1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) מתאריך 27.01.2013 ב-ת"פ 13368-10-12, בגדרה נדחתה בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר בהוסטל בשם "החוט המשולש", הנמצא ברח' החבצלת 2 בירושלים (להלן: ההוסטל).
להלן יפורטו את עיקרי הנתונים הנדרשים להכרעה בערר.
כתב האישום וההליכים הקודמים
2. בתאריך 11.10.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום, בגדרו נטען כי בתאריך 20.09.2012 הגיע העורר לסניף בנק הפועלים ברח' אח"י אילת בקרית חיים (להלן: הבנק), מתוך כוונה לשדוד כספים מהבנק. העורר שהה מספר דקות בספסלי ההמתנה בבנק, ואז ניגש לאחת מפקידות הבנק, מסר לה פתק בו נכתבו המילים "זה שוד", ודרש ממנה למסור לידיו את הכסף שהצטבר בקופה שבסמוך אליה. הפקידה מסרה לידי העורר סכום כסף בסך של כ-5,950 ש"ח, והעורר נמלט מן המקום. נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם העורר בשוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
למען שלמות התמונה, אציין כי המעשים המיוחסים לעורר בוצעו שבועות בודדים לאחר שמלאו לו 18 שנים.
3. העורר נעצר בראשונה מספר ימים טרם הגשת כתב האישום הנ"ל, ומאז ועד היום שוהה העורר במעצר. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה גם את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בתאריך 17.10.2012, במסגרת ההליך העיקרי, הודה העורר בכל עובדות כתב האישום האמור, וזאת שלא במסגרת הסדר טיעון. בנוסף, העורר הסכים כי ההליך העיקרי ישמע בפני המותב, אשר דן בבקשת המעצר (כב' השופט ר' שפירא, מ"ת 13383-10-12).
נוכח הודאתו, הרשיע בית המשפט המחוזי הנכבד את העורר בעבירה המיוחסת לו. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר ביחס להליך העיקרי בעניינו של העורר עד לתאריך 16.12.2012. בתאריך 13.11.2012 התקיים דיון ביחס להליך המעצר, ובו הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר באשר לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בתאריך 03.12.2012 התקיים דיון נוסף בהליך המעצר, ובו הוגש התסקיר הראשון מטעם שירות המבחן, ביחס לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו של העורר. נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, הודיע העורר כי הוא מסכים למעצרו עד לתום ההליכים, "בתקווה שעד הדיון ביום 17.12.2012 בתיק העיקרי, יתבצע האבחון" מטעם שירות המבחן (ביחס להליך העיקרי). בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצר העורר כאמור, והנחה את שירות המבחן להשלים את התסקיר ביחס להליך העיקרי עד לתאריך 17.12.2012, המועד שבו היו אמורים להישמע הטיעונים לעונש.
4. בתאריך 13.12.2012 הוגש תסקיר המבחן השני בעניינו של העורר, ובו התייחס שירות המבחן באופן חיובי לאפשרות לשלב את העורר במסגרת טיפולית מתאימה על מנת לנסות לשקמו. שירות המבחן ביקש מבית המשפט המחוזי הנכבד לדחות את הדיון שנקבע בחודש ימים, לצורך הגשת תסקיר משלים. בתאריך 13.12.2012 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי ישיבת הטיעונים לעונש תדחה לתאריך 10.01.2013, וכי עד למועד זה יש להגיש את התסקיר המשלים.
בתאריך 09.01.2013 הוגש התסקיר המשלים הנ"ל, ובגדרו ביקש שירות המבחן דחייה נוספת, הפעם בת ארבעה חודשים, וזאת "כדי לבחון לעומק את נכונותו ויכולתו של מאור [העורר - ח"מ] להשתלב בהליך טיפולי". בתאריך 10.01.2013 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת שירות המבחן, והורה עד דחיית הדיון עד לתאריך 17.04.2013.
5. בתאריך 14.01.2013 הגיש שירות המבחן מסמך שכותרתו: "בקשה מיוחדת", ובו פנייה "בבקשה להורות על העברתו של מאור מבית המעצר למסגרת ההוסטל 'בית החוט המשולש'". שירות המבחן הוסיף וציין כי: "נמליץ על שחרורו של מאור לחלופת מעצר במסגרת ההוסטל הנ"ל ולקבוע עבורו מעצר בתנאים הטיפוליים של ההוסטל". בתגובה לפנייה הנ"ל, הודיעה המשיבה כי בטרם תגבש את עמדתה ביחס לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל, היא מבקשת להזמין את נציג ההוסטל המוצע לדיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על עריכת דיון באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל, אליו יזומן נציג מטעם ההוסטל.
