1. מונח בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אוהד) לדחות ערר שהגיש העורר שבפניי על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת י' הניג) לעצרו עד תום ההליכים נגדו.
2. העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב בשני אישומים בהם מיוחסת לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. האישום הראשון מייחס לו החזקה שלא כדין, בתא המטען של רכבו ובתיקו, של סם מסוכן מסוג מריחואנה במשקל נטו כולל של 9284 גרם, שלא לצריכתו העצמית. כן מצוין באישום זה כי ברכבו של העורר נתפס משקל אלקטרוני דיגיטלי וכי כמות הסם שנתפסה במכוניתו חולקה לשמונה חבילות. באישום השני מיוחסת לו החזקה שלא כדין, ושלא לצריכתו העצמית, של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 691.07 גרם ושל סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 32.41 גרם, אותם החזיק בביתו.
3. בית משפט השלום שדן בבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו נדרש אך לשאלת חלופת המעצר, היות שהצדדים לא היו חלוקים ביניהם באשר לדיות הראיות. בסופו של יום דחה בית משפט השלום את הבקשה למעצר עד תום ההליכים וזאת נוכח היעדר עבר פלילי לעורר, העובדה שזה לו מעצרו הראשון, היותו מנהל חיים נורמטיביים ונוכח הודאתו בעובדות המעידה על נטילת אחריות לביצוע המעשה ותורמת לסיומם המהיר של ההליכים. בית המשפט הורה על השמת העורר במעצר בית מלא בביתו, תחת פיקוחה של בת זוגו.
המשיבה עררה על החלטת בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי "כדי לקבוע אם מתקיימות במשיב זה נסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות שחרורו מהמעצר, היה מקום לקבל תסקיר קצין מבחן טרם הוראה על שחרורו". לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מבחן. כן הורה, כי אם ימליץ שירות המבחן על שחרור העורר, עליו לבחון את חלופת המעצר של שחרור העורר למעצר בית בפיקוח בת זוגו ואת המשך עיסוקו כמורה בתחום המוסיקה לצעירים בני פחות מ-21 שנים.
בית משפט השלום, לאחר שקיבל לידיו את תסקיר שירות המבחן, לא מצא כי מתקיימות בעורר אותן נסיבות אישיות המצדיקות שחרורו ממעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. על החלטה אחרונה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בתסקיר, לא מצא להתערב בהחלטת בית משפט השלום, מהנימוקים שפורטו בהחלטת בית משפט השלום.
3. לעורר שתי טענות מרכזיות הקשורות זו בזו. הטענה הראשונה שהעלה בא כוחו בפניי הינה, כי מתקיימות בו נסיבות אישיות חריגות, המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר, ואלו הן, בקיצור נמרץ: היותו נעדר עבר פלילי והעובדה שזהו לו מעצרו הראשון; היותו בעל משפחה העובד למחייתו בתחום הוראת המוסיקה; התמכרותו לסמים שבגינה נתפשו אצלו כמויות הסמים האמורות; בתו הפעוטה אמורה לעבור ניתוח שמתעכב בשל מעצרו. עוד טוען הוא, כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מנסיבותיו האישיות כפי שהן מפורטות בתסקיר ומהמלצות שירות המבחן בעניינו.
טענתו השנייה של העורר הינה כי מטרת תסקיר שירות המבחן בעניינו הייתה לקבל המלצה לשחרור. משהמליץ שירות המבחן כאמור והתסקיר בעניינו היה חיובי, היה על בית המשפט להורות על שחרורו שהרי אחרת, כך טוען הוא, מה טעם יש בהחלטת בית המשפט כי יוכן תסקיר בעניינו.
בטיעונו בעל פה בפניי, הוסיף בא כוחו של העורר כי כמויות הסם שנתפסו אצל העורר, הגם שהן גדולות, אינן משקפות את כמות החומר שהיה ברשותו של העורר לשימוש בפועל, שכן רק בחלק מהחומר ניתן לעשות שימוש. לטענתו, העורר התחיל להשתמש בסמים לאחר שנפל קורבן לנוכל ונקלע לחובות. הסמים נועדו לצריכתו העצמית ועל כן אין הוא מזיק אלא לעצמו ובוודאי שלא לציבור, ומכל מקום גם המשיבה אינה טוענת כי העורר עוסק בסחר בסמים. לדבריו, השהיה במעצר מסבה למרשו סבל רב הן מפאת תנאי המעצר והשלכתם על מצבו הפיזי והנפשי והן מכיוון שהוא חשוף להתנכלויות עצורים אחרים. משפטו אינו צפוי להתמשך זמן רב.
4. במענה לטענות אלה משיבה המדינה, כי העורר מודה בכך שנסע לדרום הארץ וקנה כ- 10 ק"ג סם שחלקו חולק ל- 8 חבילות. ברכבו נמצא משקל דיגיטלי. לפיכך, יהא עליו לסתור החזקה ולהראות כי אין מדובר בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. אשר לתסקיר שירות המבחן טענה ב"כ המדינה, כי שיקול דעתו של שירות המבחן ושיקול דעת בית המשפט לא חד הם. בית המשפט קיבל החלטתו לאחר עיון בתסקיר ולא די בתסקיר חיובי על מנת לכונן את הנסיבות המיוחדות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר. עוד היא מוסיפה, כי התסקיר אינו מציין כי מצבו הבריאותי של העורר בכי רע.
