1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר פוסט ומר קליינר, דמ 6216/07), בו חויבה המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור המירבי הקבוע בחוק.
2. בית הדין האזורי קיבל בפסק הדין את טענת המשיב בדבר התפטרותו בנסיבות שבהן לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך ולעבוד, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן -
החוק). לעניין זה נקבע, כגרסת המשיב, כי במהלך תקופת עבודתו פנה המשיב אל המבקשת בדרישות חוזרות ונשנות לתשלום זכויות סוציאליות להן הוא זכאי על פי חוק. משלא נענה, יש לראות התפטרותו על רקע זה כהתפטרות בדין פיטורין, בהתאם להוראת סעיף 11(א) לחוק. עוד נקבע בפסק הדין, כי המבקשת העבירה את המשיב באופן חד צדדי לחברה אחרת. אמנם, במקביל הודע למשיב על כך שזכויותיו ישמרו. חרף הבטחה זו, בתלוש השכר שהוצא למשיב ב-9.2.06 נרשם כי הוותק של המשיב הינו מיום 1.1.06, וזאת, אף שהתחיל עבודתו אצל המבקשת עוד ב-4.1.04. בית הדין האזורי קבע, כי גם מטעם זה יש לראות את ההתפטרות ,כהתפטרות בדין פיטורים.
בית הדין האזורי הוסיף עוד, כי לא מצא שיש הצדקה להפחתת פיצויי ההלנה שנתבעו,מה עוד שהמבקשת היתה מודעת לטענות המשיב עוד בטרם סיים את עבודתו, והיה עליה לפעול לתיקון המעוות. המבקשת אף לא נימקה בכתב ההגנה משום מה יש להפחית מפיצויי ההלנה הנתבעים. הוסיף עוד בית הדין האזורי וקבע, כי בשכרו הקובע של המשיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים יש לכלול את שעות עבודתו בשבת, בהיותן חלק ממסגרת שעות העבודה הרגילות.
3. בבקשת רשות הערעור שהגישה טוענת המבקשת כנגד חיובה בפיצויי פיטורים ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כמו כן נטען כי נפלה טעות בבסיס החישוב של המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים, ובחישוב ממוצע השכר השנתי. לטענת המבקשת, המשיב הטוען לקיפוחו בעניין תשלום דמי מחלה וגמול עבודה בשעות נוספות, לא תבע זכויות אלו, ובנוגע לזכויות קוגנטיות אחרות פסק לו בית הדין האזורי (בהסכמה) סכום נמוך בהרבה מזה שתבע. אף בחילופי החברות המעסיקות לא היה כדי להצדיק פסיקת פיצויי פיטורים למשיב נוכח התחייבותה המפורשת של המבקשת לעניין זכויותיו, והנכונות להמשיך ולהעסיקו במסגרת המבקשת. בנסיבות שנוצרו הייתה מחלוקת שיש בה ממש לעניין זכאות המשיב לפיצויי פיטורים ולא היה מקום לחייב את המבקשת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עוד נטען כי לא היה מקום לקבוע, כי שעות העבודה בשבת יחשבו לחלק משכר היסוד של המשיב.
4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991לדחות את הבקשה, בלא לבקש את תגובת המשיב, וזאת למעט בענין חישוב המשכורת הקובעת, כפי שאפרט בהמשך.
5. בית הדין מציין בפסק דינו את הרושם המהימן שהותירה עליו עדותו של המשיב, כי במהלך עבודתו ביקש פעמים רבות לקבל זכויותיו כגון: דמי חגים, דמי הבראה ודמי מחלה, אך סורב. המשיב אף פנה פעמים רבות והתלונן על ניכוי שנוכה משכרו מדי חודש בניגוד להסכמתו, ותלונותיו לא נשאו פרי. דבריו של המשיב הותירו על בית הדין רושם מהימן. לא זו אף זו, המבקשת בחרה שלא להביא כל עדות מטעמה בבית הדין האזורי לסתור את עדותו של המשיב. הנה כי כן, קביעותיו של בית הדין לעניין פניותיו של המשיב אל המבקשת שהושבו ריקם הן קביעות שבעובדה, ובאלו, ממילא, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. בכך שהתובע לא הגיש תביעה לדמי מחלה או לגמול עבודה בשעות נוספות אין כדי לערער את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.
