ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' ליפשיץ) מיום 17.10.2013, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדו.
כתב האישום והחלטתו של בית המשפט קמא
1. העורר, יליד שנת 1966, ושני אחיו (להלן יחד: הנאשמים) עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין ניסיון לרצח ונשיאת נשק והחזקתו שלא כדין. על-פי המתואר בכתב האישום, קיים סכסוך בין משפחת הנאשמים ומשפחת המתלונן, המתגוררות שתיהן בכפר בענה, בנוגע לחלקת קרקע במזרח הכפר. על רקע זה, תקפו בחודש אוקטובר 2011 בני משפחתו של המתלונן את העורר, את אחיו הנאשם 2 ובן משפחה נוסף ופצעו אותם. במהלך אותה התקיפה נורה העורר ברגלו על-ידי אחיו של המתלונן. בחלוף כשנתיים, ביום 16.8.2013 סמוך לשעת חצות, הגיעו הנאשמים במכוניתו של העורר, כך נטען, אל ביתו של המתלונן שעה שזה עמד בחצר מחוץ לבית ולצידו בתו בת הארבע ופרק שקיות מרכבו. הנאשמים, אשר גמלו בליבם להמית את המתלונן, עצרו את רכבם במרחק של כשלושים מטרים מביתו של העורר, יצאו מהרכב והתקרבו לעבר המתלונן כשהעורר חמוש ברובה מסוג M-16 אותו נשא והחזיק ללא רשות כדין. העורר ירה אל עבר המתלונן ובתו עשרים וחמישה כדורים בכוונה להמית, בעוד שני אחיו מעודדים אותו להרוג את המתלונן. המתלונן דחף את בתו לעבר גרם מדרגות סמוך על מנת שלא תיפגע, והוא עצמו נפגע מהירי ונפצע באמתו הימנית, בירך ובשוק השמאליים. המתלונן הובהל לבית החולים, נותח ואושפז למשך תקופה ארוכה.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה ביום 1.9.2013 למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 17.10.2013 קבע בית המשפט קמא כי הוצגו לו ראיות לכאורה המקימות אפשרות סבירה להרשעתם של כל שלושת הנאשמים, אך עם זאת הדגיש כי בכל הנוגע למעורבותם של שני אחיו של העורר באירוע, עוצמת הראיות לכאורה פחותה. בהחלטתו עמד בית המשפט בהרחבה על התשתית הראייתית הלכאורית, המבוססת בראש ובראשונה על גרסת המתלונן לפיה זיהה את כל שלושת הנאשמים בזירת האירוע וזיהה את העורר כמי שירה לעברו. בית המשפט הוסיף וציין כי גם אחיו של המתלונן, המתגורר בקומת הקרקע של אותו בית והיה עד ראיה לאירוע, זיהה את העורר מחלון דירתו כמי שירה לעבר המתלונן. עוד צוין כי לכל שלושת הנאשמים מניע ברור לביצוע הירי, נוכח הסכסוך האלים עם משפחת המתלונן בגינו נפגע העורר בעבר. בית המשפט ציין עוד כי בגרסאות האליבי שמסרו הנאשמים התגלו סתירות על פני הדברים, בפרט בגרסת האליבי שמסר העורר - העומדת בניגוד לדברים שמסר בנו, אשר סתר את גרסת אביו כאילו שהה עימו בבית הסבתא בערב האירוע. כמו כן עמד בית המשפט על ראיות לכאוריות נוספות לחובת הנאשמים ובהן: סרטון שצולם במצלמת אבטחה הממוקמת בקרבת ביתו של המתלונן בו נראה רכב לבן הדומה לרכבו של העורר, חולף במקום סמוך לפני מועד הירי ומיד לאחריו; פריטי לבוש שנמצאו בסמוך לביתו של העורר; ו"הודעה ראשונית" מטעם ראש מעבדת סימנים וחומרים מבדיקות פורנזיות בדבר ממצאים של שרידי ירי הקשורים לעורר.
