1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' גדות), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בפסק דין שנתן בית המשפט הנכבד כשנתיים ומחצה קודם לכן.
להלן אעמוד על הנתונים העיקריים הצריכים להכרעה, הנסמכים בעיקר על האמור בטענות המשיב, שכן קשה היה לחלצם מבקשתו של המבקש.
2. המבקש החזיק ברישיון נהיגה ישראלי החל משנת 1988 ועד לשנת 1990, אז נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה ועל רישיונו הוטל עיכוב חידוש, מכוח תקנה 172ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) וזאת על פי בקשת המרכז לגביית קנסות של הנהלת בתי המשפט, בשל קנסות תעבורה שלא שולמו.
3. במועד לא ידוע עזב המבקש את ישראל לצרפת, שם קיבל המבקש - לטענתו - רישיון נהיגה צרפתי, בשנת 1995. בשנת 1996 הגיש המבקש בקשה לחידוש רישיון הנהיגה שלו במשרד הרישוי בחולון. הוא הופנה לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: מרב"ד). בבדיקה זו נערכו למבקש מספר מבחנים פסיכולוגיים, בדיקה פסיכולוגית, בדיקת רישום פלילי ובדיקת רישום עבירות תעבורה. בסיכום ממצאי הדו"ח הפסיכולוגי בעניינו של המבקש נאמר כי מומלץ לדחות את הבקשה לרישיון פרטי וזאת נוכח קשיים וליקויים שנתגלו אצל המבקש, שמפאת צנעת הפרט לא נעמוד עליהם כאן. על סמך בדיקות אלה שנערכו למבקש המליץ מרב"ד שלא לחדש את רישיון הנהיגה של המבקש וזאת מחמת "אי התאמה אישיותית לנהיגה", תוך שניתנה למבקש האפשרות להגיש בקשה לבדיקה מחודשת כעבור שנה.
4. בשנת 2004 שב והגיש המבקש בקשה חדשה, לקבלת רישיון נהיגה חדש. המבקש הופנה שוב לבדיקת מרב"ד, ובעקבותיה גיבש מרב"ד המלצתו, לפיה אין להעניק למבקש רישיון נהיגה, שוב מחמת "אי התאמה אישיותית לנהיגה".
5. המבקש ערר על החלטת מרב"ד בפני ועדת הערר הרפואית (להלן: ועדת הערר). בא-כוחו דאז טען כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה בינלאומי במשך 25 שנים וכי הוא "נשאר כמעט ללא עבר קודם בענייני תעבורה". בא-כוחו הוסיף והסביר בערר כי המבקש משמש כנהגו האישי מזה מספר שנים ומסיעו לכל פגישותיו ועסקיו.
6. ועדת הערר הרפואית קיימה דיון בעניינו של המבקש, בנוכחותו ובנוכחות עורך דין מטעמו. בתום הדיון נדחה הערר, תוך אימוץ מסקנותיו של מרב"ד לגבי אישיותו של המבקש, וקביעה כי המבקש "מהווה סיכון לציבור בנהיגה".
7. המבקש הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו, בגדרה ביקש כי רישיון הנהיגה הצרפתי שלו יומר ברישיון נהיגה ישראלי, ולחילופין, ביקש להעניק לו רישיון נהיגה ישראלי חדש. בעתירתו השיג המבקש על החלטת ועדת הערר בעניינו, שהוא מצא בה פגמים שונים. לאחר שהמבקש, או בא-כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע לעתירה ניתן פסק דין המוחק את העתירה, אולם זה בוטל לבקשת המבקש, שטען כי לא הצליח למצוא את אולם בית המשפט. זמן קצר לאחר הדיון בעתירה לגופה, דיון שהעותר לא היה מיוצג במהלכו, נתן בית המשפט הנכבד בתאריך 4.2.2007 את פסק דינו. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא הוכיח, ולו לכאורה, כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר הרפואית, או כי קיים טעם לבטלה. נקבע, כי החלטת ועדת הערר היא סבירה, מנומקת ומבוססת על בדיקות ומבחנים, כולל בדיקה שערכו חברי ועדת הערר למבקש. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.
8. בתאריך 25.6.2009, בחלוף כמעט שנתיים ומחצה ממתן פסק הדין הנ"ל, הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה ל"עיון מחדש" בפסק דינו. המבקש הלין על כך שבתחילת פסק הדין צוין שם של עורך דין שייצגו, בעוד שאותו עורך דין - לטענת המבקש - "גנב לי כסף וגם את התיק". כן העלה המבקש טענות נוספות, לרבות נהיגתו משך 25 שנה שלא תחת אלכוהול וסמים, ומבלי שיהיה מעורב בתאונת דרכים, כמו גם הצורך שלו ברישיון הנהיגה לשם הסעת בני משפחתו, הנזקקים לסיועו.
9. לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, דחה בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה ל"עיון מחדש". בהחלטה מתאריך 30.8.2009 נקבע כי פסק הדין מתאריך 4.2.2007 מדבר בעד עצמו, הוא מנומק, ניתן לאחר שמיעת הצדדים, ובנסיבות אלה אין מקום לעיון מחדש.
10. בסמוך לאחר מתן ההחלטה הנ"ל הגיש המבקש את בקשתו הנוכחית, אשר עד כמה שניתן להבין מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שלא לעיין מחדש בפסק דינו. המבקש גורס כי הוא כשיר לנהיגה, איננו נוהג בהשפעת סמים ואלכוהול והוא "אזרח טוב", ואין כל הצדקה לסירוב המשיב שלא ליתן למבקש את רישיון הנהיגה שהוא זקוק לו, סירוב שהמבקש גורס כי הוא מהווה התנכלות לשמה. המבקש תמה גם על חיובו בהוצאות לטובת המשיב בפסק הדין, וכן חוזר על טענתו כי מי שצוין כבא-כוחו בפסק הדין - נטל את כספי המבקש, אך נמנע מלהתייצב לדיון.