6. ובנוסף - בית הדין האזורי מתייחס בפסק דינו לטענת ב"כ המבקשת לפיה הודיע למשיב כי זכויותיו ישמרו עם המעבר לחברה האחרת. חרף הבטחה זו מצוין מועד תחילת עבודתו של המשיב בתלוש השכר כחודש ינואר .2006 כך, בעוד שהתחיל עבודתו עוד בחודש ינואר 2004. ויתרה מכך, במכתב שעליו מצביעה המבקשת לעניין שמירת זכויות של המשיב מודיע ב"כ המבקשת למשיב על כך שזכויותיו שמורות ומבטחות לו במלואן על ידי
חברת אור ובטחון בע"מ (ראה סעיפים 2 ו-3 למכתב נ/1) , בעוד שמכתבו של ב"כ המבקשת נכתב בשם מרשותיו "אלו אור בטחון בע"מ" ו"א.א.א. אור בטחון בע"מ", שהן לכאורה חברות אחרות.
7. בית הדין חייב את המבקשת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק הגנת השכר החל בשינויים המחוייבים לגבי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. רשאי בית הדין להפחית פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אם נוכח שאלו לא שולמו במועד בשל טעות כנה או בשל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, לדעת בית הדין (ראה גם הוראת סעיף 20(2) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1965). בית הדין האזורי בחן את טענות המבקשת לעניין התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים וציין כי לא הובא בפניו נימוק מדוע יש להפחית מפיצויי ההלנה.
בנימוקי המבקשת בבקשתה למתן רשות ערעור לא מצאתי טעם שיש בו לבסס מתן רשות ערעור לעניין קביעות בית הדין האזורי. מה עוד, וכבר צויין הדבר, שלא הובאה מטעם המבקשת כל עדות לסתור את עדות התובע לעניין נסיבות התפטרותו, לרבות לעניין ההתחייבות בדבר שמירת זכויות הוותק שלו. אף אין טענה למבקשת כי שילמה למשיב פיצויי פיטורים לפי חישוב שנראה בעיניה נכון מזה שחישב המשיב.
8. באשר לשכר הבסיס של התובע, לעניין חישוב פיצויי הפיטורים - בית הדין האזורי קבע כי בשכרו הקובע של המשיב יש לכלול גם את שעות העבודה בשבת, שהיו חלק ממסגרת עבודתו הרגילה. המבקשת סבורה, כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי שעות השבת יחשבו כחלק משכר היסוד כבסיס לפיצויי הפיטורים.
לעניין זה אפנה לפסק דינו המנחה של בית הדין הארצי דב"ע מז/60-3
גדעון ליפשיץ - בית מרגוע מעלה החמישה פד"ע יט' עמ' 169. הלכה היא לפיו, כי: "כל אימת שלא עבד המערער למעלה משישה ימים בשבוע, כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באילו מימי השבוע חלו ימי עבודתו, וכל ימי עבודתו, כולל השבת והחג יבואו במניין הימים לצורך חישוב פיצויי פיטורים" (ראה שם בפסקה 14 לפסק הדין). בית הדין האזורי קבע, כי שעות העבודה שעבד התובע בשבת היו במסגרת העבודה הרגילה. אין המבקשת מצביעה על טעות שנפלה לעניין זה בקביעת בית הדין האזורי.
9. כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר בפרט התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9
משה קוריאט - נירה שובל מיום 27.4.98). בנסיבותיו של מקרה זה איני מוצאת מקום לחרוג מן הכלל. נחה דעתי, בכל הקשור לחיובה של המבקשת בפיצויי פיטורים ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולעניין בסיס השכר הקובע לעניין חישוב פיצויי פיטורים, כי ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי ראויים להתאשר. משכך, דינה של הבקשה לרשות ערעור בעניינים אלו, להידחות, אף מבלי לבקש תגובת המשיב.
10. לאחר עיון במכלול המסמכים שבתיק, לרבות תלושי השכר שהוגשו, מתבקשת תגובת המשיב לטענות המבקשת שבבקשה, לעניין סכום הפיצויים שנפסק.
תגובת המשיב תוגש בתוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו אליה. ימי הפגרה יבואו במעניין הימים.
ניתנה היום א' באב תשס"ז (16 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.