1. בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם עאסי עבאס) מיום 6.7.05 בת.ה. 3-04-24558-03, המורה על הגדלת החוב בתיק למלוא החוב כפי שהוא מופיע בספרי המשיב ועל חידוש הליכי פינוי נגד המבקשים.
2. ביום 22.11.04 החל המשיב בהליכי מימוש משכנתא נגד המבקשים, בגדרם נקבע פינוי המבקשים מביתם ליום 31.5.05, כאשר חוב המבקשים כפי שהופיע במחשבי ההוצאה לפועל עמד על סך של 44,877 ש"ח. ביום שנקבע לפינוי המבקשים שילמו את מלוא הסכום האמור וביום 28.6.05 המבקשים הגישו בקשה לראש ההוצאה לפועל לסגירת התיק, ובקשתם נענתה. ביום 30.6.05 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לסגירת התיק ובקשה להגדלת החוב בתיק. ראש ההוצאה לפועל קיבל את בקשת המשיב והורה על החייאת התיק ועל הגדלת החוב כמבוקש. ביום 6.7.05 הגיש המשיב בקשה נוספת בה ביקש מראש ההוצאה לפועל לבטל את עיכוב ההליכים בתיק על מנת לאפשר הנפקת הודעת פינוי. בהחלטה מיום 6.7.05, הורה ראש ההוצל"פ להעביר העתק מבקשה זו למבקשים, וכי העתק מהודעת הפינוי תינתן בחלוף 20 יום מיום מסירת הבקשה למבקשים. ביום 31.7.05 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ביחד עם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, זו הבקשה המונחת בפנינו.
טענות הצדדים
3. לטענת המבקשים, ראש ההוצאה לפועל נתפס לכלל טעות בהחלטתו להחייאת התיק וקיימים סיכויים ממשיים לקבלת ערעורם. אי לכך, אם לא תתקבל בקשתם זו לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף, רכושם של המבקשים לרבות דירת המגורים וחשבונות הבנק, מעוקלים לטובת המשיב ובמסגרת הליכי ההוצאה לפועל המשיב כבר מימש וגבה סכום העולה על 25% מסך כל החוב הנטען על ידו. לאור האמור, אין מקום להתנות את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, וזאת נוכח העובדה שאין באפשרותם של המבקשים להפקיד את כל הסכום בקופת בית המשפט. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן המשיב מחזיק בטחונות ראויים לביצוע ההחלטה, ומנגד קיים חשש של ממש שהמבקשים לא יוכלו להשיב את החזקה בביתם. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי הנכס העומד למימוש הינו דירת המגורים של המבקשים, ומימושו יותיר את המבקשים ללא קורת גג.
4. מנגד, העלה המשיב טענות מן הגורן ומן היקב בחלקן דיוניות ובחלקן מהותיות. במישור הדיוני - יש לדחות, בקשת המבקשים מהטעם שלא פנו תחילה לראש ההוצאה לפועל אשר נתן את ההחלטה שעיכובה מתבקש. כמו כן, הבקשה הוגשה באיחור ובלא לבקש הארכת מועד. מבחינה מעשית, לבקשת המבקשים אין משמעות שכן ההחלטה בוצעה כבר במלואה. ואם לא די בזאת, הרי שבקשת רשות הערעור נסמכת ברובה על עובדות וטענות חדשות שלא נידונו בפני ראש ההוצאה לפועל ועל המבקשים היה לפנות אל ראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיון מחדש. במישור המהותי - טוען המשיב כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות כי יש להם סיכויים טובים בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. מעל הכל, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שהמבקשים לא באו לבית המשפט בידיים נקיות.
דיון
5. בטרם נדון בבקשה לגופה, נשאלת השאלה האם היה על המבקשים לפנות תחילה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב ביצוע? לביסוס טענת המשיב בעניין זה הוא הביא את פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בע"א 6524/01
יוסף הובר נ' כונס הנכסים הרשמי, תק -על 2002(1) 67. במקרה האחרון, הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתו עתר העותר לקביעת דיון מוקדם בערעורו ולחילופין להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה בתיק. באשר לבקשתו השנייה של המערער קבע בית המשפט בזו הלשון:
"אשר לבקשה האחרת - להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש עד למתן החלטה בערעור - לה לא ניתן להיענות, ולו מן הטעם הבא: דינה של בקשה זו להתברר מלכתחילה בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכותו על פי סעיף 16 לחוק ההוצאה לפועל להורות על עיכוב הליכים. במסגרת הליך זה ניתן מעמד גם לנושים להשמיע דברם. נושא המשך הליכי ההוצאה לפועל או עיכובם לא עמד לדיון בפסק הדין נשוא הערעור ולפיכך אין הוא ענין שבית משפט זה יזקק לו בגדר בקשה זו".
