1. בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט כ' סעב), שקיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
אפרט להלן את הנתונים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה.
2. בתאריך 27.8.2010 הוגש כנגד העורר (נאשם 2 בכתב האישום), וכנגד נאשם נוסף (נאשם 1 בכתב האישום, להלן: האחר), כתב אישום המייחס להם עבירות שונות על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). כתב האישום כולל ארבעה אישומים, כאשר לעורר מיוחסים שני אישומים בגין מסחר בסמים מסוכנים לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים ואישום אחד בגין תיווך בעסקי סמים מסוכנים לפי סעיף 14 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים.
על פי עובדות כתב האישום, העורר והאחר היו מעורבים בצוותא בשני מקרים של מכירת סם מסוכן מסוג חשיש לסוכנות משטרתיות סמויות, שפעלו באזור חדרה. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 4.3.2010 פגשו העורר והאחר את השוטרות בכניסה לכפר ג'סר א-זרקא, ומכרו להן 97.43 גרם של סם מסוג חשיש, בתמורה לתשלום של 1250 ש"ח. כתב האישום מוסיף ומפרט כי כשבועיים לאחר מכן, בתאריך 17.3.2010, נפגשו העורר והאחר עם הסוכנות המשטרתיות, ובהמשך לפגישה העבירו להן חבילת סם מסוג חשיש במשקל 99.38 גרם, שעבורה שולמו להם 1500 ש"ח. עוד נטען ביחס לעורר כי בחודש יוני 2010, התקשרה אליו אחת הסוכנות המשטרתיות, וזה, על פי הנטען בכתב האישום, הורה לה, על דרך של תיווך, ליצור קשר עם אדם אחר, תוך שהוא מבקש כי תציין בפניו שהעורר הוא ששלח אותה אליו - כל זאת על מנת לרכוש סם מסוג מריחואנה.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והאחר עד לתום ההליכים נגדם, בהתאם להוראת סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בתאריך 5.9.2010 קבע בית משפט השלום הנכבד בחדרה (כב' השופט א' קפלן) כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר בכל האישומים המיוחסים לעורר. בית משפט השלום הנכבד ציין עם זאת כי אף שנקודת המוצא בתיקים מסוג זה היא כי הנאשמים לא ישוחררו לחלופת מעצר, הרי נראה שהעורר והאחר אינם "סוחרי סמים מקצועיים", אלא עברו עבירות שהן על גבול הסחר ולכן יש לבחון חלופת מעצר לגביהם. בית המשפט הורה איפוא לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינם של העורר והאחר. בתאריך 5.10.2010 התקיים דיון המשך בעקבות קבלת תסקיר המעצר. נוכח המלצת שירות המבחן כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר, קבע בית משפט השלום הנכבד כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" - בבית אחותו שבבקה אל גרביה.
4. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט כ' סעב). בית המשפט, שקיים שני דיונים בתיק, קבע כי בעניינו של העורר מתקיימים הנתונים והנסיבות המובילים למסקנה כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. ההחלטה התבססה, בין היתר על אישומי הסחר ועל כך שהעורר הואשם גם בעבירה של תיווך בעסקאות סמים, מה שמלמד על מעורבותו וקשריו הענפים עם סוחרי סמים. כמו כן, סבר בית משפט קמא כי נוכח העובדה שמדובר במספר עסקאות, שבהן הועברו כמויות בלתי מבוטלות של סם מסוכן, לא ניתן להפחית את מסוכנותו של העורר במידה מספקת באמצעות שחרור לחלופת מעצר. נוכח כל האמור לעיל - בית המשפט הנכבד קמא קבע, בתאריך 12.10.2010, כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.
מכאן הערר שבפניי.
5. העורר, באמצעות בא כוחו, עו"ד מתן סדן, סומך ידיו בעררו על החלטתו של בית משפט השלום, שקבע כי ניתן להפחית את מסוכנותו של העורר במידה מספקת באמצעות שחרור לחלופת מעצר בבית אחותו ובהשגחתה. בא כוחו של העורר מונה מספר טעמים להצדקת גישה זו. לשיטתו, אין מדובר כאן במקרה המחייב מעצר עד לתום ההליכים בשים לב לנתונים הבאים: גילו הצעיר של העורר (בן 29) ועברו הפלילי ה"ישן" והלא-מכביד; המלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר והפיקוח המוצע על ידי השירות; הסיכוי הגבוה לשיקומו של העורר והחזרתו למוטב; כמויות הסם הקטנות, בהן נטען כי העורר סחר, ועובדת היותם של הסמים "קלים" יחסית (חשיש ומריחואנה), זאת בפרט בהשוואה למקרים אחרים שבהם שוחררו נאשמים לחלופת מעצר, על אף שהואשמו בעבירות סמים חמורות יותר ובסוגי סם "כבדים" יותר, כך להשקפתו של בא כח העורר.