3. בית המשפט ציין בהחלטתו כי על פני הדברים די בהודעתו המפלילה של המתלונן על מנת לקבוע שקיימות ראיות לכאורה נגד הנאשמים אך הוא הוסיף וציין כי לא ניתן להתעלם מ"מספר תהיות ואי התאמות המחלישות במידת מה את עוצמת הראיות". בהקשר זה עמד בית המשפט על סתירות לכאוריות שהתגלו בין הגרסה שמסר המתלונן לגרסה שמסר אחיו, אשר כאמור היה עד ראיה לאירוע הירי מחלון דירתו שבקומת הקרקע של אותו הבית. כך, בניגוד לגרסת המתלונן, מסר האח כי הבחין רק בעורר בחצר הבית ולא בשני הנאשמים הנוספים. כמו כן ציין אחיו של המתלונן בהודעתו כי לפני שהעורר פתח בירי היו חילופי דברים בינו ובין העורר, אך המתלונן בהודעתו לא הזכיר את הדבר. סתירה לכאורית נוספת קשורה בכך שהמתלונן מסר בהודעתו כי שני הנאשמים הנוספים דירבנו את העורר במהלך הירי להמיתו ואילו אחיו שהעיד כי לא ראה איש במקום פרט לעורר שירה, לא ציין בהודעתו דבר ביחס לאמירות אלה. בית המשפט הדגיש עם זאת כי צפייה בסרטון השחזור שנערך לאחיו של המתלונן, מעלה כי הסברו של האח לפיו מן המקום שבו עמד בעת האירוע הייתה לו זווית ראיה חלקית בלבד על המתרחש, הוא הסבר אפשרי לכך שלא ראה את שני הנאשמים הנוספים. בית המשפט ער היה גם לעדותה של אשת אחיו של המתלונן, אשר מסרה בהודעתה כי לאחר שהחלו היריות ראתה את האירוע מחלון דירתה שבקומה השלישית של הבית והבחינה בשתי דמויות בלבד אך לא זיהתה את היורה, אותו תיארה כבעל מבנה גוף בינוני. בית המשפט הביע תמיהה על כך שלא נערך שחזור מצולם עם המתלונן לאחר שחרורו מבית החולים וכן על כך שעד מתן החלטתו, ואף שחלפו כחודשיים מאז האירוע, טרם התקבלו במלואן תוצאות בדיקות המעבדה ובכלל זה בדיקת המחסנית שנמצאה בסמוך לביתו של המתלונן. יחד עם זאת סבר בית המשפט כי אין להתעלם לחלוטין מתוצאותיהן הראשוניות של בדיקות המעבדה כפי שנמסרו בהודעה מטעם המדינה שהינן, לדבריו, בעלות "ערך ראייתי לכאורי מסוים".
4. נוכח התשתית הראייתית הלכאורית שאותה תיאר ובלא להתעלם מן הספקות והתמיהות שאותן ציין, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד כל שלושת הנאשמים, אך סבר כי בעניינו של העורר הראיות הלכאוריות הינן "ברמה גבוהה יותר". זאת משום שאל גרסאות המתלונן ואחיו המפלילות אותו לכאורה בביצוע הירי, יש לצרף גם את החפצים שנמצאו מחוץ לביתו, את זיהוי כלי רכב הדומה לרכבו בסמוך למקום האירוע ואת תוצאותיה הראשוניות של בדיקת שרידי הירי. אשר לעילת המעצר, הוסיף בית המשפט וקבע כי פרט לחזקת המסוכנות הסטאטוטוריות המתקיימת במקרה דנן, הסכסוך בין משפחת העורר למשפחת המתלונן מקים חשש מוגבר כי שחרורם של הנאשמים יביא להתפתחות עימות אלים נוסף וכן להשפעה על עדים פוטנציאליים מקרב בני המשפחה. בית המשפט ציין עוד כי לחובתו של העורר הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש (אחיו אף הם בעלי עבר פלילי). ומטעמים אלה כולם הורה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. לגבי שני אחיו של העורר קבע בית המשפט כי יש לשקול את שחרורם לחלופת מעצר הולמת לאחר שיתקבלו בעניינם תסקירי מעצר וייבחנו החלופות שהציעו.
מכאן הערר שבפניי, הנוגע לעורר בלבד.
