החלטה בתיק בשא 153290/04

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים שהושמעו בעל-פה בסיומו של דיון שהתקיים במעמד המבקש, בא כוחו ובא כוח המשיב, במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיב בגין
5 שיקים, כל אחד מהם בסך של 4,200 ש"ח, שמספרם 5695121 עד 5695125, ומועדי פירעונם 20/12/02, 25/12/02, 30/12/02, 05/1/03 ו- 10/1/03.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות בו הוצהר, בין היתר , כדלקמן:

1. המבקש הינו הבעלים של חברת אוטוטו יבוא ושיווק בע"מ וחברת אוטוטו יצור ושיווק בע"מ, שהינה החייבת 1 בתיק ההוצל"פ.
2. במסגרת עסקיו הרגילים התקשר עם המשיב, שהינו הבעלים של אופנת "הפי דייז". סוכם שהמשיב שיספק למבקש סחורה כנגד קבלת שיקים לביטחון, ושהמבקש ישלם רק בעבור אותה סחורה שתימכר.
3. המבקש מסר למשיב את השיקים נשוא ההתנגדות כשיקים לביטחון / שיקים טובה לצורך ביטחונות אישיים של המשיב ובגין סחורות עתידיות שיקבל המבקש. 
4. לאחר זמן קצר גילה המבקש כי הסחורה אשר העביר לו הזוכה נמכרת לצרכן בשוק במחיר זהה לזה שגובה המשיב בגינה, ולכן החליט להחזיר את הסחורה.
5. לאחר שהסחורה נשלחה לזוכה ביוזמת המבקש הגיע נציג מטעם המשיב לגמר התחשבנות ושולמה לו היתרה האחרונה בסך 1,124 ש"ח. לאחר ביצוע תשלום זה אמור היה המשיב להחזיר למבקש את השיקים שמסר.
6. השיקים נמשכו מחשבונה של החייבת 1 בתיק ההוצל"פ, אך זו מעולם לא התקשרה עם המשיב בעסקה כלשהי. 

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והעיד כי כל השיקים נשוא ההתנגדות לא ניתנו כביטחון לעסקת הקונסיגנציה, אלא כשיקים טובה. על פי עדותו, השיקים נמשכו מחשבונה של חברה אשר רשומה אצל רשם החברות, אך אינה פעילה. המבקש הודה שאין בידיו הסכם בכתב על העסקה הנ"ל, ושהיא נעשתה על בסיס אמון. בהמשך החקירה, כאשר נשאל שאלות נוספות הנוגעות לשיקים, התייחס לעיתים לשיקים שניתנו לטענתו כשיקים טובה ולעיתים לשיקים שנמסרו לכאורה לביטחון כנגד סחורה שקיבל, ללא כל אבחנה ברורה ביניהם. כנשאל האם ביטל את השיקים, השיב "סידרנו את העניינים".

בסיכומיו בעל-פה חזר ב"כ המבקש על האמור בבקשה ובתצהיר, הדגיש שמדובר בצדדים קרובים לשטר וטען שגרסתו של המבקש לא נסתרה.

ב"כ המשיב טען בסיכומיו שהמבקש ניסה לעשות "מקצה שיפורים" ולתקן את תצהירו באמצעות החקירה הנגדית. כמו-כן טען שאין בתצהיר פרטים מאמתים כגון תאריכים או מועדי תשלום.     

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינה של הבקשה להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן.

תצהירו של המבקש מתייחס, רובו ככולו, לעסקת קונסיגנציה שנעשתה לכאורה בין המשיב למבקש. דא עקא, שהשיקים נשוא ההתנגדות לא נמסרו, אף לשיטתו של המבקש, במסגרת עסקת הקונסיגנציה, אלא ניתנו לבקשתו של המשיב כשיקים טובה. 

מכאן שכל שמצהיר המבקש לגבי השיקים נשוא ההתנגדות הוא שניתנו כשיקים טובה לצורך ביטחונות אישיים של המשיב, והיו אמורים לשמש גם לכיסוי התשלום בגין סחורה נוספת שיקבל המבקש בעתיד. הא ותו לא. כל יתר הטענות העובדתיות המופיעות בתצהיר כלל אינן רלוונטיות לעניינה של הבקשה דנן, שכן הן עוסקות בשיקים אחרים שניתנו לכאורה במסגרת עסקת הקונסיגנציה.

המבקש לא פירט בתצהירו מתי נתן למשיב את השיקים, באילו נסיבות, כיצד נקבעו סכומי השיקים, איזו סחורה אמור היה המבקש לקבל בעתיד, מתי היה אמור לקבל את הסחורה וכד'. כמו-כן לא סיפק המבקש כל הסבר למשיכת השיקים מחשבונה של החייבת 1 - חברה אשר אינה פעילה ושלטענתו כלל לא התקשרה עם המשיב בעסקה כלשהי.

בנוסף לכך יצוין שכאשר נשאל המבקש בחקירתו אם ביטל את השיקים לאחר סיום היחסים העסקיים עם המשיב, העיד "סידרנו את העניינים". סתם ולא פירש. אם המבקש אכן היה סבור, כאמור בתצהירו, שהמשיב נהג עמו בחוסר תום לב, לא ברור מדוע לא הצהיר כי ביטל את השיקים מייד לאחר החזרת הסחורה וסיום ההתקשרות ביניהם.

לאור האמור לעיל, אין בתצהירו של המבקש כל טענת הגנה מפורטת ומבוססת כנדרש, אשר די בה לצורך מתן רשות להתגונן.

לפיכך הנני דוחה את ההתנגדות, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 01-03116-73-4, ומחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 2,500 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, בגין שכ"ט עו"ד והוצאות של המשיב.