים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לתחליף המצאה, לאחר שהתברר להם כי אין בידי עיריית אילת רשימה מסודרת וברורה של כל הרוכלים הפועלים בטיילת. לנוכח זאת הורה בית המשפט קמא על תחליף המצאה בדרך של פרסום מודעה בעיתון מקומי באילת, הפונה לכל אדם העשוי להיפגע מפסק הדין.
המבקשים שבפניי הם בעלי דוכנים הפועלים כיום בטיילת. על פי הנטען בעתירה, קבוצת המבקשים הראשונה כוללת בעלי דוכנים אשר התמקמו בטיילת ברשות עיריית אילת ועד למתן פסק הדין פעלו במקום על פי החלטתו של ראש עיריית אילת. קבוצת המבקשים השנייה כוללת, על פי הנטען, בעלי דוכנים המחזיקים בהסכמי הפעלה עם עיריית אילת (ועל כן זהה מעמדם, לטענתו של בא-כוחם, למעמדם של הרוכלים שהיו צד להליכים בה"פ 2091/02 ובעת"מ 304/92, ואשר לגביהם נדחתה העתירה בעת"מ 332/03 הנ"ל). המבקשים כולם לא היו צד להליכים בעת"מ 332/03. משנדרשו המבקשים להתפנות מן הטיילת בהתאם לפסק הדין הנ"ל, הגיש בא-כוחם לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין האמור. בבקשתו טען בא-כוח המבקשים כי ההחלטה בעניין תחליף המצאה ניתנה על סמך מצג שווא מצד עיריית אילת, אשר טענה כי אין בידיה רישום של בעלי הדוכנים. כן טען בא-כוח המבקשים לפגם בתחליף ההמצאה, שכן זה אינו מכוון לנתבע ספציפי, אלא מופנה כלפי כולי עלמא. בא-כוח המבקשים הדגיש כי המבקשים לא חזו במודעה שפורסמה בעיתון המקומי ולא היו מודעים לקיומה.
בית המשפט קמא דחה, כאמור, את בקשתם של המבקשים. בהחלטתו פתח בית המשפט קמא וציין כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 40 לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן: תקנה 40) להגשת בקשה לביטול פסק הדין. לגופו של עניין ציין בית המשפט קמא כי במצב השורר כיום בטיילת, עת מתווספים רוכלים חדשים למקום באופן תדיר, לא הייתה יכולת מעשית לצרף באופן פרטני כל רוכל כמשיב לעתירה. בית המשפט קמא הדגיש כי זימון לבית המשפט באמצעות תחליף המצאה נחשב למסירה כדין, ואין בטענות המבקשים כי לא חזו במודעה כדי לפגום בתוקפה. כן ציין בית המשפט קמא כי רבים מן הרוכלים בטיילת נטלו חלק בהליכים וכי דבר קיומם היה בגדר סוד גלוי.
בבקשה שבפניי שב בא-כוח המבקשים ומעלה את הטענות ששטח בפני בית המשפט קמא ובכלל זה טוען כי לא היה מקום להורות על תחליף המצאה בנסיבות העניין וכי המבקשים לא חזו במודעה שפורסמה כתחליף המצאה. לשיטתו, שומה היה על בית המשפט קמא להורות על מסירת עותקים מן העתירה לכל הדוכנים הניצבים בטיילת, במקום להסתפק בפרסום מודעה המופנית כלפי כולי עלמא ומטעם זה אינה יכולה להוות תחליף המצאה כדין. כן מלין בא-כוח המבקשים על יישום תקנה 40 בעניינם של המבקשים, מקום שאלה כלל לא היו מודעים, לטענתו, לקיומו של ההליך בו ניתן פסק הדין.
לאחר שבחנתי את טענות המבקשים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את פסק הדין. משהחליט בית המשפט להורות על תחליף המצאה, יש לראות את פסק דינו כפסק דין שניתן לאחר מתן הזדמנות למבקשים להעלות טענותיהם. אשר לתקנה 40, אינני רואה לנכון לנקוט עמדה לגבי עצם ההזדקקות לה ולגבי יישומה בענייננו, שכן החלטתו של בית משפט קמא ניתנה לגופה של הבקשה ואינה מתבססת על נימוק השיהוי.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג בכסלו התשס"ו (14.12.2005).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /צש