החלטה בתיק בר"ע 252/10

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 1876-05-09; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 22.4.09.

            השתלשלות הדברים בעניינו של המבקש :

2.         המבקש, אשר עבד כמחלק סחורה ונהג, נפגע בתאונת עבודה ביום 10.2.06 בגינה החל לחוש בכאבים בחזה ופונה לבית חולים ועבר צנתור. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 1.8.07 קבעה כי לא נותרה המבקש נכות כתוצאה מהתאונה.

א.  ועדה רפואית לעררים מיום 26.12.07 קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 10% תוך שהיא קובעת כך:

"בעיון בתיקו הרפואי לא נמצא תיעוד רפואי המאשר קיום טכיקרדיה וזו הפעם הראשונה שמופיע רישום עם התייחסות לממצא זה ב-10.2.06. אבחנות: טכיקרדיה. לאור זאת הוועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 10% מ-13.5.06 עד 9.2.08 לפי סעיף 9(4)(א)1".

כן ביקשה אותה ועדה כי המבקש ימציא לידיה " הולטר 24 שעות, א.ק.ג. ויעוץ קרדיולוגי (אלקטרופיזיולוגי)".

ב.   ביום 13.3.08 התכנסה ועדת תום זמניות (ועדה מדרג ראשון) וקבעה כי לא נותרה במבקש נכות כתוצאה מהאירוע בעבודה. בהחלטת הוועדה נכתב בין היתר כך:

"מאז שחרורו ממשיך להתלונן על דפיקות לב, קוצר נשימה וכאבים בחזה במאמץ קל. לגבי התחיקרדיה (כך במקור - ו.ו.ל) הערכה היתה שהחולה סובל מריאנתרי באזור הסינוס. הסיבה לכאבים בחזה בנוכחות עורקים כליליים תקינים אינה ברורה. אך הועלתה אפשרות שהחולה סובל מתסמונת X (מחלה בעורקים הכלילים הקטנים). בשני המקרים גם התחיקרדיה וגם תסמונת X אינם קשורים למיטב ידיעתי לעבודתו כנהג / מתדלק. לציין שהחולה סובל מסכרת ולחץ דם אשר עשויים לגרום למחלה בכלי הדם הקטנים".

ג.   ביום 14.5.08 התכנסה בעניינו של המבקש ועדה רפואית לעררים אשר קביעה כי לא נותרה במבקש נכות וכתבה בהחלטתה כך:

"אבחנות: כאב בחזה אשר הוכר כנובע מהתרגזות בעבודה. סיכום ומסקנות: בנושא הלבבי האירוע הקשור בעבודה הוא בד"כ חסימה פתאומית של עורק כלילי הגורמת לאוטם שריר הלב באדם שקיימת אצלו מחלת לב כלילית. במקרה בו דנים אין מחלת לב כלילית טרשתית כפי שהוכח בצנתור כלילי ולא היה אירוע של אוטם שריר הלב. מה שהוכר היה אירוע חד פעמי של כאבים בחזה (אחד מני רבים) שיוחס להתרגזות בעבודה. אירוע זה לא גרם לנזק לבבי ולכן אכן דרגת נכותו מבחינה זו הינה 0% כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון"... במקרה הזה התובע סובל משתי תופעות: 1) כאבים בחזה (שאינם על רקע מחלה כלילית טרשתית) 2) ארועים של מהירות לב (טכיקרדיה) שגם הם על רקע קונסטיטוציונלי ובהחלט לא נגרמו ע"י אותו אירוע שהוכר כקשור בעבודה. שתי התופעות הלבביות מהן סובל התובע (כאבים בחזה ומהירות לב התקפית) אינן קשורות לאירוע של כאבים בחזה שהוכר כקשור לעבודה. הוועדה דוחה את הערר".

