החלטה בתיק בש"א 2706/08

1.      לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת הדיון בת"א 2209/08. במסגרת התיק העיקרי, תובעת המבקשת אכיפתו של הסכם קבלנות שנחתם בין הצדדים ביום 28.5.07, מכוחו היא טוענת כי המשיבה התחייבה למסור לה עבודות מטעם משרד הביטחון בפרויקט במעבר שועפט. בהליך הנוכחי מבוקש צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה לבצע ו/או להתחיל בביצוען של עבודות במעבר שועפט עד להכרעה בתובענה, ולחילופין כי יינתן צו עשה זמני לפיו תחויב המשיבה למסור למבקשת את ביצוע העבודות במעבר שועפט עד להכרעה בתובענה.

2.      המבקשת טוענת כי סיכויי תביעתה גבוהים ומאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובתה. אשר לסיכויי התביעה, טוענת המבקשת, כי הן מלשון ההסכם, הן מן הראיות שהוצגו על ידה, והן מחקירתו של המצהיר מטעם המשיבה עולה כי יש להעדיף את גרסתה, לפיה ההסכם האמור חל על כל עבודה שתוקצה למשיבה במעבר שועפט. באשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי באי מתן הצו תסוכל התביעה שהוגשה על ידה, באופן בו תימנע ממנה תרופת האכיפה. כמו כן, טוענת המבקשת, כי באי ביצוע העבודות על ידה יהיה כדי לפגוע במוניטין ש לה, אשר בוסס בעיקרו על ביצוע עבודות בקו התפר. מנגד, טוענת המבקשת, המשיבה לא הצביעה על נזק שיגרם לה אם יינתן צו כמבוקש, לבד מ-100,000 ש"ח בגין פעולות הכנה שערכה לצורך ביצוע עבודות, אשר טרם ניתנו תכניות מפורטות בעבורן.

3.      המשיבה טוענת כי מלכתחילה ההסכם עליו נסמכת המבקשת נועד לחול על עבודות נשוא הזמנת עבודה ממשרד הביטחון מחודש מרץ 2005 שנסמכה על הסכם מסגרת מיום 13.1.03, בהיקף של כ-1,700,000 ש"ח ותו לא. ביצועו של חוזה זה נדחה בשנתיים עקב הליכים משפטיים, והוכרז על חידוש העבודה לפיו רק בחודש מאי 2007, כאשר באותו שלב התקשרה המשיבה עם המבקשת, אשר השלימה את העבודות שהוקצו לה בחודש אוגוסט 2007, בסופן נערך חשבון סופי בינה לבין משרד הביטחון. זאת, בעוד שהעבודה בגינה מתבקשת אכיפת החוזה הוזמנה על ידי משרד הביטחון רק בראשית חודש מאי 2008, בהסתמך על הסכם מסגרת אחר, מיום 26.12.05, והיקפה עומד על כ-10,400,000 ש"ח. באשר לסיכויי התביעה, טוענת המשיבה, מנסיבות חתימת ההסכם, הדחיפות שבעריכתו והעובדה כי במועד חתימתו נערכו תכניות מפורטות רק עבור חלק העבודה שנערך באותו שלב, יש ללמוד כי לא היה בכוונת הצדדים להתקשר בהסכם ביחס לחוזה עתידי שטרם הובטח למשיבה באותו מועד, ואשר תכניות מפורטות לביצועו טרם נערכו אף במועד זה.  המשיבה ממשיכה וטוענת שגם אם תתקבלנה טענות המבקשת באשר לאומד דעת הצדדים, הרי שלאור אופיו הכוללני של ההסכם, עומדים לה סייגים לאכיפה הקבועים בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) תשל"א 1970. כמו כן, טוענת המשיבה, אכיפת ההסכם עשויה לגרום לאי השלמת העבודות, באופן בו יינזקו שני הצדדים. זאת, כיוון שהמבקשת אינה מחזיקה בסיווג קבלני מתאים לצורך ביצוע בהיקף הנדרש, כאשר אף לשיטת המבקשת היא תיזקק, לצורך השלמת העבודות, לקבלן משנה או שותף עסקי נוסף אשר לא נבחר על ידי המשיבה או על ידי משרד הביטחון, ואינו מחויב כלפיהם.

אשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה, כי ממילא נזקי המבקשת ניתנים להטבה באמצעות פיצוי כספי, כאשר לעניין זה אין אבחנה בין אובדן שכר הקבלן לבין פגיעה במוניטין. זאת ועוד, המבקשת עצמה מודה כי היא אינה מתכוונת לבצע את העבודות בפרויקט באופן עצמאי, כי אם תוך "שיתוף פעולה" עם גורם אחר, ובנסיבות אלו אין לראות פגיעה במוניטין של המבקשת. מכל מקום, טוענת המשיבה, המבקשת לא ביססה נזק ממשי כלשהו שייגרם לה, ולעניין זה, אין לקבל את הטענה לפיה תכניותיה העסקיות נסמכו על האפשרות התיאורטית כי המשיבה תצליח לקבל, במסגרת יחסיה מול משרד הביטחון, את הפרויקט נשוא הדיון כולו. 

דיון

4.      לעניין סיכויי התביעה, נראה שבשלב זה יקשה לקבוע בעניין זה מסמרות. עיקר המחלוקת בנושא זה נעוץ בכוונת הצדדים במילים "הפרוייקט - 'מעבר שועפט'" שבהסכם, עליו חתמו בשם הצדדים המנהלת גב' בראשי בשם המבקשת, והמהנדס הראשי מר סעדון בשם המשיבה. בעניין זה, העידה גב' בראשי כי עיקרי ההסכם נוסחו במסגרת מו"מ שניהלה מול בעלי המשיבה, קודם למעורבותו של מר סעדון, וכי דעת הצדדים כפי שהובעה במסגרת אותו מו"מ הייתה כי מדובר בהסכם אשר חל על כל העבודות אשר יוקצו למשיבה בנוגע למקטע הגדר באותו אזור. מר סעדון אישר כי היה ידוע לו על קיומו של מו"מ מוקדם בין הצדדים אשר הוא עצמו לא היה חלק לו. עם זאת, נראה שעל פני הדברים טענות המשיבה לפיהן ההסכמה שבין הצדדים נסמכה על הנתונים הרלוונטיים לעבודה שניתנה באותו שלב ואשר נועדה לביצוע על ידי המבקשת בלבד, נראות סבירות. מכל מקום, ההכרעה בעניין זה מחייבת בירור עובדתי נוסף, שאותו ניתן יהא לקיים במסגרת ההליך העיקרי. 

5.      מכל מקום, גם בהנחה שהיה מקום לקבל את עמדת המבקשת, מבלי לקבוע מסמרות בכך, ספק בעיני אם בסופו של ההליך העיקרי המבקשת תהיה זכאית לסעד של אכיפת החוזה. אמנם, ככלל, אין מניעה כי בית המשפט יורה על אכיפתו של חוזה קבלנות, אך אין בכך כדי לשלול מתוקפם של הסייגים הקבועים בסעיף 3 לחוק התרופות לסעד זה, ובכלל זה הסייג הקבוע בסעיף 3(3) הקובע כי אין לאכוף חוזה מקום בו "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל" (ע"א 108/84 חייא נ' אברהם מרקוביץ' - חברה לבנין והשקעות בע"מ, פ"ד מב(1), 757 ,עמ' 766).

בענייננו, המזמין הראשי של העבודה, כאמור לעיל, הינו משרד הביטחון. כמו כן, אין מחלוקת כי בשלב זה, החיובים הספציפיים אשר יוטלו על המבקשת במסגרת יחסיה עם המשיבה אינם ידועים, שכן טרם נערכו תכניות מפורטות לביצוע העבודות במעבר שועפט, אם כי אין מחלוקת כי לאור היקפן הכספי של העבודות ומגבלות רישיונה של המבקשת, יהיה עליה, לצורך ביצוע העבודות, לצרף קבלן נוסף אחד לפחות, כאשר לא הובררה מהותן של העבודות אשר המבקשת מייעדת לו. בנסיבות אלו, ביצוע ההסכם עשוי לחייב שיתוף עסקי בין גורמים שונים, תוך שרשור התחייבויות שחלקן אינן ידועות, וכאשר לפחות שניים מן הגורמים המעורבים אינם חלק מן ההליך הנוכחי. בנסיבות מסוג זה בהן צד לדיון מבקשלחייב את הצד שמנגד בשיתוף פעולה עסקי, נפסק כי התרופה הראויה אינה צו עשה זמני כי אם פיצוי כספי בלבד (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות סביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, לא פורסם, 13.12.05).

6.      גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. אשר לסעד שעניינו מתן צו מניעה זמני אשר ימנע את ביצוע העבודות, על פני הדברים, מתן סעד זה עשוי לגרום לביטול ההזמנה של משרד הביטחון לביצוע העבודה על ידי המשיבה. זאת, כיוון שעל פי ההזמנה האמורה צו התחלת עבודה כבר ניתן כשהעבודה אמורה להסתיים בתוך 5 חודשים ממועד תחילתה. בנסיבות אלה, ספק רב אם משרד הביטחון יסכים לעכב את ביצוע העבודה עד לסיומו של ההליך העיקרי בתיק זה אשר עשוי להימשך הרבה מעבר לתקופה המתוכננת לביצוע העבודה כולה. אם כך יקרה, יינזקו, בסופו של יום, שני הצדדים. כמו כן, בנסיבות אלו, עשוי צו המניעה לשמש לא להקפאת המצב עד להכרעה בתביעה, כי אם לכפיית המשיבה לשנותו, על ידי מסירת העבודה למבקשת.

אשר לצו עשה זמני, במתן סעד כזה יהא לכאורה כדי ליתן בידי המבקשת את הסעד הסופי המבוקש על ידה וזאת בעת ש"בית המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הצו" (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, משרד החקלאות, פ"ד יח(3) 647, 653).

7.      בנסיבות אלה אני סבור שהסעד היותר הולם את המחלוקת בין הצדדים (בהנחה שהמבקש תזכה בתביעתה העיקרית) הוא סעד כספי. מה גם שהטענה לפגיעה במוניטין של המבקשת לא הוכחה. ממילא, מקום בו המבקשת טוענת כי בדעתה למסור את העבודות בקבלנות משנה לקבלן אחר, המחזיק בסיווג מתאים, לא ברור מדוע המוניטין שיצמח מביצוע העבודות, אם בכלל, יהא דווקא נחלתה ולא נחלת הקבלן שיועסק על ידה.

8.      התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המבקשת תשם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ח (12 ביוני 2008) במעמד הצדדים.