1. בפני בקשה מטעם התובעים בהליך העיקרי למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, מטעם בית המשפט, על פי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן-
התקנות).
2. עניינו של ההליך העיקרי (ת.א 4270/02) בתביעת תלויים ויורשים לפיצוי בגין תאונת עבודה שאירעה ביום 12.9.97 אצל הנתבע מס' 1, מפעל ישראלייזר רעים, וגרמה למותו של ציון בן ישי ז"ל. התובענה הוגשה ביום 2.9.02, הצדדים ניהלו הליך הוכחות מלא בשאלת האחריות ובשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובעים, וכל שנותר הוא להגיש סיכומים בכתב.
בדיון שהתקיים ביום 29.12.05, בתום פרשת ההגנה, הודיע ב"כ התובעים כי הוא שוקל לבקש להגיש ראיות נוספות, בשל כך שהתברר לו שהתובעת מס' 3, בתו הקטינה של המנוח, נמצאת במצב נפשי קשה, אשר אף הצריך את אשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי, לאחר שניסתה להתאבד. ב"כ התובעים ביקש שהות לבחון את הצורך בהגשת בקשה להבאת ראיות נוספות מטעמו בעניין זה. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע, כי ב"כ התובעים יהא רשאי להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות עד ליום 15.1.06. מועד זה הוארך בהחלטה שניתנה לאחר מכן.
3. ביום 16.2.06 הוגשה הבקשה שבפני שכותרתה "בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה". לטענת התובעים, בידם ראיות ראשוניות המעידות על כך, כי התובעת מס' 3 נמצאת במצב נפשי קשה אשר נגרם עקב מותו של אביה בתאונת העבודה מושא התביעה. הבקשה נתמכת בתצהירה של התובעת מס' 2, אלמנתו של המנוח, אליו מצורפים מסמכים רפואיים ודוח עובדת סוציאלית שהוכן לגבי התובעת מס' 3. התובעים סבורים, כי העובדות שתוארו מקימות להם עילת תביעה לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לקרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק (על פי ההלכה שנקבעה ב-רע"א 444/87, 452; ע"א 80/88
אלסוחה ואח' נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח', פ"ד מד(3), 397, להלן-
הלכת אלסוחה). התובעים סבורים גם, כי מטעמי יעילות וחיסכון במשאבים, חרף התנגדות הנתבעים, מן הראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט בשלב זה, אשר יחווה דעתו בשאלת מצבה הנפשי של התובעת מס' 3 והקשר בין מצב נפשי זה לבין מותו של אביה. ב"כ התובעים מבהיר, כי בקשה זו באה במקום בקשה להגשת ראיות נוספות; ואם תתקבל, יתייתר הצורך בהגשת חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים.
4. הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הדין והנוהג בתביעות נזיקין שאינן לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-
חוק הפיצויים) מחייבים, כי עניין שברפואה יוכח באמצעות הגשת חוות דעת מומחה מטעם הצד המעוניין. לטענתם, רק במקרים בהם מתגלה מחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, רשאי בית המשפט למנות מומחה מטעמו. בענייננו, מאחר שהתובעים לא ביקשו להגיש ראיות נוספות מטעמם, ובכלל זה חוות דעת רפואית, לא נוצרה מחלוקת מומחים, ולכן אין בית המשפט מוסמך למנות מומחה רפואי מטעמו. בנוסף, מעלים הנתבעים טענות לגוף עילת התביעה החדשה והתקיימות יסודותיה של הלכת אלסוחה.
5. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אבאר טעמי.
6. מושכלות יסוד הם, כי בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, שלא בתביעה לפי חוק הפיצויים, חייב לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. בית המשפט רשאי לפטור את בעל הדין מצירוף חוות דעת רפואית מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 127 לתקנות). טעמים מיוחדים אלה, עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות דעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בבית המשפט (רע"א 7474/00
עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד נו(2) 193). תקנה 137(א) לתקנות משלימה את ההסדר האמור בקובעה, כי אם לא צירף בעל דין חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ובית המשפט לא פטר אותו מצירופה "
לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לענין הנדון".
במקרים בהם תובע לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, והוא מבקש לעשות כן בשלב מאוחר יותר, עליו לנקוט בדרך של תיקון כתב טענותיו על ידי הגשת בקשה לבית המשפט לתיקון כתב התביעה (בר"ע 6098/92
זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות ואח', פ"ד מז(3) 651, 652; בש"א (י-ם) 1599/03
יוסף חיון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (לא פורסם)).