טענות הצדדים
5. לטענת העורר שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לו. למצער, כך טוען העורר, היה עליו לקבוע כי הראיות לכאורה בעניינו מצויות ברף נמוך המצדיק את בחינתה של חלופת מעצר. העורר טוען כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל ראוי לסתירות "הגלויות לעין" העולות מחומר החקירה, כמו גם למחדלי החקירה הרבים. העורר שב ומצביע על הפערים בגרסאות שמסרו המתלונן, אחיו ואשת אחיו בכל הנוגע למהלך האירוע ולמספר התוקפים שנטלו בו חלק. לטענת העורר, אחיו של המתלונן טוען כי ראה את האירוע ממרחק קצר אך מסר תיאור הסותר באופן מהותי את גרסתו של המתלונן עצמו בכל הקשור למספר התוקפים ולחילופי הדברים במהלך האירוע. העורר מוסיף וטוען כי אשת אחיו של המתלונן, המכירה את העורר באופן אישי מזה שנים רבות, הייתה בנקודת התצפית הטובה ביותר על זירת האירוע אך לא יכלה לאשר כי העורר הוא היורה. בהקשר זה מוסיף העורר ומציין כי האישה מסרה בהודעתה שהיורה היה בעל מבנה גוף בינוני, ואילו הוא "התברך בגוף חסון וגדול מימדים". עוד טוען העורר כי הסברו "המאוחר והכבוש" של אחי המתלונן לפיו לא ראה את שני הנאשמים האחרים מפאת מיקום חלון דירתו, אינו מתיישב עם הממצאים בשטח העולים מסרטון השחזור שנערך לו. העורר מוסיף ומלין על כך שלא בוצע למתלונן שחזור של האירוע ועוד הוא טוען כי אין לייחס משקל רב לסתירות הלכאוריות, שהינן בלתי מהותיות לדבריו, אשר התגלו בגרסת האליבי שמסר. עוד סבור העורר כי היה על בית המשפט קמא לזקוף לחובת המדינה את מחדלי החקירה, ובכלל זה את השיהוי בקבלת תוצאות בדיקות המעבדה ואת אי-העברת תיעוד העימות שנערך בינו לבין בנו לידיו. לעניין זה מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט קמא בהסתמכו על הודעת דואר אלקטרוני הנוגעת לממצאים ראשוניים של בדיקת שרידי הירי, ולדבריו מדובר בראיה לכאורית "עמומה" ובלתי קבילה. העורר טוען עוד כי אף אם נצפה כלי רכב בצבע לבן בזירת האירוע לא ניתן לקבוע שמדובר ברכב שלו ולגישתו התעלם בית המשפט קמא מחוות דעת רפואית שהונחה בפניו לפיה העורר הוא נכה המתקשה ללכת ונעזר בקביים, כך שהתיאור של מעשיו בכתב האישום אינו תואם את מגבלותיו הרפואיות. לבסוף גורס העורר כי יש באפשרותו להציע חלופת מעצר המרוחקת ממקום האירוע אשר תאיין את המסוכנות הנטענת ותמנע שיבוש מהלכי משפט.
6. המדינה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא ומדגישה כי אין מחלוקת באשר לעצם הירי ובאשר לפציעתו של המתלונן באירוע, וכי המחלוקת היחידה מתמקדת בזהות היורה. לעניין זה טוענת המדינה כי המתלונן ואחיו זיהו את העורר כמי שפתח בירי בחצר ביתם, ולדבריה צפייה בסרטון השחזור שנערכה לאח מלמדת כי מן הזווית שבה ראה את האירוע לא הייתה לו אפשרות לראות את הדרך המובילה לחצר הבית ובכך יש כדי ליישב את הסתירה הלכאורית בין גרסתו לגרסת המתלונן ביחס לאנשים שהגיעו עם העורר למקום. אשר לעדות אשת אחיו של המתלונן, המדינה טוענת כי זו לא יכולה היתה לזהות את היורה בשל עץ שהסתיר לה את פניו ובשל אש הירי. גרסתה של האישה, כך טוענת המדינה, דווקא מלמדת על כך שלא נערך תיאום עדויות בין שלושת עדי הראיה ומחזקת את המסקנה כי אין בכוונתם של המתלונן ומשפחתו להעליל על העורר. עוד טוענת המדינה כי לחובתו של העורר יש לזקוף את סרטון מצלמת האבטחה, בו נראה לכאורה רכב הדומה לרכבו; את הסתירות בינו ובין בנו ביחס לגרסת האליבי שמסר; ואת ניסיונו של העורר במהלך החקירה להשפיע על בנו שימסור לחוקרים כי שהה בערב האירוע בבית הסבתא. המדינה מוסיפה ומפנה לחוות הדעת הפורנזית שהתקבלה בינתיים, המעידה לכאורה על שרידי ירי שנמצאו על ידיו של העורר ועל פריטי לבוש השייכים לו לפי הנטען, ועוד היא טוענת כי גרסת העורר לפיה הוא נעזר בקביים עומדת בסתירה לדברים שמסרו עדים אחרים. נוכח כל האמור ובהינתן השלב בו מצוי ההליך, סבורה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר במידה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.