יצוין כי הבקשה האמורה הגיע לעיוני רק זמן רב לאחר הגשתה, נוכח השתהות המבקש בהפקדת עירבון להוצאות המשיב, כנדרש.
11. בתגובת המשיב לבקשה הוא טוען כי אין עילה למתן רשות ערעור. המשיב מטעים כי הבקשה לעיון מחדש בפסק הדין הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין. לגבי הטענה כי בית המשפט הנכבד קמא ציין שהמבקש היה מיוצג, הרי שמדובר רק בכותרת המסמך, שבה נזכר שם עורך דינו של המבקש ובכל מקרה ניתנה למבקש הזדמנות להביא את טענותיו בדיון, כך שגם אם נפל פגם טכני בציון שמו של עורך הדין - הרי שלא נפלה כל טעות בפסק הדין עצמו.
12. לגוף הדברים טוען המשיב כי המבקש מעולם לא פנה בבקשה מסודרת להמיר את רישיון הנהיגה הצרפתי שלטענתו יש בידו, ואף לא הציג את הרישיון האמור בפני הרשויות הרלבנטיות. עוד טוען המשיב כי נראה שהמבקש כלל לא עומד בתנאים הקבועים בתקנה 216(א)(1)(ב) לתקנות התעבורה, בעניין המרת רישיון נהיגה זר בישראלי, שכן בתקנה זו נקבע כי בקשה להמרת רישיון נהיגה תוגש בתוך שנה מיום שובו של הישראלי למדינה, ואילו המבקש שב לארץ שנים ארוכות לפני הגשת עתירתו. המשיב טוען עוד כי העתירה שהגיש המבקש לוקה גם בשיהוי שהצדיק כשלעצמו את דחייתה.
13. אשר לבקשתו של המבקש לקבל רישיון נהיגה חדש, הרי שהמשיב גורס כי אין מקום להיעתר לבקשה זו, שכן אל מול רצונו של המבקש לנהוג עומדת מחויבותו של המשיב לבטיחות בדרכים, יעד שהמבקש מסכנו, כך נטען. להשגת יעד זה מופנים אזרחים שעלולים להוות סיכון בטיחותי גבוה בנהיגה לבדיקות רפואיות, שמטרתן לבחון את כשירותם לקבלת רישיון נהיגה. זאת, בהתבסס על ידע שהצטבר בארץ ובעולם על מאפיינים אישיותיים שונים וקשיים אצל מבקשי רישיון נהיגה, שיש בהם כדי להעלות את ההסתברות לתאונות דרכים. הגורמים המקצועיים של המשיב אשר בחנו את המבקש סברו, לאחר בדיקות מקיפות, כי מתקיימים בו אותם מאפיינים בעייתיים ומגבירי סיכון ובנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטתם המקצועית.
דיון והכרעה
14. דין הבקשה - להידחות. אם לא נחה דעתו של המבקש מפסק הדין, שניתן בשנת 2007, הדרך להשגה עליו היתה בערעור לבית משפט זה, ולא בבקשה ל"עיון מחדש" לבית המשפט שנתן את פסק הדין. ברי גם שאין כל תוחלת בבקשה ל"עיון מחדש" המוגשת - ללא כל הסבר של ממש לשיהוי - כמעט שנתיים וחצי לאחר שניתן פסק הדין. מכאן שבדין נדחתה הבקשה לעיון מחדש, וממילא אין כל יסוד לבקשת רשות הערעור על ההחלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים שלא לשנות מפסק דינו החלוט.
15. למעלה מן הצורך אעיר כי אפילו היינו בוחנים את השגותיו של המבקש לגוף פסק הדין משנת 2007, הרי שלא היה בהן ממש. ככל שמדובר בהמרת רישיון הנהיגה הצרפתי לרישיון ישראלי, הרי שהמבקש אכן לא הוכיח שעשה את הנדרש לפי דין קודם הגשת עתירתו המינהלית בעניין.
16. באשר לסירוב המשיב ליתן למבקש רישיון ישראלי חדש, הרי שהמבקש איננו מצביע על כל פסול בהתנהלות מי מן הגורמים, שהחלטותיהם הביאו לדחיית בקשתו. ראוי לציין כי אף שהמבקש מקפיד לציין שהוא "אזרח טוב", שאיננו נוהג תחת השפעת אלכוהול וסמים, הרי שאת מלוא עברו הפלילי והתעבורתי - נמנע הוא מלציין מיוזמתו, הן בוועדת הערר הרפואית, הן בבית המשפט לעניינים מינהליים והן בבקשתו הנוכחית. מסתבר כי המבקש הורשע בשורה ארוכה של עבירות אלימות ואיומים שונות, כמו גם הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נתון זה, שהמבקש הכחישו, הובא על-ידי המשיב לידיעת ועדת הערר הרפואית, והוועדה ראתה בו משום חיזוק להערכת מרב"ד לסיכון הטמון במבקש. בנוסף לאמור רשומות לחובת המבקש עבירות תעבורה רבות, הכוללות לא פחות מ-11 עבירות של נהיגה ללא רישיון - עניין שדי היה בו לבדו להצדיק את דחיית עתירתו של המבקש לקבלת רישיון, ולו מחמת חוסר ניקיון כפיים.