7. יישומם של הכללים האמורים לענייננו, מוביל למסקנה, לכאורה, כי אין לאפשר לתובעים להוכיח את עילת התביעה החדשה האמורה, הטעונה הוכחת עניין שברפואה, שהרי התובעים לא צירפו חוות דעת של מומחה לכתב התביעה, בית המשפט לא פטר אותם מצירוף חוות הדעת לכתב התביעה, והם אף לא הגישו בקשה לתקן את כתב התביעה על דרך של הגשת חוות דעת רפואית מטעמם בשלב זה.
ואולם, כאמור, מבקשים התובעים כתחליף להגשת בקשה להוספת ראיות ולתיקון כתב התביעה, כי בית המשפט ימנה מטעמו מומחה רפואי לבחינת מצבה הרפואי של התובעת מס' 3 ולקיומו של קשר סיבתי בין מצב זה לבין מותו של המנוח בתאונה.
8. התובעים סומכים טענותיהם על תקנה 130(א) לתקנות. תקנה זו מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת למנות מומחה מטעמו, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, ומורה כי "
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין...". מומחה מטעם בית המשפט יכול שימונה בכל שלב של הדיון, ואף לאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם (רע"א 9229/02
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ח. מקור הזכוכית, תק-על 2003(1), 2098; ע"א 3056/99
שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2), 936, 948).
ההלכה היא, כי מינוי מומחה לפי תקנה 130 לתקנות אינו צריך להיעשות על דרך השגרה. בשיטת המשפט האדברסרית על בעל הדין להביא ראיותיו באופן עצמאי, ומינוי מומחה על ידי בית המשפט, ככלל, נועד לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שאינן בתחום ידיעתו השיפוטית. כך הוא הדבר כשהמחלוקת סבה על עניין שברפואה, וכך כשהמחלוקת היא בכל שטח מקצועי אחר (רע"א 751/01
ליאור כהן נ' מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר, תק-על 2001(4), 966). יפים לעניין זה דברי הנשיא שמגר, כי "
בשיטתנו האדוורסרית אכן אין זה מתפקידה של הערכאה הראשונה, פרט במקרים חריגים, להזמין ראיות או עדות אשר לא הוגשו על ידי בעלי הדין. אחרת, בית המשפט עלול 'להיהפך לפרקליטם של הצדדים, לעשות את מלאכתו של אחד מהם ולקחת, באופן שיטתי, את הבאת העדויות לידיו הוא' (ע"א 207/51, "אגד" אגודה שיתופית בע"מ נ. ברנדס, פד"י ו', 1089, 1099. כן ראה ע"א 232/59, בסוביץ נ. גפן, פד"י י"ד, 2136, 2139). אולם, 'יוזמתו מותרת ורצויה... לשם הבהרת דברים סתומים שבעלי הדין הביאו ולא לשם השגת ראיות עצמאית ושיטתית'..." (ע"א 125/89, 132
מפרק חברת קופל טורס בע"מ וקופל נסיעות (1970) בע"מ (בפירוק) נ' עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל ואח', פ"ד מו(4) 441, 450-451).
9. שונה הדין בתכלית, מטבע הדברים, כשהבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט נעשית בהסכמת הצדדים, שאז יכבד בית המשפט את זכותם של בעלי הדין, בהליך האזרחי, להתנות על כללי הראיות והפרוצדורה ולקבוע הסדר דיוני על פי רצונם (רע"א 403/02
מרדכי חן ואח' נ' רפיאזדה קשאני מהרדד, תק-על 2002(2), 74, 75; כן ראה ההסדר הקבוע לעניין זה בתקנה 130(ג) לתקנות). בענייננו, כאמור, הנתבעים מתנגדים למינוי המומחה מטעם בית המשפט.
10. בענייננו, כאמור, לא נפתחה חזית בין הצדדים בנוגע ליישומה של הלכת אלסוחה, שכן לא הוגשו חוות דעת רפואיות מטעמם בעניין זה. ואולם, נתון זה כשלעצמו אינו מונע מינוי מומחה מטעם בית המשפט מטעם זה בלבד. "
שילובן של תקנות 127 ו- 130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות בנסיבות מיוחדות מומחה ביוזמתו, וזאת אף ללא הגשת חוות דעת על ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (השוו: רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, תק-על 76 (1)97). הדבר מתאפשר על ידי מתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם הצדדים לפי תקנה 127, המשולב במינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130" (רע"א 10251/02
אפריים כץ- חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797, 799).
כפי שהובא לעיל, מקום שמונחות בפני בית המשפט חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, לא ימהר בית המשפט למנות מומחה נוסף מטעמו. קל וחומר, כאשר הצדדים לא הגישו חוות דעת מטעמם, כפי שהדבר בענייננו.
