1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתנו בהעדר הגנה כנגד המבקשים.
המדובר בפסק דין שניתן בידי כבוד הרשם (כתוארו דאז) ברגר, ביום 9.11.05 ואשר לפיו על הנתבעים, המבקשים בבקשה שלפניי, חברת היכל הנשיא בע"מ (להלן: "החברה"), מר אברהם בן שטח (להלן: "בן שטח") וגב' מרים סלילת (להלן: "סלילת"), לשלם לתובע, המשיב, מר דורון גושן, עו"ד, סכום של 32,566 ש"ח.
הבקשה נחלקה לשניים, בקשה אחת הוגשה בידי חב' היכל הנשיא בע"מ ומר אברהם בן שטח. לטענתם לא קיבלו מעולם את כתב התביעה לידיהם, ולפיכך עומדת להם הזכות לביטול פסק הדין "מן הצדק". לגופו של עניין נטען כי מר בן שטח אכן חייב לעו"ד גושן סכומים עבור שכר טרחתו, אולם סכומים אלה נופלים מסכום התביעה. מכל מקום נטען כי החוב הינו שלו, עבור טיפול בענייניו ובענייני אביו המנוח ואינם של החברה או של גב' סלילת.
בבקשה הנפרדת, אשר הוגשה בידי גב' סלילת אישרה היא קבלת כתב התביעה, אולם טענה כי לא הגישה את כתב ההגנה, מתוך היסח הדעת. גב' סלילת טענה כנגד התביעה כי מעולם לא התחייבה לתשלום לעו"ד גושן, ומכל מקום בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה תחת צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל, ואף קיבלה בסופו של דבר הפטר מחובותיה.
2. הדיון בבקשות נערך בפניי במאוחד ביום 24.4.06, גב' סלילת ומר בן שטח נחקרו בידי עו"ד גושן, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, מסקנתי היא כי דין פסק הדין להתבטל בחלקו תוך חיוב המבקשים בהוצאות, כפי שיפורט להלן.
3. כאמור לעיל, גב' סלילת מאשרת את קבלת כתב התביעה לידיה. טענתה כי העניין נשכח ממנה עקב תיוק המסמכים בין ניירות אחרים, בוודאי שאינה מצדיקה את אי הגשת ההגנה. טענה מעין זו יכולה הייתה אולי להצדיק איחור מסוים בהגשת ההגנה, אך בוודאי שלא התעלמות מוחלטת מהתביעה נגדה.
אף לגבי החברה, קשה לחלוק כי מדובר במסירה שבוצעה כדין. המסירה בוצעה בכתובתה הרשומה של החברה בהתאם לתקנות סדרי הדין, והוברר כי למרות שהחברה אינה פעילה עוד במקום זה, הרי זוהי כתובתה עד היום.
לגבי מר בן שטח, הבעתי בהחלטה מיום 26.2.06 ספק האם מדובר בהמצאה כדין שכן התביעה נמסרה למעשה לידי בן משפחה אשר אינו מתגורר עימו, אלא לידי בן משפחה במקום עבודתו. בעניין זה הגיש המשיב במסגרת סיכומיו את החלטת כבוד הרשמת עפרון בבש"א (ת"א) 164325/03, שם נקבע כי מסירה במקום עבודתו של נתבע, שלא לידיו, הינה מסירה כדין בנסיבות שם. כמו כן הסתמך המשיב על תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה ניתן לבצע מסירה בהדבקה גם "בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".
במסגרת הדיון התברר כי למעשה הכתובת בה בוצעה המסירה משמשת את מר בן שטח עד היום ככתובת לקבלת דואר, וכי לא טרח לעדכן את היום במשרד הפנים את כתובת מגוריו הנוכחית.
לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי בנסיבות המקרה שלפניי אף מסירת התביעה למר בן שטח בוצעה כדין.
4. מאחר והגעתי למסקנה כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה, ולא נפל פגם במתן פסק הדין כנגד המבקשים, כי אז ביטול פסק הדין אפשרי רק אם אמצא כי למבקשים הגנה טובה כנגד התביעה. בנסיבות, סבורני כי כזה הוא אכן המקרה, כך שיש לבטל את פסק הדין.
עיון בכתב התביעה עצמו מגלה כי, כפי הנטען בבקשת הביטול, מדובר בתביעה אשר קשה להבין ממנה אילו סכומים חייבים בדיוק מי מהנתבעים. לפי התביעה ביצע המשיב "עבודות רבות" עבור הנתבעים בשנים 2003-2004, אולם קריאת התביעה מגלה כי חלק מהעבודות בוצע עבור החברה, חלק עבור מר בן שטח וחלק עבור גב' סלילת. דומה כי הגם שלכאורה חייב כל אחד מהנתבעים לשלם את שכרו של התובע, קשה מאוד להבין מהתביעה איזה סכום חייב כל אחד מהם, ולא ברור הכיצד נדרשים כולם יחד לשלם את מלוא סכום התביעה.
עוד יוער כי מלכתחילה דומה שלא ניתן היה להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר, כפי שהוגשה, שכן אחד הסעדים הנדרשים הוא סעד של הרמת מסך בין החברה לבין הנתבעים האחרים, עילה שבוודאי יש צורך לגביה בראיות של ממש מטעם התובע, ואינה יכולה להיות מוכרעת על פי כתב התביעה בלבד, בסדר דין מקוצר.
כמו כן, לגב' סלילת עומדת טענת הגנה נוספת והיא ההפטר שקיבלה במסגרת הליכי פשיטת הרגל בחודש אוקטובר 2004, ואשר יש לברר האם חל הוא אף לגבי החוב נשוא תביעה זו.
5. במסגרת הדיון הודה מר בן שטח בחוב של 9,140 ש"ח לפי סעיף 16.1 לכתב התביעה, ומובן כי לגבי סכום זה אין לבטל את פסק הדין. מחקירתו הנגדית של מר בן שטח עולה לכאורה כי חייב הוא כספים נוספים למשיב, ושקלתי האם אין מקום להתנות את ביטול פסק הדין לגבי היתרה בהפקדת סכום בקופת בית המשפט, אולם החלטתי שלא לעשות כן.
התברר כי מצבו הכלכלי של מר בן שטח קשה ונגדו מתנהלים תיקי הוצל"פ רבים, כך שחיובו בהפקדת סכום נוסף יהווה למעשה נעילת דלתות בית המשפט בפניו כדברי בית המשפט בע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל אשר דן בהתניית מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה: "לעניין זה, יודגש שאין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות, שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם".
יחד עם זאת, מאחר והתברר כי שלושת המבקשים קיבלו את כתבי התביעה לידיהם ולא הגישו הגנתם במועד, ראיתי לנכון לחייבם בהוצאות בקשה זו בסכום של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, לכל אחד מהם בנפרד.
6. פסק הדין מיום 9.11.05 מבוטל, אפוא, כנגד שלושת הנתבעים ובמקומו ניתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 2, מר בן שטח, כאמור בסעיף 5 לעיל.