6. המשיבה, באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש, סבורה כי מקרה זה איננו מסוג המקרים המאפשרים שחרור לחלופת מעצר. בנסיבות העניין, כך טוענת המשיבה, צדק בית המשפט הנכבד קמא שקבע כי אין ביכולתה של חלופת המעצר להפחית את הסיכון הנשקף מן העורר במידה שתאפשר את שחרורו. המשיבה מפנה גם היא לאמור בתסקיר המעצר, שקבע כי נוכח האינפורמציה המעטה שנמסרה על ידי בני המשפחה והעורר עצמו - יש קושי בהערכת מסוכנותו של העורר ועומק קשריו בעולם הפלילי.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בערר ובחומר הנוסף שהצדדים הגישו לעיוני ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר - להידחות. הנימוקים לכך יובאו להלן.
8. בשלב זה אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. נזכיר עוד כי ממילא קמה בעניינו של העורר חזקת מסוכנות בהתאם לאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. אולם, במצוות המחוקק (הוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים), שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם לא ניתן להפחית את המסוכנות הנשקפת מן העורר בדרך של חלופת מעצר. התשובה לכך בנסיבות שלפנינו היא שלילית ואבהיר את הטעמים לכך מיד.
בית משפט זה עמד לא פעם על המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שסוחרים בסמים וקבע כי המדיניות הראויה לגבי מעצרם של מי שעוסקים בסחר כאמור היא כי רק במקרים נדירים ישוחררו המשתייכים לקבוצה זו - לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל (לא פורסם, 3.7.1995); בש"פ 6985/10 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010); בש"פ 7639/10 תפל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2010)). הפסיקה אף הדגישה כי ניסיון החיים מלמד כי קשה ליתן אמון במי שסחרו בסמים, כי לא ישובו לעיסוקם זה, שמחד גיסא הפיתוי הכספי בו רב, ומאידך גיסא יש בו משום סיכון לעוסקים בו, לאחרים ולחברה בכללותה (ראו: בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2009); בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.2009)).
9. במקרה שלפנינו, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כי עניינו של העורר איננו נמנה עם אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם יסטה בית המשפט מן הכלל הנ"ל, אף כי אכן לא נראה מהאמור בכתב האישום ומחומר החקירה כי מדובר ב"סוחר סמים מקצועי", ובדרך זו אף התרשם כאמור בית משפט השלום הנכבד. עם זאת, העבירות המיוחסות לעורר הן משמעותיות וכמויות הסמים שנסחרו על ידי העורר, על פי הנטען, אינן מבוטלות. העובדה שהעורר אף נאשם כי תיווך בין הסוכנת המשטרתית לבין אדם שלישי לשם רכישת סם, מלמדת לכאורה כי העורר מעורה בתחום הסחר בסמים וכי לא מדובר אצלו במעידה חד-פעמית, כפי שהוא מנסה להציג זאת. מעבר לכך, אף שירות המבחן, שראה לנכון לבוא לבסוף בהמלצה חיובית לגבי העורר, ציין בתסקיר המעצר כי קיים קושי להעריך את עומק קשריו של העורר בחברה העבריינית, הנובע מכך שהעורר לא חלק עם שירות המבחן מידע רב. בהקשר זה ועל רקע האמור - אין מקום לבקר את בית המשפט המחוזי הנכבד שלא ראה לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן (השוו: בש"פ 2970/08 קזמאר נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (לא פורסם, 14.4.2008)). בנסיבות אלה, אינני סבור כי מי שהוצעו כמשמורנים מבני משפחתו של העורר יוכלו לשמש כמפקחים יעילים עליו, וזאת על אף מה שנראה כרצון כן ואמיתי מצידם לסייע לו להתרחק מן העולם הפלילי, שבו הוא שקע על פי האמור בכתב האישום.
10. נוכח כל האמור לעיל - הערר נדחה בזאת. העורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום, ג' בכסלו התשע"א (10.11.2010).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דנ