החלטה בתיק בר"ע 25719-12-11

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 35652-08-11; הנשיאה ורד שפר), בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין גמלת ניידות מיום 7.7.2011 (להלן: הוועדה) על פי ההסכם בדבר גמלת ניידות (להלן- הסכם הניידות). 

2.     הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למבקשת מוגבלות בניידות בשיעור של 50% לפי פריט א(5) לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות. המשיב (להלן: המוסד) ערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון מהנימוק שאין שיתוק מלא בשריר הפוקסימלי ברגל ימין, ואין תימוכין על שיתוק בתיעוד הרפואי. הוועדה קבלה את ערעור המוסד, הפכה את החלטתה של הוועדה מדרג ראשון, וקבעה כי הליקוי ממנו סבלה המבקשת איננו נכלל ברשימת הליקויים המזכה  בגמלת ניידות. כתוצאה מכך נשללה זכאותה של המבקשת לגמלת הניידות.

3.     המבקשת ערערה על החלטת הוועדה מהנימוקים המפורטים בפסק דינו של בית הדין האזורי בזו הלשון: "הוועדה לא התייחסה לטיעונים שהועלו בכתב הערר שהגישה וכן לא למסמכים החדשים שהגישה ולממצאים העולים מתוכם, ולטענתה הוועדה טעתה בקביעתה, והתעלמה ממסמך לפיו קיים נזק עצבי שורשי בצד ימין... הוועדה לא התייחסה לכך שהיא נזקקת לטיפולים פיזיותרפיים ושהיא צריכה להגיע למקומות הטיפולים בתדירות גבוהה ובאופן יומיומי, והוועדה לא הקדישה זמן ראוי על מנת ללמוד את התיק שלה שמשתרע על אלפי עמודים והסתפקה ברשימת שורות קצרות לסיכום קביעתה להבדיל מהוועדה בדרג ראשון אשר הקפידה ללמוד את התיק וקבעה 50% נכות". לאור נימוקים אלה נתבקש בית הדין האזורי לקבוע, כי הוועדה שגתה בהחלטתה, וכי היה עליה להשאיר על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. המוסד ביקש לדחות את הערעור, כשהוא טוען, בין השאר, כי לא נמצא שיתוק בבדיקה הנוירולוגית, או מצב רפואי אחר המתאים לאחד מפריטי הליקוי, ולכן לא ניתן היה לקבוע לה אחוזי מוגבלות ברכיב זה. 

4.     בית הדין האזורי, דן בפירוט בטענות המבקשת, ומצא לנכון לדחותם מנימוקי הוועדה, כאשר הוא מציין, בין השאר, את הדברים הבאים: "מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לחומר הרפואי בתיקה של המערערת [המבקשת כאן .ע.ר] . כאמור, הוועדה אינה כבולה לערר שהוגש לפניה, והיא רשאית לשנות מהחלטת הוועדה מדרג ראשון... מסקנות הוועדה הן מסקנות רפואיות בתחום סמכותה הבלעדית, הנסמכות על החומר הרפואי בתיקה של המערערת ועל בדיקתו על ידי ההוועדה. על כן, ומשלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, לא נותר אלא לקבוע כי אין הצדקה להתערבות בה. ובאשר לסמכות לקביעת נכות מותאמת, נאמר כבר בפסיקה, שאין לקבוע, לעניין גימלת ניידות, אחוז נכות מותאם.. ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת.. לאור כל האמור, ובכל ההבנה למצוקותיה ומגבלויותיה הרבות של התובעת [המבקשת כאן.ע.ר.] , וקשייה בהתנהלות היום יומית, עליהם אין חולק, אין בידי ברירה אלא לדחות את הערעור שבפני".

5.     בבקשה שלפני, טוענת המבקשת, בין היתר, כי בידיה מסמכים, אותם צירפה לבקשה, המעידים על מוגבלות בניידות, וכי הוועדה שללה את זכאותה לגמלת ניידות, על אף שהוועדה מדרג ראשון קבעה בעניינה אחוז מוגבלות בניידות של 50% לפי סעיף א(5) שבתוספת א' להסכם הניידות.

6.     לאחר עיון בבקשה על נספחיה , בפסק דינו של בית הדין האזורי ובפרוטוקול הוועדה, הגעתי למסקנה כי עם כל הצער שבדבר, אין מקום אלא לדחות את הבקשה, זאת מטעמיו של בית הדין האזורי אותם מנה בפירוט בפסק דינו. לקביעה זו אוסיף ואומר, כי עיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים הרפואיים שהוגשו כנספחים לבקשה, אך לא מצאתי בהם בסיס לכאורה אשר יכול להצדיק החזרת עניינה של המבקשת לוועדה לצורך קביעת אחוזי מוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות. קביעת הוועדה הייתה מנומקת כדבעי ומבוססת על ממצאים שמצאה בבדיקת המערערת ובמסמכים שהיו בפניה, ולפיה: "בבדיקה הנוירולוגית של היום נזק שורשי אשר גורם להפרעה תחושתית בעיקר. ללא סימנים של שיתוק אפילו חלקי. הוועדה מודעת לסבלה אך הממצאים אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים של תקנון הניידות". כפי שעולה מכלל המסמכים הרפואיים ומבדיקת הוועדה מצבה הרפואי של המבקשת איננו מתאים לאף אחד מסעיפי הליקוי המצויים בתוספת א' להסכם הניידות.  על פי הפסיקה לא ניתן להעניק אחוזי מוגבלות בניידות על ידי החלת סעיף מותאם. אשר על כן בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית הבקשה ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  ג'  אדר תשע"ב (26 פברואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.