החלטה בתיק בשא 16364/07

            מבוא:

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי עיריית חיפה (להלן: "המבקשת 1") ואשר מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: "המבקשת 2") הצטרפה אליה ובמסגרתה עותרות המבקשות לדחיית התביעה שהוגשה על ידי עו"ד אליעזר גל (להלן: "המשיב") מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות, התיישנות, שיהוי ועשיית שימוש לרעה בהליכי בימ"ש.

2.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין כל בסיס לבקשה. המשיב טוען, בין היתר, כי התביעה שהוגשה על ידו הינה תביעת נזיקין בגין הליכי גביה בלתי תקינים שננקטו על ידי המבקשות והינה על כן בסמכותו של בימ"ש זה. עוד טוען המשיב, כי עילת תביעתו לא התיישנה, שכן עילתה התגבשה במועד ביצוע העוולה ולא במועד ביצוע העיקול המקורי. כן טוען המשיב, כי ביהמ"ש אינו דוחה בנקל תביעה על הסף ומן הראוי היה שהמבקשות היו מכירות בחבותן ופועלות להסדרת העניין בדרך של משא ומתן ולא על דרך הגשת הבקשה לדחיית התביעה. 

            רקע עובדתי:

3.         המשיב הגיש את תביעתו המקורית לביהמ"ש ביום 20/5/04 ואשר התקבלה לרישום ביום 20/7/04 עם תשלום אגרת ביהמ"ש.

4.         בכותרת כתב התביעה הכתיר המשיב את תביעתו כתביעה כספית על סך של 155,000 ש"ח וציין כי מהות התביעה היא "נזיקית-רשלנות והפרת חובה חקוקה, חוזית ומעין חוזית". התביעה הוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשות וכן כנגד חברת גביה בטחון נהריה (1937) בע"מ ומנהלה, כנגד שחף שירותים משפטיים בע"מ וכנגד מר גולני עמיר, מר איפרגן מאיר ומר טננבאום יהודה (להלן: "הנתבעים").

תביעת המשיב כעולה מכתב התביעה נסובה ביחס לשני אירועים: ביחס לאירוע הראשון ציין המשיב כי ארע בשנת 1998 ובמהלכו גבו המבקשות והנתבעת 2 גביית יתר של עמלות בדרך של מרמה, גרמו למשיב להפסדים בגין טובין שעוקלו ונמכרו במכירות פרטיות בניגוד לחוק, הפעילו אלימות גופנית ונפשית כנגד המשיב ואשר בגינה תבע המשיב פיצויים. האירוע השני הנזכר בתביעה מתייחס לטענת המשיב לשנת 2000. גם ביחס לאירוע זה טוען המשיב כי במסגרת הליכי גביה שננקטו על ידי המבקשת 1 והנתבעים 2, 4 ו-5 ננקטו צעדים בלתי תקינים, לרבות נגבתה עמלה ביתר, נגרמו נזקים ישירים ועקיפים למשרדו של המשיב וללקוחותיו וכן נגרמה פגיעה במוניטין. עוד טוען המשיב לפיצוי בגין עוגמת נפש, נזקים לציוד וכו'. המשיב טוען אף שיש לחייב את המבקשות והנתבעים 2, 4 ו-5 בפיצויים עונשיים בשל התנהלותם.

5.         בתאריך 21/8/06 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן. המשיב צירף לכתב תביעתו שני נתבעים נוספים וכן ציין בסעיף 44 לכתב התביעה כדלקמן:

"זו היתה טבלת ריכוז הנזקים המקורית שצורפה לתביעה הראשית, אולם בבדיקה נוספת בהליך נפרד הופיעו ספקות בקשר ל"התיישנות" האירועים, חוץ מעניין הרכב בו נעשתה גביית יתר ב-20.5.07 ועל כך לא חלה התיישנות. לפיכך יש לתקן זהות הנתבעים לפיכך וזאת בטבלה המעודכנת והרלוונטית כאן (הקודמת כבר אינה רלבנטית)".