דיון והכרעה
7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר החקירה לרבות סרטון השחזור שנערך לאחיו של המתלונן וחוות הדעת מיום 13.11.2013 הנוגעת לשרידי הירי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.
אין חולק על כך שבליל ה-16.8.2013 נורה המתלונן בפתח ביתו שבכפר בענה, נפצע ונזקק לטיפול רפואי, אך העורר סבור כי הראיות לכאורה שבידי המדינה אינן מקימות סיכוי סביר להרשעתו בביצוע הירי ועל כן יש לשחררו לחלופת מעצר. לא אחת נפסק כי בקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים איננה ההליך המתאים לבירור מדוקדק של טענות עובדתיות או לבחינת מהימנותם של העדים ולהכרעת משקלן של הראיות לכאורה. בחינת הראיות לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים מתמקדת בפוטנציאל ההרשעה של חומר הראיות הגולמי, ביודענו כי הוא טרם נבדק בהליך העיקרי וטרם צלח את מבחן החקירה הנגדית (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 151-146 (1996); בש"פ 3383/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (17.5.2010); בש"פ 6500/07 מדינת ישראל נ' עבד אל קאדר, פסקה 9 (1.8.2007)). בעת בדיקת הראיות הלכאוריות במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים די לו לבית המשפט להשתכנע כי ראיות אלה מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ורק אם מצא כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק מכך כבר באותו שלב את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר (ראו: בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.10.2007); בש"פ 6289/09 רווח נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.8.2009); בש"פ 765/13 שקיראת נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (7.2.2013)).
8. במקרה דנן מבוססים האישומים נגד העורר בראש ובראשונה על הדברים שמסרו המתלונן ואחיו, שהיה עד ראיה לאירוע הירי. שניהם זיהו את העורר כמי שהגיע לחצר ביתם באותו הלילה ופתח באש לעבר המתלונן ממרחק של כמה עשרות מטרים. המתלונן סיפר בהודעתו כי זיהה את העורר "ב-100 אחוז" (הודעת המתלונן מיום 17.8.2013, עמוד 1, שורות 19-17) ואחיו של המתלונן טען אף הוא כי זיהה את העורר כמי שאחז ברובה ופתח באש לעבר אחיו (הודעת אחיו של המתלונן מיום 18.8.2013, עמוד 1, שורות 14-3). העורר הפנה לסתירות העולות לכאורה מהשוואת הגרסאות שמסרו המתלונן ואחיו וטען כי יש בהן כדי להצביע על חולשה של ממש בעוצמת הראיות לכאורה, בציינו כי בעוד שהמתלונן מסר בהודעותיו כי ראה את שלושת הנאשמים במהלך האירוע, אחיו ציין כי ראה את העורר בלבד. כן מציין העורר בהקשר זה כי אחיו של המתלונן מסר בהודעותיו כי טרם שהעורר פתח באש היו חילופי דברים בין העורר ובינו, אך בגרסתו של המתלונן אין לכך זכר. לעומת זאת, המתלונן ציין בהודעתו כי במהלך הירי קראו שני הנאשמים הנוספים לעבר העורר להמיתו ואילו אחיו של המתלונן לא ציין כי שמע קריאות כאלה.