6. בתאריך 27.01.2013 התקיים בפני כב' השופטת ד' סלע (שהחליפה בדיון זה את השופט ר' שפירא) הדיון באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל הנ"ל. לדיון זה לא התייצב נציג מטעם ההוסטל, ובא-כח העורר הודיע כי נמסר לו מההוסטל "שכל עוד הוא [העורר - ח"מ] לא מטופל שלהם, מבחינתם אין חובה להגיע". חלף התייצבות, שלח מנהל ההוסטל, מר אסף חורש, מכתב לבא-כח העורר (להלן: מכתב המנהל), ובו נאמר, בין היתר, כי: "תקופת השהות בהוסטל אינה בתנאי מעצר בית, ובמהלך תקופת השהות לאחר היקלטותם והכרותינו עם הצעירים ובמקביל לשילובם בתעסוקה או בלימודים אנו מאפשרים לצעירים זמן חופשי במהלך היום והערב (אפטרים). אי לכך הבית [ההוסטל - ח"מ] אינו יכול להוות מענה עבור צעירים ברמת מסוכנות אשר דורשת תנאי פיקוח מחמירים".
נוכח אי-התייצבותו של נציג ההוסטל, ולאור הנאמר במכתב המנהל, הביע המשיבה את התנגדותה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בהוסטל הנ"ל. המשיבה הדגישה, כי מדובר במי שאיננו נהנה עוד מחזקת החפות, וכי מסוכנותו הלכאורית לא מאפשרת את שחרורו לחלופה שאיננה מהודקת.
7. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי אי-התייצבותו של נציג מטעם ההוסטל "מלמדת למרבה הצער, על מידת הציות של ההוסטל להחלטות בית המשפט". בנוסף, התייחס בית המשפט המחוזי לכך שההוסטל, על פי האמור במכתב המנהל, איננו יכול להוות חלופת מעצר הולמת לעורר, וזאת נוכח מסוכנותו של העורר, הנלמדת מהעבירה בה הורשע, כמו גם מעברו הפלילי. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי: "הנתונים האלה אינם מאפשרים שחרורו של הנאשם [העורר כאן - ח"מ] להוסטל המוצע. אין בדברים משום אמירה לגבי שחרור להוסטל בו יימצא הנאשם בתנאי מעצר בית מלאים, דהיינו חלופת מעצר שתענה על מטרת המעצר".
מכאן הערר שבפני.
טענות הצדדים
8. במרכז הערר, טוען בא-כח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל, וזאת בלא שחקר את נציג ההוסטל. לשיטת בא-כח העורר, מכלול הנסיבות בתיק תומך באופן מובהק בשילוב העורר במסגרת שיקומית, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן. בא-כח העורר הדגיש, שאין בכוונתו לטעון כי יש מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר בביתו, וכי הוא מסכים שחלופת מעצר שכזו איננה מתאימה לעורר.
בא-כח העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד ייחס לעורר מסוכנות רבה מזו הקיימת בפועל, וכי לשיטתו ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר גם בהוסטל המוצע. לדבריו, העבירות בהן הורשע בעברו התבצעו על ידו לפני מספר שנים, כך שלא ניתן ללמוד מן העבר הפלילי על מסוכנות העורר כיום. כמו כן, לטענת בא-כח העורר, כל שניתן להבין ממכתב המנהל הוא שככלל ההוסטל איננו פועל בתנאים הדומים ל-"מעצר בית", אך אין מניעה שהעורר ישהה בתנאים שכאלה במידה ויבקש זאת.
לחילופין, טוען בא-כח העורר, יש מקום להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר יזמן בשנית את נציג ההוסטל, לצורך התרשמות בלתי-אמצעית מן החלופה שבאפשרותו להציע.
9. המשיבה מצידה טוענת כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל. לדבריה, הרשעתו של העורר בעבירת שוד, וכן עברו הפלילי, מעידים על מסוכנותו הרבה, המאפשרת, אם בכלל, את שחרורו אך ורק לחלופת מעצר מהודקת בתנאי "מעצר בית" מלא. יחד עם זאת, ממכתב המנהל עולה באופן ברור שההוסטל איננו יכול להוות חלופת מעצר שכזו, ולכן האפשרות לשחררו לשם איננה עומדת על הפרק. מאותם טעמים, גורסת באת-כח המשיבה, כי גם אין צורך בהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד, שכן מכתב המנהל מעיד שההוסטל איננו יכול לפקח באופן ראוי על העורר.