אלא, שאין הלכה זו רלוונטית לענייננו. במסגרת בקשות לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל לצורך הגשת ערעור יש להבחין בין בקשות עיכוב המוגשות במסגרת הגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, לבין בקשות המוגשות במסגרת ערעור על החלטות המוציא לפועל או ראש ההוצאה לפועל. במקרה הראשון, קובעות תקנות 467 ו- 468 לתקנות סדר הדין האזרחי כי יש לפנות תחילה בבקשה לעיכוב ביצוע אל בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה, ורק משסירב ניתן לפנות לבית המשפט שלערעור. משמע, שתי דרכים עומדות לו לחייב שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק דין: לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור אל בית המשפט שנתן את פסק הדין או לפנות בבקשה להשהיית הליכים לראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכותו הכללית להשהות הליכים הקבועה בסעיף 16 לחוק ההוצאה לפועל. ולכך נתכוון בית המשפט בפסק דין הובר, משלא העלה המערער את בקשתו לעיכוב ביצוע בפני בית משפט קמא היה עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב הליכים. אלא, שבמקרה שלפנינו, אין מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, מה גם שבמקרה זה נפתח תיק ההוצאה לפועל לשם מימוש משכנתא, ללא צורך בפסק דין. מדובר בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, במקרה האחרון, ישנה הוראה מפורשת בסעיף 80(ג) לחוק והרי לשונה:
"הוגש ערר או ערעור או בקשת רשות לערער לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך, אולם ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט שהוגש לפניו הערר או הערעור או בקשת רשות לערער רשאי להורות על השהייה או עיכוב, ורשאי הוא להתנות את ההשהייה או את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו".
מן האמור עולה, כי משמוגש ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, להבדיל ממצב בו מוגש ערעור על פסק דין של בית משפט קמא, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל והוא אף רשאי להתנות זאת במתן ערובה (ד. בר-אופיר
"הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק א', מהדורה שישית, אפריל 2005) (להלן: "בר-אופיר"), בעמ' 171-172).
6. המשיב מבקש להבחין בין החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.6.05 בה הורה על החייאת התיק והגדלת החוב, לבין החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 6.7.05 לפיה תומצא ההחלטה למבקשים ובחלוף 20 יום תומצא למבקשים הודעת פינוי. לטענת המשיב, המבקשים ביקשו לערער על ההחלטה מיום 6.7.05 ולא על ההחלטה מיום 30.6.05 ומשכך, מיותר הדיון בבקשה היות וההחלטה כבר הומצאה למבקשים וכבר הוצאה הודעת פינוי. אין בידי לקבל זאת. ההבחנה אותה מנסה המשיב לעשות, הינה הבחנה מלאכותית. ברור הוא כי ההחלטה מיום 6.7.05 בדבר הוצאת הודעת פינוי, קשורה קשר בהחלטה מיום 30.6.05, בדבר החייאת התיק והגדלת החוב וביצוע הפינוי הלכה למעשה כתוצאה מכך, ומשכך אין לומר כי כל ההליכים האמורים בהחלטה כבר בוצעו.
7. בדומה לכך, אין לקבל את טענת המשיב לפיה המבקשים מעלים לראשונה את טענתם בפני ערכאת הערעור. אכן ידועה ההלכה כי לא תישמענה טענות המועלות לראשונה בפני ערכאת הערעור. כך למשל ר' רע"א 509/89
עו"ד אביגדור שלוש נ' שירות דלק וסיכה, פ"ד מד (1) 637, שם העלו המערערים לראשונה בשלב הסיכומים בערכאת הערעור טענה משפטית בדבר קיומו של מוסד הרשות במקרקעין. וברע"א 1926/03
שרה וויקטור פרטי נ' בנק לאומי למשכנתאות, תק-על 2003(1), 1812, נדונה סוגיה שונה לחלוטין מהמקרה שלפנינו, בה פנו המערערים לבית המשפט בפעם השלישית, כאשר קדמו לפניה זו ערעור לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, ובית המשפט קבע כי נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט. אלא, שבמקרה שלפנינו העלו המבקשים את טענותיהם בפני ראש ההוצאה לפועל כבר בבקשתם מיום 28.6.05 לסגירת התיק, בקשה לה נעתר ראש ההוצאה לפועל, ורק מששינה ראש ההוצאה לפועל את החלטתו בעקבות בקשת המשיב להחייאת התיק, פנו המבקשים לערכאת הערעור וטענו בפניה בשנית את טענותיהם.
8. באשר לבקשה גופה. הכלל הוא כי בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: סיכויי ההצלחה בערעור, ואם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו (א. גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), בעמ' 527. סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שיבוטל פסק הדין, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, כך פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס שבין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני (הנזק הצפוי) והוא שיכריע (
בר-אופיר, בעמ' 174). אין צריך לומר, כי לעניין זה דין הליכי מימוש המשכנתא כדין הליכי מימוש פסק דין, בשינויים המחויבים. ביטוי לכך ניתן לראות בסעיף 81 לחוק הקובע כי:
"משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים ולענין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור- גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב1".
על המבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין, לשאת בנטל להראות כי בלא העיכוב יגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (
בר-אופיר, בעמ' 176). לעניין זה, הצורך לממש נכסים לשם קיומו של חיוב בכספים, איננו מהווה סיבה מספקת לעיכוב הביצוע. רק בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך כלל במכירת נכסים, יהיה בית המשפט מוכן לעכב ביצוע של חיוב כספי הכרוך במימוש נכסים (רע"א 4236/01
אלום דן תורג'מן בע"מ נ' כלבו אלומיניום בע"מ (מיום 24.12.01) (פורסם באתר נבו)). כדי שבית המשפט יענה לבקשה לעיכוב ביצוע מימוש הבטוחה, לא די למבקש להוכיח כי מימוש הבטוחה יגרום נזק גדול או בלתי הפיך, אלא על בית המשפט להשתכנע גם בכך שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי זה על המבקש להוכיח כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, וכי מאז שועבד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד הנכס, וכי כי יש יסוד איתן להאמין שיהיה די בנכס כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות הזוכה אם יידחה הערעור (
בר-אופיר, עמ' 172-173).
במקרה שלפנינו, סיכויי המבקשים לזכות בערעור אינם קלושים. אין חולק כי ביום 31.5.05, הוא היום שנקבע לפינוי המבקשים, עמד החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך של 44,877 ש"ח. לאחר תשלום מלוא החוב, ולאחר שנאות ראש ההוצאה לפועל לסגור את התיק, הגיש המשיב ביום 30.6.05 בקשה להחייאת התיק ולהגדלת החוב, כאשר לטענת המשיב החוב עמד על סך של 64,046.46 ש"ח. ביום 7.8.05 הגיש המשיב תגובתו לבקשה זו בה טען כי גובה חובם של המבקשים עומד על 156,000 ש"ח. מטעם זה בלבד, נראה שלמבקשים סיכוי בערעור להוכיח כי גובה חובם בתיק ההוצאה לפועל שונה.
באשר לשאלה האם אי עיכוב ההליכים יגרום נזק בלתי הפיך למבקשים, יושם אל לב, כי במקרה שלפנינו אין מדובר במימוש נכס מקרקעין המשמש למטרה עסקית של המבקשים, אלא במימוש דירת מגורים המשמשת להם כקורת גג. במקרה האחרון, נוטים בדרך כלל לעכב ביצוען של החלטות, בשל החשש שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב הקיים לקדמותו (
בר אופיר, בעמ' 179, ע"א 4080/04
אורנה גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח', תק-על 2004 (4) 934, 936). במקרה האחרון, ציין בית המשפט העליון כי מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואף אם יניח הוא שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הרי שבאיזון בין הנזק שייגרם למבקשת, אם לא יינתן הצו המבוקש [צו מניעה זמני האוסר על פינוי המבקשת מדירת מגוריה], לעומת הנזק שייגרם לבנק, במידה ויינתן הצו, יד המבקשת על העליונה. אם לא יינתן הצו, ייגרם למבקשת ולמשפחתה נזק בלתי הפיך בשל פינויים מדירת המגורים. לעומת זאת, הנזק שייגרם לבנק במקרה בו יינתן הצו המבוקש, הוא בעיקרו, הקטנת היתרה שתישאר ממימוש הדירה לאחר פירעון החוב לבנק משכון. הוא הדין בענייננו. הנכס למימוש הוא דירת מגורים. יש להבדיל דירת מגורים מכל נכס אחר, דוגמת רכב אשר מאבד מערכו מעת לעת. דירה מטבעה היא בעלת שווי כספי יציב ויש יסוד להאמין שיהיה די בנכס כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב אם יידחה הערעור.
סיכום
מן האמור עולה כי נתקיימו התנאים למתן עיכוב ביצוע הליכי המימוש בענייננו. יתר הטענות שהועלו ע"י המשיב יתבררו בפני המותב שידון בבקשת רשות הערעור.
יצוין, כי העובדה שכלל רכושם של המבקשים וחשבונות הבנק שלהם מעוקלים לטובת המשיב, אין בהן כדי להשפיע על מאזן הנוחות, כך גם לגבי מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים וקיומם של חובות נוספים. ההיפך, קיומם של חובות נוספים הינו שיקול שיש בו בדרך כלל כדי להטות את כפות המאזניים לטובת המשיב, כאשר יקשה בעתיד לגבות את חובות, אלא שבמקרה שלפנינו משועבד הנכס בשעבוד ראשון לטובת המשיב, ולא קיים חשש זה. התמוטטותו הכלכלית של החייב כתוצאה ממימוש הנכס והעובדה כי מדובר בדירת מגורים, הוכרו כנסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע, כמובן בצירוף שאר התנאים כפי שהם הובאו לעיל (ע"א 6647/98
מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג (1) 187, עמ' 190-191). אולם, האמור לעיל, אין בהם כדי לפתור את המבקשים מהפקדת ערובה כתנאי להיענות לבקשתם ובכל מקרה הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל).
תוצאה
לאור האמור הנני מורה על עיכוב ביצוע הליכי המימוש עד להחלטה בבקשת רשות ערעור, ואם תתקבל, עד להחלטה בערעור.