5. לצורך הכרעה בדיון שבפני שומה עלי לבחון האם מתקיימות בעורר נסיבות אישיות יוצאות דופן המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר וכן האם החלטת בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר מבחן יצרה אצל העורר ציפיות שיש בה כדי להשפיע על ההחלטה בעניינו.
התרשמות שירות המבחן מהעורר, כעולה מהתסקיר, הינה כי אין מדובר באדם בעל אישיות או תפיסת עולם עבריינית. שירות המבחן התרשם כי למעצר אפקט מרתיע על העורר ומשפחתו וכי ניתן לסמוך עליו ועל בת זוגו באופן שמאפשר שחרורו למעצר בית בהשגחת בת הזוג. כן המליץ שירות המבחן על טיפול גמילה לעורר ועל העמדתו בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים וכן המליץ לאפשר לעורר להמשיך בעיסוקיו המוזיקליים למעט הוראת תלמידים.
6. שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. אכן, מטבעם של דברים שהחלטת בית משפט על שליחת נאשם שהתביעה מבקשת את מעצרו עד תום ההליכים לתסקיר מעצר, מטפחת בליבו תקווה כי לא ישהה במעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, תקווה זו לא צריך שתהא לה השפעה על החלטת בית המשפט עם קבלת התסקיר ובוודאי שאין היא יוצרת ציפייה שיש בה משום "הבטחה" לנאשם כי גבוהים סיכוייו להשתחרר. התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך. ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו (ראו גם: בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.10.02); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.6.04)). לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם. סיכומה של נקודה זו, גם אם כטענת הסנגור נוצרה ציפיה אצל העורר בעקבות ההחלטה על קבלת תסקיר ונוכח המלצת שירות המבחן, אין בהמלצה כדי לחייב את בית המשפט.
7. לגופו של עניין. העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר והיא מן העבירות המקימות חזקת מסוכנות בהתאם להוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. אף שככלל אין בית משפט זה נוהג לשחרר עברייני סמים המובאים בפניו לחלופת מעצר, מחויב הוא לבחון בכל מקרה, בהתאם לנסיבותיו, האם יש בנמצא חלופת מעצר שתפיג את מסוכנותו של הנאשם. ההכרעה במקרה דנן לוותה בהתלבטויות של ממש באשר לאפשרות לשחרר העורר לחלופת מעצר, אולם בסופו של יום, מהטעמים שיפורטו להלן, סברתי כי הכף נוטה אל עבר הותרת העורר במעצר.
אכן, תסקיר המעצר בעניינו של העורר ממליץ על שחרורו ממעצר והתרשמותו של שירות המבחן היא, כאמור, כי אין מדובר במי שסיגל לו דפוס חיים עברייני. בנוסף, העורר נעדר עבר פלילי. אני ערה לכך שאין מיוחסת לעורר עבירה של סחר בסמים ועם זאת, איני רואה כיצד זה ניתן יהיה להתעלם מהנסיבות - מהודאת העורר בכך שנסע לדרום כדי לרכוש סמים, מהכמויות הגדולות של הסמים שנמצאו בהחזקתו וממאזני השקילה שנמצאו ברכבו. אכן, החזקת כמויות סם גדולות שכאלה מוליכה בדרך כלל למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 1519/04 מדינת ישראל נ' מסארוה (לא פורסמה, ניתנה ביום 26.2.04); בש"פ 10255/03 קסטוריאנו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.11.03); בש"פ 10037/04 מדואל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.11.04)). לא קיבלתי גם הסבר שיניח את הדעת כיצד זה עלה בידו של העורר לממן כמות כה גדולה של סמים, כאשר הוא טוען כי החל להשתמש בסמים על רקע חובות אליהם נקלע ולשם מה נדרש המשקל הדיגיטלי שנמצא ברכבו. עוד אציין, כי לא מצאתי כי התסקיר מצביע על אותן נסיבות יוצאות דופן להן טען הסנגור - גם אם יש ממש בטענה כי העורר החל לעשות שימוש בסמים על רקע משבר כלכלי שפקד אותו, גם אם המעצר מסב לו צער רב ובוודאי שאינו מטיב עמו וגם אם אין לו עבר פלילי והוא מתפקד במישור המקצועי והאישי, אין באלה כדי לעלות כדי נסיבות יוצאות דופן. בסיכומם של הדברים כולם הגעתי לכלל מסקנה כי מסוכנותו של העורר כמי שנמצאו אצלו כמויות סם משמעותיות ביותר אינה מאפשרת שחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, אני ממליצה כי רשויות בית המעצר בו מוחזק העורר יפעלו למציאת מסגרת טיפולית הולמת לבעיית הסמים ממנה הוא סובל כמו-גם יפעלו לטפל בטענותיו בדבר התנכלויות כלפיו מצד עצורים אחרים.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.05).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.