החלטה בתיק ברע 509/06

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט פ. אסולין) מיום 30/6/05 בתמ"ש 7021/00 בבש"א 2792/04 , אשר דחה באופן חלקי את בקשת המבקש לדחות על הסף מחמת השתק עילה, את תביעת המשיבים 2-4, יורשי המנוח שמואל בוקובזה ז"ל, לשכר ראוי בגין שימוש שעשה המבקש במונית שהיתה בבעלות המנוח.

2.         המנוח שמואל בוקובזה ז"ל (להלן " המנוח") נפטר מפצעיו ביום 2/10/95 לאחר שנורה במהלך שוד. משיבה 2 היא אלמנתו (להלן " האלמנה") ומשיבות 3-4 הן בנותיו הקטינות (להלן: " הקטינות").

המבקש הינו אחיו של המנוח.

3.            על פי צו ירושה מיום 24/11/97 שניתן בתיק עז' 657/97, האלמנה יורשת מחצית מעיזבון המנוח והקטינות יורשות 1/4 ממנו כל אחת. יוער, כי לאור האמור יש למחוק את עיזבון המנוח מכותרת כתב התביעה שכן היורשים באים בנעליו, מה גם שעיזבון אינו אישיות משפטית.

4.         המנוח היה בחייו בעליה של מונית ושל זכות ציבורית להפעלתה, אותן רכש בשנת 1990.

כחודש וחצי לאחר פטירת המנוח העביר המבקש על שמו את הבעלות במונית ובזכות הציבורית.  בנסיבות אלו הגישה האלמנה תביעה לבימ"ש לענייני משפחה (תמ"ש 7020/00) בה מבוקש בסעיף הסעד לחייב "את משרד התחבורה - לתקן את רישום הבעלות במונית כך שיהא ע"ש המנוח, ו/או ע"ש  תובעת 1 יורשתו." (סע' 12 ד לכתב התביעה אשר צורף לתגובת המשיבים)

5.         תביעה זו התקבלה בפס"ד מיום 21/5/02, הקובע כי העברת הזכויות על שם המבקש נעשתה שלא כדין, תוך שימוש בייפוי כח בלתי תקף. בימ"ש קמא הורה בפסק דינו להעביר את הזכויות במונית על שם יורשי המנוח על פי חלקם בצו הירושה.

ביום 3/10/02 החזיר המבקש למשיבים את הרישיון להפעלת המונית.

6.         בתביעה הנוכחית שהוגשה ע"י המשיבים בתמ"ש 7021/00 (אותה מבוקש לדחות על הסף מחמת השתק עילה), עותרים המשיבים לחייב את המבקש בסך של 697,000 ש"ח דמי שימוש ראויים בגין 83 חודשים בהם הפעיל את המונית עד להחזרת הזכויות לידם.

במסגרת תובענה זו הגיש המבקש בש"א 2792/04, בה עתר למחוק את התובענה על הסף מחמת השתק עילה מאחר ולטענתו האלמנה לא עתרה לפיצול סעדים בעת הגשת התובענה בתמ"ש 7020/00 ומשכך מוצתה העילה.

7.         בימ"ש קמא קיבל את הבקשה בחלקה. בפסק דין חלקי מיום 30/6/05 קבע כי קיים השתק עילה כלפי האלמנה ככל שהתביעה מתייחסת לדמי שימוש ראויים עד למועד הגשת התובענה בתמ"ש 7020/00. הבקשה נדחתה ביחס לקטינות שלא היו צד לדיון בתמ"ש 7020/00.

8.         על פסק דין חלקי זה הוגשה  הבר"ע שבפני. לטענת המבקש (הנתבע בתמ"ש 7021/00) יש לקבל את הבר"ע בשני מישורים:

א.         היה מקום לקבוע כי קיים השתק עילה כלפי האלמנה גם בהתייחס לשכר ראוי בגין שימוש במונית ממועד הגשת התביעה בתמ"ש 7020/00 ואילך, היינו - האלמנה מיצתה את העילה גם באשר לתביעה עתידית לגבי הנזקים שהצטברו ממועד הגשת התביעה ואילך.

ב.         הקטינות מושתקות גם הן בהיותן צד לתביעה הגם שלא הופיעו כצד פורמאלי וזאת מכח היות האלמנה אמם, אפוטרופסותם הטבעית, ועל פי הכלל של קירבה משפטית ( Privity).

9.         אין בכוונתי להעתר לבקשה.

אקדים ואומר כי לטעמי, הסעד שהתבקש בתמ"ש 7020/00 בהקשר למונית הוא במהותו סעד הצהרתי ומשכך, האלמנה (התובעת שם) לא נדרשה כלל לבקשה לפיצול סעדים כדי לתבוע סעד אופרטיבי לאחר שתביעתה לסעד הצהרתי התקבלה. אמנם, על פי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, בעל דין אשר בדעתו לתבוע בעתיד סעד נוסף הנובע מעילת התביעה אשר בגינה הוא תובע, עליו לבקש מבית המשפט היתר לפיצול סעדים עוד בטרם מתן פסק הדין. עם זאת, כאשר הסעד המבוקש בתביעה הינו סעד הצהרתי, נפסק כי אין צורך לבקש היתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע מאוחר יותר סעד אופרטיבי הנובע מן הסעד ההצהרתי:

"מי שזכה בסעד הצהרתי, ולוא גם על יסוד עילה מוגדרת, רשאי לתבוע סעד אופראטיווי כ"השלמה" להכרה המוצהרת בזכותו, ותביעתו הנוספת איננה טעונה היתר לפיצול סעדים."

(ע"א 90 /4646 אריה בר חן נ' מנחם שמעון מו (5) 798, עמוד 806 )

הואיל והסעד המבוקש בתמ"ש 7021/00 הינו סעד אופרטיבי הנובע מהסעד ההצהרתי שהתקבל בתמ"ש 7020/00, ספק בעיני אם היה צורך בהיתר לפיצול סעדים.