הסתירות לכאורה שעליהן הצביע העורר בין הודעות המתלונן להודעות שמסר אחיו, לא נעלמו מעיניי בית-המשפט המחוזי ולאחר שצפיתי בסרטון ובתרשים הזירה (נספח כ"ב) אני סבורה כי צדק בית-המשפט בקובעו כי ההסבר שמסר האח לפיו "אני עומד על החלון בזווית ורואה רק את הכניסה לחצר הפנימית ולא את כל השביל" (הודעה מיום 23.8.2013, עמוד 1, שורות 15-12), הוא לכאורה הסבר מתקבל על הדעת. כך, חלון דירתו של האח בקומת הקרקע של הבית אכן צופה בזווית צדדית לעבר הכניסה לחצר הפנימית של הבית המשותף - שם עמד לפי הנטען העורר בעת ביצוע הירי - וממנה אין רואים את השביל המוביל מן הכביש אל הבית לכל אורכו. לעומת זאת, מן המקום בו עמד לכאורה המתלונן בעת האירוע ניתן לצפות לא רק בחצר הפנימית של הבית אלא גם בשביל המוביל אליה. על כן, ככל ששני הנאשמים האחרים עמדו במהלך האירוע על אותו השביל ומאחורי העורר אין לשלול, בוודאי לא בשלב זה, את גירסת אחי המתלונן כי לא ראה אותם. אשר לסתירות הקיימות לכאורה בגירסאות המתלונן ואחיו לעניין הדברים שהוחלפו לגירסת אחיו של המתלונן בינו ובין העורר טרם הירי, וכן לעניין הדברים ששמע המתלונן לגירסתו מפי הנאשמים האחרים במהלך הירי. בהקשר זה אכן קיימים לכאורה פערים בין גירסת המתלונן לגירסת אחיו, אך כפי שכבר צויין שלב המעצר, בשל מגבלותיו, איננו השלב המתאים לבחינה עובדתית מדוקדקת של הראיות לכאורה ועל כן סוגיה זו ראוי לה כי תתברר לאשורה במהלך המשפט. יחד עם זאת אומר כבר עתה כי מעיון בחומר הראיות שבחנתי אין להוציא מכלל אפשרות כי פערים אלה, אשר לא נתלבנו דיים בשלב החקירה, יזכו אף הם בסופו של דבר להסברים מניחים את הדעת ומכל מקום, אינני סבורה כי הפערים שצוינו חותרים תחת התשתית הראייתית הלכאורית כולה עד כדי שלילת קיומו של סיכוי סביר להרשעת העורר.
9. העורר הוסיף והפנה להודעה שמסרה אשת אחיו של המתלונן, לפיה לאחר ששמעה יריות ראתה ממרפסת דירתה המצויה בקומה השלישית של אותו הבית שתי דמויות שלא הצליחה לזהותן. עוד טענה האישה כי היורה היה בעל מבנה גוף בינוני וכי אף שהיא מכירה את העורר היא אינה יכולה להצביע עליו כמי שביצע את הירי (הודעה מיום 20.8.2013). הפער הקיים בין גירסה זו לגרסאות שמסרו המתלונן ואחיו, הוסבר על ידי האישה עצמה אשר סיפרה בהודעתה כי ראתה את האירוע רק לאחר שהחלו היריות וכי לא ראתה את פני היורה "בגלל האש שיצאה מהקצה של הרובה" וכן בגלל "העץ תאנים הסתיר לו אותו". הסברים אלה אף הם אינם בלתי סבירים על פניהם.
הנה כי כן, קיימים שני עדים המצביעים בוודאות על העורר כמי שביצע לכאורה את הירי לעבר המתלונן בחצר ביתו. חלק מן הסתירות שהתגלו לכאורה בין עדויותיהם ניתן ליישב בהינתן מיקומם בעת האירוע ובאשר לסתירות הנוספות הנטענות יהא צורך לבררן בהליך העיקרי, אך בניגוד לעמדת העורר אין בהן כדי לפגום בעוצמת הראיות לכאורה הקיימות בתיק עד כדי שלילת סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו.
