ההליך
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופט רם וינוגרד, בת"א 6125/04, מיום 16.3.2005, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת התובעת, המבקשת בהליך דנן, למינוי מומחים רפואיים בעניינה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן -
"חוק הפלת"ד").
2. החלטתי לדון בבקשה דנן כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-
1984 (להלן -
"תקנות סדר הדין האזרחי").
רקע עובדתי
3. אלה בתמצית העובדות העיקריות הצריכות לעניין:
ביום 5.5.2004 הגישה המבקשת, אורה קוזוקין (להלן-
"המבקשת"), תביעה כספית, לפי חוק הפלת"ד, לבית משפט השלום בירושלים, כנגד המשיבה, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן - "
המשיבה").
כעולה מעיון בכתב התביעה, המבקשת, ילידת 1981, נפגעה ביום 26.12.2002 בתאונת דרכים בקרית מלאכי. בעקבות התאונה, נגרמו למבקשת נזקי גוף, בין היתר, פגיעה בגב התחתון, פגיעה בכף הרגל ונזק נפשי, המתבטא בדיכאון קשה והיזקקות המבקשת לטיפול פסיכולוגי ותרופתי.
כנטען בכתב התביעה, המשיבה הינה חברת הביטוח, אשר ביטחה, במועדים הרלוונטים לכתב התביעה, את הרכב בו נסעה המבקשת.
4. המבקשת צירפה לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. המשיבה, בתגובה לבקשה, התנגדה למינוי המומחים הרפואיים. בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 20.2.2005, הגישה המבקשת תשובתה לתגובה מטעם המשיבה, והמשיבה מצידה הגישה השלמת טיעון בענין מינוי המומחים כאמור.
החלטת בית משפט קמא
5. בהחלטתו התמציתית מיום 16.3.2005 קבע בית משפט קמא כי לא נמצאה ראשית ראיה למינוי מומחים כלשהם בעניינה של המבקשת, ולפיכך דחה הבקשה.
בהתייחסו למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, קבע בית משפט קמא כי תלונות המבקשת בתחום האורתופדי הינן סובייקטיביות, וכי למעט רגישות שנמצאה בבדיקתה, לא נמצאה כל מגבלה בתנועה. בית משפט קמא הוסיף והדגיש כי הרופאים ציינו כי המבקשת סובלת ממחלה בשם קוקסידיניה כמקור לכאביה.
בהתייחסו למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע בית משפט קמא כי לא נמצאה ראשית ראיה, ובהתייחסו למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, קבע בית משפט קמא כי הבקשה מסתמכת על שני מסמכים, המלמדים כי המבקשת סובלת מדיכאון מזה שנים מספר, כי ההחמרה במצבה של המבקשת חלה שבעה חודשים קודם לחודש פברואר 2004 וכי לא מצוין במסמכים כי התאונה הינה בסיס להחמרה האפשרית כאמור.
טענות הצדדים
6. לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא בהחליטו לדחות הבקשה למינוי מומחים רפואיים, לקביעת נכותה הרפואית של המבקשת.
בהתייחסה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, טענה המבקשת כי המסמכים הרפואיים, אשר צורפו לכתב התביעה, מלמדים כי בעקבות התאונה סבלה המבקשת, באופן מתמשך ועקבי, מכאבים בגב התחתון ובכף רגלה השמאלית, בעטיים נזקקה לטיפולים פיזיותרפיים וביקרה במרפאת כאב. יתרה מזאת, ציון הפתולוגיה "קוקסידיניה", במסגרת האבחון שנעשה למבקשת על-ידי רופאת המשפחה, אינו אלא ממצא קליני, המגדיר מקור כאב באזור עצם הזנב במקרים בהם מקור הכאב אינו נראה ברנטגן, ולא כפי שקבע בית משפט קמא, כאילו המדובר במחלה, אשר אינה קשורה לתאונת הדרכים.
בהתייחסה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, טענה המבקשת כי החלה לקבל טיפול תרופתי לבעיותיה הנפשיות אך לאחר קרות התאונה ובעקבותיה, כעולה מהמסמכים, אשר צורפו לכתב התביעה. לטענתה, מעולם לא סבלה, קודם לתאונה, מדיכאון או מבעיות נפשיות כלשהן, וממילא אין כל תיעוד רפואי לסתור טענותיה.
7. בסכמה בקשתה, טענה המבקשת, כי במסמכים שצורפו לכתב התביעה יש משום ראשית ראיה לטענותיה ולקשר שבין התאונה לנזקיה הנטענים, המצדיקים מינוי המומחים הרפואיים בעניינה.
8. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין במסמכים הרפואיים שצירפה המבקשת לכתב התביעה, כדי ללמד על ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית, שנגרמה למבקשת בעקבות התאונה.
בהתייחסה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, הוסיפה המשיבה וטענה כי כל הבדיקות שנערכו למבקשת היו תקינות וכי נמצא כי היא סובלת מקוקסידיניה, מחלה אשר אין בינה לבין התאונה מאומה. יתרה מזאת, תלונות המבקשת בדבר כאבים קדמו למועד קרות התאונה.
בהתייחסה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, טענה המשיבה כי המסמך הרפואי הראשון, המלמד על בעיה נפשית ממנה סובלת המבקשת, הינו מאוחר למועד קרות התאונה, אך בחלוף 8 חודשים, וכי מכל מקום אין ביתר המסמכים כדי ללמד על קשר סיבתי בין תלונות המבקשת, כאמור במסמכים הרפואיים, לבין התאונה.
דיון
9. תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, המסדירה סוגיית מינוי מומחה רפואי בתובענה לפי חוק הפלת"ד, מורה בסעיף קטן (ב) כדלקמן: