בש"פ
בית המשפט העליון בירושלים
|
929-05
31/01/2005
|
בפני השופט:
אליקים רובינשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
1. רבין יוסף
2. תומר דניאל
3. דני דניאל
עו"ד אחמד מסאלחה
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יריב אבן-חיים
|
| החלטה |
א. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אברהם) מיום 25.1.05, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת גופר) מיום 16.1.05 לפיה נקבע כי העוררים, תושבי המושב מגן שאול ישהו במעצר בית בבית שאן. על העוררים נאסר לקיים קשר כלשהו עם השוטרים המעורבים בפרשה נשוא כתב האישום, וכן נתבקשו להפקיד ערבויות צד ג' ו-2,500 ש"ח להבטחת קיום תנאי החלופה.
ב. לרקע: כתב האישום מייחס לעוררים עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש. העורר 1 הואשם אף באיומים והעורר 2 בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. כן מיוחסות בכתב האישום להורי העוררים 2 ו-3 עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ולאב (מר אריה דניאל) אף עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש.
בתמצית, על פי כתב האישום, המדובר בפרשה שבה הגיעו שוטרים לביצוע חיפוש משטרתי בבית עורר 2, והגם ששוטר הזדהה, הותקף קשות, ומשבאו אחרים לסייע לו הותקף אחד מהם, אף הוא קשות. האב מואשם כי דרך רובה וכיוונו כלפי שוטרים. יצוין כי האב, אף שמיוחסות לו עבירות שאינן פחותות בחומרתן מן המיוחסות למשיבים ואף שעברו אינו נקי, לא נעצר במעמד האירוע וגם בהמשך החקירה.
ג. בית משפט השלום קבע בנסיבות העניין יש להורות על שחרור העוררים לחלופת מעצר, זאת הן משום האפליה הבוטה שמצא בינם לבין מר אריה דניאל , והן כי לעוררים 2 ו-3 אין כל עבר פלילי והרשעתו האחרונה של העורר 1 היא מלפני כ- 3.5 שנים.
ד. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי על ידי העוררים, בו שבו על טענת ההפליה ביחס לאבי העוררים 3-2, כשם שטענו בבית משפט השלום.
בית המשפט המחוזי סבר כי השופטת גופר איזנה באופן ראוי בין האינטרסים השונים ובהם מסוכנות העוררים אל מול אפלייתם לרעה, ולא מצא עוד להקל בתנאי השחרור.
ה. הטענה המרכזית בערר, כבערכאות הקודמות, היא באשר להפליה. כן טוענים העוררים, כי הרחקתם מביתם ומנחלתם עלולה לגרום להם נזקים כלכליים כבדים. בא כוח העוררים, עורך דין מסאלחה, טען כי עמל רב של העוררים בשדותיהם ובעבודתם יירד לטמיון; לשיטתו, הם סברו ביום האירוע שהמדובר במחבלים ומכאן התנהגותם, שעה שבדרך כלל הריהם אנשים נורמטיביים בעיסוקיהם, הדרים בישוב בקו התפר. בא כוח המדינה הדגיש את מסוכנותם המתבטאת בעבירות, ולעורר 1 גם הרשעות קודמות. אציין כי לא מצאתי בטיעוני המדינה תשובה ברורה לטענת האפליה, והתמיהה במקומה, אך נדרשתי בנסיבות, כמפורט להלן, לעניין המסוכנות.
ו. אכן, הגם שמתעוררים סימני שאלה לא פשוטים באשר למידה השונה אשר ננקטה על ידי התביעה כלפי העורר אל מול הנאשמים האחרים, שתהו עליה אף בתי המשפט הקודמים, עיקר ענייננו במסוכנות העוררים. מסוכנות זו היא המכריעה לעת הזאת את הכף. בעיון בחומר, אי אפשר שלא לייחס לעוררים מסוכנות. דומני, כי בית משפט השלום איזן באופן נכון וראוי בין האינטרסים המתגוששים ובכלל זה מסוכנותם של העוררים אל מול הפלייתם לרעה, ובית המשפט המחוזי הלך בדרך זו אף הוא. מעצר בית פחות משמעותית בקושי שבו ממעצר במתקן כליאה, ובמקרה דנן הריהו מידתי והוגן. לאחר עיון, איני רואה מקום בנסיבות להתערבות בהחלטות בתי המשפט הקודמים, והעוררים יישארו במעצר הבית.
ניתנה היום, כ"א בשבט תשס"ה (31.1.2005).
ש ו פ ט
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.