בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) בת"א 3659/06, מיום 30.12.07.
כללי
1. המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש, לפיצויים בגין מימוש שלושה שטרי משכון , מימוש המתייחס לשלוש דירות שבבעלות המשיב, אשר מושכנו לבנק כנגד קבלת שירותי אשראי שונים.
בית משפט קמא קיבל את התביעה ביחס לדירה נשואת שטר משכון אחד מתוך השלושה וחייב את המבקש להשיב למשיב את התמורה אשר קיבל עבור מכירת הדירה.
2. ביום 4.2.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. בבקשה נטען כי הארכת המועד נדרשת מפאת עומס העבודה המוטל על בא כוח המבקש. עוד פורט בבקשה כי בא כוח המשיב מתנגד לבקשה, אלא אם ישלם המבקש לאלתר את סכום התביעה כולו.
3. בקשה זו הוגשה במסגרת התקופה הקצובה להגשת הערעור, שכן פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 30.12.07, ולפיכך הוריתי על הארכת המועד עד ליום 25.2.08, הגם שהמבקש לא הצביע על קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד.
4. המשיב הגיש בקשה לביטול החלטה זו בטענה כי המבקש לא הוכיח קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד ולא הוכיח כי טובים סיכויי הערעור המבוקש להתקבל. עוד נטען כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בלא שצורף לה תצהיר, וכי ההחלטה בה ניתנה במעמד צד אחד, תוך פגיעה בזכויות המשיב.
5. המבקש הגיש את הודעת הערעור במסגרת הארכת המועד שניתנה לו (ע"א 2076/08). בד בבד, הגיש המבקש את התנגדותו לבקשת המשיב לביטול ההחלטה בדבר הארכת המועד להגשת הערעור, בה טען כי הארכת המועד ניתנה בטרם התגבש אינטרס המשיב בדבר סופיות פסק הדין, שכן הבקשה הוגשה במסגרת פרק הזמן הקבוע להגשת הערעור. עוד נטען כי ההחלטה בדבר הארכת המועד ניתנה תוך שעמדת המשיב הובהרה לבית המשפט ופורטה בבקשה. לתגובה זו צירף בא כוח המבקש תצהיר מטעמו לאימות העובדות המפורטות בבקשתו להארכת המועד, ובכלל זה עומס העבודה המוטל עליו ועל שותפיו לעבודה.
דיון
6. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).
בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.
7. בענייננו, הארכת המועד נתבקשה מטעמים של עומס עבודה המוטל על בא כוח המבקש. טענה זו נטענה באופן מפורט ונתמכה בתצהיר שניתן על ידי בא כוח המבקש. יחד עם זאת, אין בטענה זו כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, שכן עומס עבודה לא הוכר בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, משום שאלו עניינים מן הסוג שבין בעל-דין לעורך-דינו (ר': בש"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר, לא פורסם; בש"א 8179/98 סטלה לוין נ' עו"ד יעקב פרצוב, לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מ"ח(4) 872; בש"א 5676/94 זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם).
יחד עם זאת, בענייננו, הבקשה להארכת המועד הוגשה במהלך התקופה הקצובה להגשת הערעור, בטרם הפך פסק דינו של בית משפט קמא לחלוט, ובטרם יישם המבקש את שהוטל עליו באותה החלטה. משמע, הארכת המועד נתבקשה בטרם פעלו הצדדים למימוש פסק הדין, ולפיכך, לא קמה למשיב ציפייה מבוססת לכך שהמבקש השלים עם ההחלטה וכי פסק הדין שניתן בעניינו הינו סופי וגמור.
בנוסף, נראה כי לא אפסו סיכויי הערעור להתקבל, באשר, על פניו, נראה כי החלטת בית משפט קמא התבססה ברובה על קביעות משפטיות, אותן ניתן לתקוף בהליך של ערעור (ר':
ע"פ 2037/05 ידין מכנס נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"א 1185/05 שטרית נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, לא פורסם).
באשר לטענה כי ההחלטה בדבר הארכת המועד ניתנה במעמד צד אחד תוך פגיעה בזכויות המשיב, יאמר כי עיקר עמדת המשיב עמדה בפני בית המשפט בבואו ליתן החלטה בבקשה. בבקשת המבקש צוין כי "ב"כ המשיב אינו מסכים לבקשה, אלא אם ישלם הבנק, לאלתר, את סכום התביעה כולו" (סעיף 5 לבקשה). בגוף ההחלטה נכתב כי הארכת המועד ניתנה אך מהטעם שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת ערעור, וחרף היעדרו של טעם מיוחד להארכת המועד, כשם שטוען כעת המשיב בבקשתו לביטול החלטה זו.
אשר-על כן, ההחלטה בדבר הארכת מועד נותרת על כנה.
ניתנה היום כ"ד בניסן, תשס"ח (29 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.