בש"פ
בית המשפט העליון
|
3484-04
21/04/2004
|
בפני השופט:
מרים נאור
|
| - נגד - |
התובע:
מרדכי חזן
עו"ד דינה ילוז
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל מטר
|
| החלטה |
1. לפני ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.
2. דין הערר להידחות, הן בשל
מועד הפנייה לבית המשפט המחוזי בעניין העיון בחומר החקירה
והן לגוף העניין.
3. כתב האישום הוגש ב-11.1.2004. עדי התביעה, או חלקם, נחקרו ב-16.2.2004. ב-14.3.2004 - לאחר שהחלה פרשת ההגנה - ביקש העורר חילופי סנגורים ובאת כוחו דהיום החלה לייצגו. ב-18.3.2004 הגישה הסנגורית את הבקשה נשוא הערר, בה התבקש בית המשפט להורות לתביעה להמציא לידיה אישורי כניסה או שהייה בישראל של עדים ומתלוננים מסויימים (שכבר העידו). כן ביקשה להורות למשיבה להמציא לידיה את פרטיהם המלאים של אותם אנשים אשר אצלם עבדו המתלוננים בניקיון, לטענתם, ואת פרטיו המלאים של מוסא שהינו חבר של המתלוננים ומוזכר בעדויותיהם כמי שסייע להם.
4. המדינה הגיבה בכתב וציינה, בין השאר, כי החומר המבוקש אינו חומר שנאסף על ידי הרשות החוקרת ואינו מצוי בידיה.
5. בישיבה מיום 28.3.04, נתן בית המשפט המחוזי (השופטת מ' שידלובסקי-אור) החלטה קצרה בזו הלשון:
"אני דוחה את הבקשה לחקירה הנוספת להבאת חומר החקירה הן בהיותה בלתי רלבנטית. הן בכך שאינה מציגה כל נימוק בגינו צריך להתחיל שמיעת כל הראיות מחדש, ואם יהיה צורך אנמק בנוסף בפסק הדין".
6. עו"ד ילוז הודיעה שבכוונתה להגיש ערר על החלטה זו. בית המשפט קבע ביום 29.3.04 את התיק למתן הכרעת דין ביום 29.4.04. עם זאת צויין בהחלטה כי אם בית המשפט העליון לא ידון עד אותו מועד בערר שהוגש ויידחה המועד למתן הכרעת דין, אם כך תבקש עו"ד ילוז. הערר הוגש רק ביום 13.4.04.
7. כאמור דין הערר להידחות בין בשל מועד הגשת הבקשה לערכאה הראשונה ובין לגוף העניין.
8. אכן, החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה לעיון בחומר החקירה כאמור בסעיף 74, אך באת כוח העורר לא חלקה על כך שבהעדר נסיבות מיוחדות יש להגישה בסמוך להגשת כתב האישום ועם מתן האפשרות לעיין בחומר הראיות. כך יש ללמוד גם מהגיונם של דברים וגם ממקומו של סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי. זהו הכלל, אך אין לך כלל שאין לו חריג. יכולות להיות נסיבות יוצאות דופן בהן יש הצדקה לסטות מהכלל, כגון, כשמתברר במהלך המשפט שלא כל חומר החקירה הועבר לסניגור. אין בכוונתי למצות את רשימת החריגים. בתי המשפט כוחם עמם לעשות צדק. ואולם, חלופי סניגורים, כשלעצמם, אינם סיבה לסטות מהכלל הרגיל .
הגשת בקשה לעיין בחומר חקירה במהלך שמיעת הראיות (קל וחומר לקראת סיומן) משבשת סדרי משפט תקינים. לא השתכנעתי כי במקרה שלפנינו הייתה הצדקה לסטות מהכלל הרגיל, ובכך די כדי לדחות את הבקשה. אציין כי בהליך נאשמים נוספים, ואין הם צריכים להמתין להכרעת הדין בשל כך שהעורר שבפני הגיש את הבקשה בשלב בו הוגשה.
9. גם לגוף העניין לא מצאתי פגם בהחלטתו של בית המשפט. אין המדובר אלא במסע דייג. החומר המבוקש אינו בידי המאשימה. אם יש בידי ההגנה טענה שהמאשימה לא חקרה כדבעי ולא ביררה את כל שהיה צריך לברר, מקומה של טענה כזו בסיכומים. ניתן היה לשאול את העדים אם יש או אין להם רישיון ישיבה בארץ. גם אין מקום, בודאי לא בשלב שהדבר נעשה, להפנות "שאלונים" למאשימה. אשר להעדר רלוונטיות - נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ישלים, במידת הצורך בהכרעת הדין, וכיוון שהכרעת הדין (הקרובה) ממילא נתונה לביקורת שיפוטית, אין מקום שבשלב זה הנושא ידון במסגרת הערר.
ניתנה היום, ל' בניסן תשס"ד (21.4.04).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עע