1. בפניי בקשת רשות להתגונן. המבקשת הינה יצרנית ויצואנית של מוצרי פלסטיק. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שירותי אחסנה, המכלה ושינוע מכולות.
בין שני הצדדים נחתם באוגוסט 2001 חוזה לחמש שנים, לפיו תפעיל המשיבה מסוף למכולות ריקות ומלאות עבור המבקשת, בסמוך לנמל חיפה באזור "חוף שמן" ותיתן לה שירותי אחסנה ושינוע. על פי ההסכם התחייבה המבקשת לשלם דמי טיפול חודשיים בסך 65,000 $ בתוספת 2.5% לשנה, בגין הפעלת המסוף על בסיס תנועה של עד 5,000 מכולות בחודש. כמו כן הוסכם בסעיף 7 להסכם, כי אם לאחר סיום ההסכם תישארנה מכולות במסוף, מתחייבת המבקשת לפנותן או לחלופין,
"לשלם דמי אחסנה ושינוע כמקובל בנמל חיפה".
בתחילת שנת 2004 בקשו הצדדים להביא לכלל סיום את ההתקשרות ביניהם, באמצעות הסכם סיום התקשרות. על פי ההסכם יפוג תוקף חוזה ההתקשרות בתאריך 31.3.04. הצדדים הסכימו גם על אפשרות להמשיך קיומו עד 30.6.04, בכפוף לתנאי שני ההסכמים. עוד נקבע בסעיף 4 להסכם הסיום, כי המבקשת תשלם את התמורה שנקבעה בהסכם ההתקשרות, סך 70,000 $ לחודש, בכפוף למתן שרות ותפעול המסוף בצורה יעילה ומקצועית.
2. בכתב התביעה טענה המשיבה כי המבקשת המשיכה לעשות שימוש במסוף אף לאחר תאריך ההארכה, 30.6.04, וסיימה את השימוש בו רק בסוף חודש נובמבר.
המשיבה טוענת כי פנתה למבקשת לקבלת תשלום בגין השימוש (דמי טיפול) אך המבקשת לא עשתה כן ואף לא ענתה לפניותיה. החוב שנותר לתשלום לטענתה, כולל את דמי הטיפול שנקבעו בהסכם עבור החודשים מאי-נובמבר 2004 לפי 68,290.6 $ לחודש + מע"מ, סך הכל 636,468.4 $. סכום זה בשקלים, נכון ליום הגשת התביעה הינו 2,987,583 ש"ח.
לחלופין היא טוענת, כי מגיע לה עבור התקופה הנוספת, תשלום המבוסס על דמי טיפול, לפי תעריפי נמל חיפה בצירוף מע"מ ריבית והצמדה, אשר ערכם ליום הגשת התביעה הינו 1,914,824 ש"ח.
טענות המבקשת
3. המבקשת טוענת כי בהתאם לסעיף 7 להסכם ההתקשרות נקבע כי אם תשארנה מכולות במסוף, לאחר סיום ההסכם, תשלם המבקשת דמי אחסנה ושינוע כמקובל בנמל חיפה.
לטענתה השכר המגיע למשיבה אם בכלל, הינו שכר ראוי
"כמקובל בנמל חיפה". מכיוון שלכתב התביעה לא צורפה כל ראיה המצביעה על "השכר הראוי", חייבת המשיבה בהוכחתו. המבקשת טוענת על כן כי יש לתת לה רשות להגן שכן
"שכר ראוי אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר".
עוד היא טוענת כי בסעיף 13 לכתב התביעה אמנם נטען הדבר "לחלופין", אולם אין בכך לשנות את העובדה ש"שכר ראוי" אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר.
לגופה של הבקשה טוענת המבקשת כי יש לה טענות הגנה טובות. היא טוענת כי החוזה הסתיים ביום 30.6.04. לאחר מועד זה נשארה כמות קטנה, כ-7%, של מכולות שבורות במסוף שאינן מהוות
"המשך קיומו של ההסכם", שכן מדובר בשברי כלים שנגרמו באשמת המשיבה.
המבקשת טוענת כי המשיבה לא פנתה אליה בבקשה להסדיר את החוב, וכי השארת המכולות הפגומות היתה בהסכמת נציגת המשיבה בפגישה מיום 31.3.04.
המבקשת טוענת כי הנזק למכולות התגלה
"רק ביום הפינוי כי הן היו חבויות בין מאות מכולות אחרות".
לעניין חשבונות הפרפורמה, המבקשת טוענת שמדובר במסמך פנימי, שהינו
"חשבון למראית עין"; אין ראיה שנשלח למבקשת ואין בו כדי לרפא את הפגם של אי הצגת חשבוניות במצורף לכתב התביעה.
תשובת המשיבה
4. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להדחות מהטעם שהיא נתמכת בתצהיר של גב' ג'וזיאן רוזנבאום שאיננה מנהלת במבקשת והמבקשת לא צרפה כל ראיה לכך שהוסמכה על ידי המבקשת לעשות תצהיר מטעמה.
המשיבה טוענת כי טענות המבקשת הן הגנת בדים שאינן מקנות לה רשות להתגונן. המשיבה טוענת כי המבקשת ידעה על קיום מכולות פגומות, שלא ניתן היה לפנותן עוד טרם חתימת הסכם הסיום, ובכל זאת לא מוזכר עניין זה בהסכם הסיום והוראותיו אינן מחריגות מכולות פגומות. עוד היא טוענת כי המבקשת גם לא צרפה תכתובת או צילומים התומכים בטענתה לפגמים במכולות וממילא,
"המבקשת בעצמה פינתה את מכולותיה לאורך תקופה שלאחר יום 31.3.04 ועד לפינוי מוחלט של המסוף".
המשיבה טוענת עוד כי בניגוד לטענת המבקשת שלא קיבלה דרישה לתשלום החוב, אישרה המצהירה בעדותה כי קיבלה חשבון פרופורמה מיום 24.5.04 ובו חיוב לחודש אפריל. רק לאחר מכן שינתה המצהירה תשובותיה בדבר קבלת שאר החשבונות.
ממסמכי המבקשת עולה שהיא המשיכה לאחסן מכולות במסוף גם לאחר מועד הסיום, 31.3.04, ללא קשר עם מכולות פגועות כביכול והיא חבה על כן בתשלום דמי אחסנה בגין המכולות שהשאירה במסוף.