עיון בטבלה המתוקנת המתייחסת לנזקים הנתבעים על ידי המשיב מעלה כי המשיב צמצם את תביעתו ביחס לאירוע שהתרחש כלשונו בפרשת 1997/8 ביחס לרכבו בלבד. המשיב העמיד את תביעתו ביחס לאירוע הנ"ל בהתייחס למבקשות והנתבעים 5 ו-6 על פיצויים יחסיים בקשר לרכב מ-20/5/97 ואילך על סך של 15,000 ש"ח בלבד.

טענת הסמכות:

6.         המבקשות טוענות בבקשה כי היה על המשיב להגיש את תביעתו בביהמ"ש לעניינים מנהליים ולא לבימ"ש זה, שכן חלקן הארי של עילות התביעה עניינן בתקיפת חוקיותו של הליך הגביה המנהלי, כשירותם של גופי הארנונה וגובה שיעור הוצאות הגביה.

            מעיון חוזר בכתב התביעה עולה כי התביעה נסובה בעיקרה על טענות המשיב ביחס להתנהלות גובי הארנונה במסגרת הליכי עיקול שהתנהלו כנגדו, כמפורט בסעיפים 4 ו-5 לעיל.

יתר על כן, כאשר מוגשת תביעה כספית נקבעת סמכותו של ביהמ"ש לפי הסכום, תהא עילתה אשר תהא, וסמכותו של בימ"ש אינה נשללת מכוח העובדה שנשוא הסכסוך נוגע לעניין שהיה מצוי בסמכותו של בימ"ש אחר אילו נתבע בגינו סעד המתייחס במישרין לאותו עניין. גם לו עילתה של התביעה הינה בתחום המשפט המנהלי ונגעה לחוקיותם של הליכי הגביה שהתנהלו על ידי המבקשת 1 מקום שהתביעה היתה מוגשת כתביעה נזיקית על ידי המשיב, לא היה מדובר אלא בתביעה אזרחית לפי סכום התביעה ומכאן שלא נשללה סמכותו של בימ"ש זה לדון בתביעה.

            אוסיף ואציין כי מקרה דומה נדון על ידי כב' השופטת א. קובו, סגנית נשיא, בשבתה כבימ"ש לעניינים מנהליים בעת"מ (ת"א-יפו) 2886/05 סיבוש יצחק נ' עיריית רמת השרון, פסק דין מיום 16/10/06, תק-מח 2006(4) 2984 (להלן: "פסק דין סיבוש"). כב' השופטת א. קובו קבעה בפסק דינה כי הסמכות לדון בתובענה מעין זו אינה בסמכותם של בתי המשפט המנהליים כי אם בסמכות בתי המשפט האזרחיים לפי סכום התביעה, ובלשונה (עמ' 2986):

"לאור ההסדר המפורט לעיל נמצא כי אין בית משפט זה מוסמך לדון בטענות העותר, שיש לו סעד חלופי. סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 קובע כי בית משפט זה ידון בעתירה מנהלית בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחויבים. בית המשפט העליון לא יזקק לעתירה שעניינה החזרת טובין או שוויים לאור הסעד האלטרנטיבי הקבוע בפקודת העיריות (ראו אליהו וינוגרד דיני רשויות מקומיות 607 (כרך ב' 1998), ומכאן שאף לא בית משפט זה. אוסיף כי באנלוגיה לתביעת השבה, שהסמכות לדון בה נמצאת בידי בית המשפט האזרחי לפי סכום התביעה (רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' צרפתי, טרם פורסם, פסק דין מיום 19.9.05), פורום זה אינו המקום המתאים לדון בטענות העותר לעניין צו ההרשאה".

            לאור כל האמור, סבורני כי התובענה ראויה להתברר בפני בבימ"ש זה.

הוראות סעיפים 314 ו-323 לפקודת העיריות [נוסח חדש]:

7.         המסגרת הנורמטיבית לעיגונה של סמכות המשיב להגיש תביעה להחזרת טובין שעוקלו ממנו ו/או לפיצויו בגין נזקי פעולות גביה שננקטו על ידי הרשות המקומית מצויה בהוראות סעיפים 314 ו-323 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הקובעות כדלקמן: