1. בפני בקשת הנתבעים לפסול עצמי מלהמשיך לשבת בדין בתביעתו של התובע (המשיב).
2. בבסיס הבקשה עומדות שתי החלטות שניתנו על ידי, האחת ביום 26.11.2006 והשניה ביום 23.1.2007, עליהן אעמוד בהמשך החלטתי זאת.
3. התובע הינו קטין, יליד 2.3.1993, ובתביעתו עותר הוא לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו עקב שימוש שעשה בתרופה בשם "דקסאמיצין" (Dexamycin). תרופה זו משמשת לריפוי דלקת עיניים, ואולם לתרופה עלולות להיות תופעות לוואי קשות, אם השימוש בה נעשה בצורה תכופה. מטעם זה, ניתן לרכוש את התרופה אך ורק על פי מרשם רופא.
4. התובע, אשר עד לשלב מסוים היה מיוצג על ידי הוריו, טוען כי השימוש בתרופה גרם לו לנזק קשה ביותר, ומומחה מטעמו, פרופ' יצחק בן סירא (שכבר נחקר על חוות דעתו), קבע כי כתוצאה מהשימוש בתרופה התובע לקה בעיוורון ונכותו מגיעה כדי השיעור 100% לצמיתות. לעומתו, המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' שאול מרין (שטרם נחקר על חוות דעתו) גורס, כי נכותו של התובע מגיעה כדי השיעור 70% לצמיתות.
5. הנתבעים כופרים באחריותם לנזקיו של התובע, ולטענתם הורי התובע השיגו את התרופה שלא על פי מרשם, והם אלה הנושאים באחריות לנכותו. על כן, במצורף לכתב ההגנה הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי נגד הוריו של התובע, בה הם עותרים לחייב את הורי התובע לשפותם בגין כל סכום שהנתבעים יחוייבו לשלם לתובע.
6. בתאריך 21.11.2006, ולאחר שכבר נשמעו רוב העדים, הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה (אשר סומן על ידי "פ/1"). ההסכם נחתם על ידי ב"כ התובע מחד גיסא ועל ידי ב"כ הנתבעים מאידך גיסא, ולפיו הסכימו הצדדים לסלק תביעתו של התובע כנגד תשלום הסך 500,000 ש"ח.
7. כיוון שהתובע הוא קטין, נדרש שבית המשפט יאשר שהפשרה הינה סבירה ונעשתה לטובתו, ולאחר שקראתי את הסכם הפשרה שהוגש, קבעתי בהחלטתי מיום 26.11.2006, כדברים הבאים:
"4. הסיבוך שגרם למחלתו של התובע, כתוצאה מהשימוש בתרופת הדקסמיצין, הוא סיבוך ידוע, ועל כן אין להשתמש בתרופה אלא על פי מרשם מרופא עיניים. המומחה מטעם התובע העיד (בעמ' 9 לפרוטוקול), כי לרופא כללי מותר לרשום את התרופה לחולה באופן חד פעמי בלבד.
אחת השאלות שיש לברר במסגרת תביעה זו, היא השאלה, כיצד השיגו הוריו של התובע את התרופה והשתמשו בה לאורך זמן. אציין, כי הנתבעים שלחו הודעה לצד שלישי להורי התובע, והורי התובע מיוצגים בהליכי ההודעה לצד שלישי על ידי ב"כ התובע.
5. תשובה חלקית לשאלה הנזכרת, היינו - כיצד השיגו הורי התובע את התרופה, ניתנה לכאורה במהלך חקירתו של הנתבע מס' 3, הוא רופא המשפחה, שמסר, כי רשם את התרופה לאור הצהרת הורי התובע בפניו כי התובע מצוי במעקב של רופא עיניים. הנתבע מס' 3 אישר, כי לא הוצג בפניו מרשם לתרופה, שנרשם על ידי רופא עיניים, והוא אף לא ביקש לשוחח עם הנתבע מס' 2 בטלפון, ולמעשה מתברר, כי רשם את התרופה משום שנתן אמון בדברי הורי התובע (וראה למשל דברי הנתבע מס' 3 בעמ' 42 לפרוטוקול).
6. נוכח הראיות ששמעתי עד כה במהלך המשפט, והתפנית המסויימת שהדברים לכאורה קיבלו במהלך עדותו של הנתבע מס' 3, ועל רקע נכותו הקשה של התובע, הנני מתקשה לאשר בשלב זה כי הסכם הפשרה הוא סביר ונעשה לטובת התובע. נזכור, כי התובע הוא קטין, ואין כל מקום להניח שהשיג את התרופה בכוחות עצמו."
8. על בן, בסיפא להחלטה זו מיניתי את עו"ד ג' אגברייה כאפוטרופוס לדין לתובע, וקבעתי דיון ליום 23.1.2007, על מנת לקבל עמדת האפוטרופוס לדין בשאלה, האם יש מקום לךאשר את הסכם הפשרה.
9. בתאריך 5.12.2006 הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם התובע (בש"א 16398/06), ואז התברר כי ב"כ הקודם של התובע הוחלף בעו"ד אחר, ועתה מיוצגים, התובע והוריו, על ידי עו"ד ע' בדארנה. בבקשה שהוגשה בתאריך 5.12.2007 התבקש בית המשפט שלא לאשר את הסכם הפשרה, ונטען כי אביו של התובע "אולץ" להסכים לפשרה ואמו של התובע כלל לא הסכימה לפשרה. על כן התבקש בית המשפט שלא לאשר את הסכם הפשרה. בתאריך 13.12.2006 אף האפוטרופוס לדין הגיש הודעה לבית המשפט בה ביקש שלא לאשר את הסכם הפשרה.
10. מכל מקום, בישיבה שהתקיימה בתאריך 23.1.2007, התייצבו הצדדים, ובכלל זה התייצב האפוטרופוס לדין, וכן התייצב עו"ד ע' בדארנה, וטענו טענותיהם. לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים, החלטתי שלא לאשר את הפשרה, וכך קבעתי בהחלטתי:
"בזיקה להחלטתי מיום 26.11.06, לעמדת האפוט' לדין שמיניתי אשר באה לידי ביטוי במסמך שהוגש על ידו לביהמ"ש בתאריך 13.12.06, ולאור הדברים שפורטו בבקשה שהוגשה בתיק בש"א 16398/06 ממנה עולה כי אמו של התובע מס' 1 לא הסכימה לפשרה, והאב שהסכים חוזר בו ממנה, הנני מחליט שלא לאשר את הסדר הפשרה, ובשלב זה ביהמ"ש ימשיך בשמיעת הראיות בתביעה העיקרית."
11. בעקבות דברים אלה הגישו הנתבעים בקשתם כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתביעה.
בבקשתם טוענים הנתבעים, כי בעקבות החלטתי מיום 26.11.2006 "התעורר אצל המבקשים חשש ממשי שמא ביהמ"ש הנכבד כבר הגיע לכלל "גמירות דעת" לפיה יחוייבו הנתבעים לפצות את התובעים וכל הראיות שיובאו - על רקע אלה שכבר הובאו - לא יכולות לשנות "גמירת דעת" זו". הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי בהחלטתי מיום 26.11.2006 התעלמתי מראיות שונות שהונחו על שולחני במהלך שמיעת הראיות עד כה, ועוד טוענים הם כי "אילו ביהמ"ש היה מחליט שלא לאשר את הסדר הפשרה בשל כך שאמו של התובע לא הסכימה לפשרה והאב שהסכים חזר בו ממנה - לא הייתה מוגשת בקשהנ זו".
בסיפא לבקשה שבים הנתבעים וטוענים, כי לדעתם קיים חשש ממשי שדעת בית המשפט נעולה באופן שלא יוכל לקבוע כי דין התביעה להידחות, והם "משוכנעים עתה כי לא תתכן כל אפשרות שתביעתם תידחה - לאחר ששמעו דעתו של ביהמ"ש הנכבד, ובנסיבות אלה תחושתם של הנתבעים מובנת".
12. ב"כ התובע, כמו גם האפוטרופוס לדין שמונה לו, מתנגדים לבקשה.