מסקירת העניינים שהובאו בפסיקת בתי המשפט עולה, כי רק במקרים בודדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ללא הסכמת בעלי הדין, בשלב בו טרם הגישו בעלי הדין חוות דעת מטעמם. כך, ברע"א 10251/02 שהוזכר לעיל, אישר בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, בלא שהוגשו קודם לכן חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם הצדדים בתחום זה, על יסוד המלצת מומחה קודם שמונה על ידי בית המשפט לעשות כן. במקרה אחר אישר בית המשפט העליון החלטתו של בית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי מטעמו בתחום האורטופדיה, בעניינו של אדם שנפגע בתאונת עבודה וטען כי המדובר בתאונת דרכים. לאחר מכן, כאשר נדחתה הטענה כי המדובר בתאונת דרכים, קיבל בית המשפט את בקשתו של הנפגע למנות מומחה רפואי. בית המשפט העליון, בדחותו את הבקשה לרשות ערעור קבע, כי בנסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה רשאי היה בית המשפט למנות מומחה רפואי. המדובר היה בתיק שנמשך זמן רב קודם שמונה המומחה; לכתחילה, כאשר התיק נוהל לפי חוק הפיצויים נמנע מהנפגע - המשיב להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו; המשיב סבל מחיסרון כיס, וכן הוכח כי התקיימה מחלוקת בין הצדדים בשאלת מצבו הרפואי של המשיב (רע"א 8015/96
צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי יצחק, תק-על 97(1), 76). במקרה נוסף, מינה בית המשפט מומחה פסיכיאטרי מטעמו לבחינת מצבה הנפשי של התובעת בשלב מאוחר בניהול התיק, לאחר שמיעת הראיות. באותו עניין נימק בית המשפט את ההחלטה בכך, שהמדובר בהליך משפטי הנמשך במשך מספר שנים; חוות הדעת התבקשה אך בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת, לאחר שהצדדים ניהלו הליך הוכחות מלא בשאלת האחריות, וכן מצבה הרפואי והנפשי של התובעת היה קשה ביותר עד שהצדיק שלא להטריחה להיבדק על ידי מספר מומחים (בש"א (ירושלים) 7237/04
ד"ר ליאת סמואל ואח' נ' האוניברסיטה העברית בירושלים ואח', תק-מח 2004(4), 3083).
11. בחינה מקרוב של נסיבות העניין שבפנינו מעלה, כי אין הצדקה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ולמתן פטור לתובעים מהגשת חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם, לפי תקנה 127 סיפא ו- 130(א) לתקנות. במה דברים אמורים.
ראשית, חוות הדעת הרפואית שהגשתה מתבקשת נוגעת לשאלת עצם האחריות של הנתבעים לפצות את התובעים, ולא רק לשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובעת מס' 3. הוכחת התקיימותם של יסודות עילת התביעה לפי הלכת אלסוחה אינה עניין שולי הנלווה לעילות התביעה בתיק העיקרי, והיא מחייבת את הצדדים להביא ראיות נוספות מטעמם, הן בשאלת האחריות והן בשאלת שיעור הנזק. בנסיבות אלו, נראה כי ההליך המשפטי בין הצדדים צפוי להימשך ומינוי מומחה מטעם בית המשפט לא יביא, בהכרח, לסיומו המהיר.
שנית, בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור חלוף הזמן מעת התרחשות התאונה מושא התביעה ועד היום (כ- 9 שנים), לא מן הנמנע כי יקשה על התובעים להוכיח את יסודות הלכת אלסוחה וכי בין הצדדים תתעורר מחלוקת של ממש בהוכחת סוגיות הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין מצבה של התובעת מס' 3 לבין האירוע התאונתי ותוצאותיו. בנסיבות אלה, הגשת חוות דעת מומחה מטעם התובעים, עליהם מוטל נטל השכנוע, היא הדרך הראויה להוכחת עילת התביעה.
שלישית, ב"כ התובעים ביסס בקשתו למינוי המומחה מטעם בית המשפט על הטענה, כי מינוי כזה יביא לייעול ההליך ולחיסכון במשאבים. דא עקא, מאחר שהנתבעים לא הביעו את הסכמתם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, שמורה להם הזכות לדרוש כי התובעת מס' 3 תיבדק על ידי מומחה מטעמם אשר יגיש חוות דעת נפרדת (רע"א 7431/96
יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אלוני ואח', פ"ד נא(2), 574, 575).
רביעית, עוד יש להזכיר, כי הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט פותחת את הפתח לתיקון כתבי הטענות, מבלי צורך בנטילת רשות מבית המשפט, לפי תקנה 136 לתקנות.
12. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את בקשת התובעים למנות מומחה פסיכיאטרי מטעם בית המשפט.
ב"כ התובעים יודיע לבית המשפט תוך 14 ימים אם ברצון התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולהגשת ראיות נוספות מטעמם, שאם לא כן תינתן החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.