ד.   המבקש הגיש ערעור נגד החלטה זו לבית הדין האזורי וביום 22.2.09 ניתן פסק דין על ידי הרשם יגאל גלם (ב"ל 1873-08) אשר נתן תוקף להסכמתם של הצדדים כפי שנוסחה:

"נוכח העובדה כי ועדה לעררים מיום 26.12.07 קבעה 10% נכות זמנית לתקופה של שנה וחצי בגין טכיקרדיה שממנה סובל המערער ובהיעדר התייחסות לממצא זה בועדה מיום 14.5.08 אני מסכים כי עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתבחן עניינו של המערער מחדש בשים לב לקביעת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.12.07, ואשר על פיה יבחנו טכיקרדיה שבגינה הוקנו למערער 10% נכות זמנית בגין התאונה בעבודה". ב"כ המערער: "מסכימה אולם אבקש לחדד כי לדעתי עצם מתן אחוזי נכות בהליך הזמני הינה הכרה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה בהחלטה שהיא סופית".

ה.      בעקבות פסק הדין האמור, התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש ביום 22.4.09 והותירה את קביעתה על כנה תוך שהיא קובעת בזו הלשון:

  "בניגוד לכתוב בפרוטוקול 22.2.09, הוועדה לעררים מ-14.5.08 אכן כן התייחסה ואפילו באריכות ובהרחבה לנושא הטכיקרדיה בפסקה שאורכה 16 שורות בפרוטוקול. הוועדה ציינה במפורש שטכיקרדיה כרונית, ממנה סובל התובע, אינה יכולה להיגרם כתוצאה מתאונת עבודה ללא התקף לב. הוועדה לעררים מיום 26.12.07 אמנם קבעה נכות זמנית בשיעור 10% אך לא הכירה פורמלית בקשר הסיבתי שבין הטכיקרדיה לאירוע הנדון. בדיון של הוועדה מיום 14.5.08 שללה הוועדה כלל ועיקר את הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לטכיקרדיה. בבדיקת EPS ברמב"ם מ-18.11.08 לא הופקה טכיקרדיה מסוג SVT או VT . אבחנות: טכיקרדיה. סיכום ומסקנות: לאור סיפור המחלה... ולאור תוצאות הבדיקה האלקטרו פיזיולוגית אין לתובע בעיה לבבית שניתן לקשור אותה לאירוע הנדון בעבודה. יתכן שהועדה הקודמת העניקה לו אחוזי נכות זמניים עד לקבלת תשובה האלקטרו פיזיולוגית. ואכן עפ"י הבדיקה הנ"ל אינו זכאי לדרגת נכות עפ"י תקנות המל"ל. הוועדה אינה משנה את דעתה עפ"י האמור בפרוטוקול ועדת עררים מיום 14.5.08".

ו.   המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי הוועדה התייחסה לנדרש ממנה על פי פסק הדין מיום 22.2.09, וכי קביעותיה בעניין היו רפואיות ובהן בית הדין לא מתערב, ודחה את הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

            טענות הצדדים :

3.         על פי טענת המבקש, הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי בין נכותו (טכיקרדיה) לבין תאונת העבודה לאחר שניתנה החלטה סופית בעניין על ידי ועדה רפואית מיום 26.12.07 עליה המל"ל לא ערער, וקביעת הוועדה בעניין קשר סיבתי היא סופית גם אם מדובר בקביעת אחוזי נכות זמניים. כן טוען כי לפי פסק הדין מיום 22.2.09 היה על הועדה לבחון מחדש רק את מצבו הרפואי ולקבוע אחוזי נכות בגין טכיקרדיה ולא לדון שוב בשאלת הקשר הסיבתי.

4.         המוסד לביטוח לאומי טוען, מנגד, כי הוועדה מיום 22.4.09 מלאה אחר הוראות פסק הדין כנדרש. עוד טוען כי הוועדה מיום 26.12.07 ביקשה חומר רפואי נוסף לשם המשך בירור, ושאלת הקשר הסיבתי נדונה לעומק לראשונה רק בועדה מיום 13.3.08 אשר שללה את הקשר הסיבתי.

אשר להכרעתי :