10. מסקנה זו מתחזקת נוכח ראיות לכאוריות נוספות הקיימות בתיק, הפועלות לחובתו של העורר. כאמור, ביום 13.11.2013 - דהיינו כחודש לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט קמא וכשלושה חודשים לאחר מועד האירוע - התקבלה חוות הדעת מטעם מעבדת הסימנים והחומרים בעניין שרידי הירי. מן האמור בחוות הדעת עולה כי במדגם חלקיקים שניטל מידיו של העורר ביום האירוע נמצאו חמישה חלקיקים שניתן לזהותם כשרידי ירי. כמו כן במדגם שנאסף ממכוניתו של העורר נמצאו ארבעה עשר חלקיקים שניתן לזהותם כשרידי ירי ושרידי ירי נוספים נמצאו על פריטי לבוש (חולצה, זוג מכנסיים, זוג כפפות וכובע צמר), אשר על-פי הנטען נמצאו סמוך לאחר האירוע ליד ביתו של העורר (הודעתו של השוטר וליד גדיר מיום 23.8.2013, שורות 6-4). לעומת זאת טרם התקבלו עד היום תוצאות בדיקת המעבדה שבוצעו למחסנית אשר נמצאה בסמוך לביתו של המתלונן ועל כך, כמו גם על העיכוב הבלתי מוסבר והבלתי ראוי שחל בקבלת חוות-הדעת לעניין שרידי הירי, יש להצטער מאוד. אולם, עיכוב זה כשלעצמו אין בו כדי לאיין את משמעותן של תוצאות הבדיקות שהתקבלו, הקושרות לכאורה את העורר לירי בנשק חם או להימצאותו בסמיכות לאדם שירה בנשק חם. ראיה לכאורית נוספת אם כי בעוצמה פחותה, להוכחת העבירות המיוחסת לעורר הינה סרטון מצלמת אבטחה הניצבת בסמוך לביתו של המתלונן, בה נראה רכב לבן הדומה לרכבו של העורר חולף במועד האירוע לכיוון ביתו של המתלונן וחוזר משם (דו"ח צפייה מיום 19.8.2013 סומן כנספח קפ"ה בתיק החקירה). סרטון נוסף המצוי אף הוא בתיק החקירה, מתעד הדמיה שביצעו החוקרים של נסיעה ממקום מצלמת האבטחה לעבר ביתו של המתלונן, עצירת הרכב, יציאה ממנו, ביצוע ירי וחזרה למקום המצלמה, וממנו עולה לכאורה כי ניתן לבצע את כל הפעולות הללו בתוך פרק זמן הדומה לזה שמשתקף בסרטון מצלמת האבטחה לגבי הנסיעה והחזרה של הרכב הלבן (44 שניות).
11. הסתירות הלכאוריות שהתגלו בין גרסת האליבי שמסר העורר לבין הגרסה שמסר בנו מהוות אף הן חיזוק מסויים למסקנה כי קיים סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו והוא הדין בניסיונו לכאורה של העורר להנחות את הבן כיצד לענות לשאלות החוקרים בעניין זה. כך, בהודעתו מיום 16.8.2013 מסר העורר כי בערב האירוע שהה בבית אימו יחד עם שני בניו ואחיו (עמוד 2, שורות 16-10). לעומת זאת בהודעתו של אחד הבנים, מוחמד בכרי, מאותו היום ציין הבן כי הוא ואביו כלל לא יצאו מן הבית באותו הערב וכי הגרסה שמסר אביו העורר היא שקרית (עמודים 2-1, שורות 19-4). בין העורר לבנו נערך עימות ביום 18.8.2013, במהלכו שהו השניים לבדם בחדר החקירה, וממזכר שערך החוקר (סומן כנספח קי"ז בתיק החקירה) עולה כי העורר הוקלט באותו שלב כפונה לבנו ואומר לו "תגיד שהיינו אצל סבתא כל הערב ומשם הלכנו הביתה". בהודעות נוספות שנגבו ממנו ביום 20.8.2013 וביום 25.8.2013 אכן שינה הבן את גרסתו וטען כי היה עם אביו בבית הסבתא באותו הערב. לאחר שעומת עם המידע שבידי החוקרים לפיו אביו העורר הנחה אותו כיצד להשיב לשאלתם, ציין הבן כי במהלך העימות שנערך בינו ובין אביו הוא אכן פנה אליו בדברים אך לטענתו כל שאמר לו האב הוא שיגיד את האמת (הודעתו של מוחמד מיום 20.8.2013, עמוד 3, שורות 81-63).