החלטה בתיק ברע 3384/07

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק מילנוב) שניתנה ביום 9.10.07 בבש"א 8531/05 (א 10156/05). בהחלטה זו נדחתה בקשתה של המבקשת (הנתבעת) למתן הצהרה לפיה תביעתו של המשיב נגדה הומצאה לה שלא כדין, ולחלופין - לחייב את המשיב להמציא לה כדין את התביעה.

2.         המבקשת הנה חברת ביטוח הפועלת ומנהלת את עסקיה בשטחי המועצה הפלסטינית. המבקשת ביטחה משאית השייכת למשיב. תביעת המשיב נגד המבקשת נסמכת על פוליסת הביטוח. בתביעה דורש המשיב לקבל תגמולי ביטוח בגין פגיעה שנגרמה למשאית בתאונה.

3.         כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו על ידי עורך-דין מטעם המשיב במשרדה של המבקשת ברמאללה לידי עורך-דין מטעמה המורשה לקבל מסמכים עבורה. עורך הדין חתם על אישור מסירה.

4.         המבקשת טוענת כי המשיב לא מילא אחר שתי הוראות דין מחייבות בנוגע להמצאת כתבי בי-דין בשטחי המועצה הפלסטינית. ראשית, צו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשנ"ט-1999 (להלן - הצו). סעיף 3 לצו מורה כי המצאת כתב בי-דין שהוציא בית משפט בישראל למי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית, תתבצע בדרך של מסירת המסמך לממונה על העזרה המשפטית בישראל (להלן - הממונה), בצירוף תרגום מאושר של המסמך לערבית. על פי הצו, הממונה הוא זה שפועל לביצוע ההמצאה בשטחי המועצה באחת הדרכים הקבועות בצו. שנית, תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה טעונה היתר מראש של בית המשפט. בית משפט השלום דחה את שתי הטענות, ועל כך מתבקשת רשות לערער.

5.         לא מצאתי צורך לבקש תשובה על הבקשה, והחלטתי לדחותה על אתר כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

6.         טענתה של המבקשת כי המצאה לשטחי המועצה הפלסטינית טעונה היתר לפי תקנה 500, אינה יכולה לעמוד. סעיף 3(ג) לצו קובע במפורש כי על המצאת מסמכים בשטחי המועצה הפלסטינית " לא יחולו הוראות סימן ה' בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין", ובכלל זה תקנה 500.

7.         טענתה הנוספת של המבקשת היא כי דרך ההמצאה הקבועה בסעיף 3 לצו הנה דרך בלעדית, שאינה ניתנת לעקיפה על ידי ביצוע מסירה ישירה בשטחי המועצה הפלסטינית שלא באמצעות הממונה. צדקתה העקרונית של טענה זו שנויה במחלוקת בפסיקה (ראו למשל, מצד אחד, בש"א (מחוזי חיפה) 3475/00 מח'ול נ' הבנק הערבי, פ"מ תש"ס(1) 913; מצד שני, בש"א (מחוזי ת"א) 3069/03 Merck Frosst Canada & Co  נ' Birzeit Palestine Pharmaceutical Company; המ' (מחוזי י-ם) 22055/95 עאמר נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ). אלא שבמקרה שלפנינו אין צורך להכריע בטענה זו, וניתן להכיר בתוקף ההמצאה שבוצעה, גם בהנחה שעומדת לבעל דין המצוי בשטחי המועצה הפלסטינית זכות להתנגד להמצאה המתבצעת שלא בדרך הקבועה בצו.

בית משפט השלום הבהיר בהחלטתו (סעיף 4.5) כי לצורך התוצאה אליה הגיע, " אין צורך להכריע במקרה דנן אם הצו קובע הסדר קונקלוסיבי". זאת בשל כך שהמשיב הוכיח, באמצעות תצהיר שצירף לתשובתו, כי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו על ידי עורך-דין מטעמו במשרדה הרשום של המבקשת ברמאללה לידי עורך-דין מורשה מטעמה, שהפגין היכרות עם הוראות הצו, ולמרות זאת הסכים לקבל את המסמכים לידיו ואף חתם על אישור המסירה (שהוגש לבית המשפט). המבקשת אינה תוקפת עובדות אלה, ואינה יכולה לתקוף אותן משלוא תמכה בבית משפט קמא את בקשתה בתצהיר ואף לא ניצלה את זכות התגובה לתגובת המשיב. די בעובדות אלה כדי להוביל לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. הנכונות של עורך-דין מטעם המבקשת לקבל את המסמכים ולחתום על אישור מסירה, חרף היותו מודע להוראות הצו, יצרה הסכמה המתגברת על הצו ומכשירה את ההמצאה אף אם בוצעה שלא בהתאם להוראותיו. בהקשר בו עסקינן, הנוגע לסוגיה משפטית צרופה, עורך-דין אינו עובד רגיל. נודעת משמעות מכרעת להסכמה של עורך-דין, המשמש מורשה של המבקשת, לקבל כתב תביעה בשמה ולחתום על אישור מסירה חרף אי-מילוי הוראות הצו. אכן, התנהגותו של בעל דין מסוגלת להקים הסכמה לתקינותה של המצאה, הגם שלא בוצעה בהתאם להוראות הדין (רע"א 449/91 שביט נ' עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ). וכבר היו דברים מעולם, שהסכמה של נתבע לקבלת כתב תביעה בשטחי המועצה הפלסטינית שימשה להכשרת ההמצאה אף שזו לא בוצעה בהתאם להוראות הצו (ת"א (שלום י-ם) 3913/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' עבד, השופטת אגמון-גונן; בש"א (שלום י-ם) 1421/01 אלחמיד נ' פרעון, השופטת אפעל-גבאי, תוך הפנייה לת"א (מחוזי י-ם) 1075/98 אבו חיארה נ' חברת הביטוח הלאומית, השופט קמא). לא עוד אלא שבהחלטה שניתנה בעניינה של המבקשת עצמה, הוכרה התקינות של המצאה שנעשתה שלא בהתאם לצו, חרף הקביעה בדבר הקונקלוסיביות שלו. זאת מאחר שסוכן ביטוח של המבקשת בירושלים, אליו בוצעה ההמצאה, נחשב ל"מורשה" שלה לקבלת כתבי בי-דין (בש"א (שלום י-ם) 5074/06 חברת הביטוח הלאומית נ' אבו שחאדה, השופט רובין).

8.         נמצא אפוא כי אישור החלטת בית משפט קמא אינו מצריך הכרעה בכל ההנמקות שניתנו על ידו לדחיית בקשתה של המבקשת. בין היתר, אין צורך להביע דעה באשר לצדקת האמור בהחלטה בדבר סיווגה של הישיבה שהתקיימה ביום 13.2.06 כישיבת קדם-משפט. אם וכאשר תתעורר בהמשך המשפט שאלת הסיווג של ישיבה זו בהקשרים אחרים, והמבקשת תסבור כי הסיווג שניתן על ידי בית המשפט פגע בזכות מזכויותיה, תוכל היא להשיג אז על אותה החלטה ככל שתינתן. החשש מפני החלטות עתידיות אינו יכול לשמש עילה למתן רשות ערעור, לאחר שתוצאת ההחלטה בהקשר הנדון כעת - לאמור: תקינות ההמצאה - נתבררה כנכונה.

9.         מטעמים אלה נדחית הבקשה. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה בה צו להוצאות. הערבון יוחזר למבקשת.

ניתנה היום י"ד בשבט תשס"ח (21 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.