החלטה בתיק בשא 175155/05

בפניי בקשה ליתן צו מניעה המעכב, ולו זמנית, פירסומה של כתבת תחקיר שבדעת "טלעד", אולפני ירושלים בע"מ אמנון לוי ניהול בע"מ ומר אמנון לוי בעצמו (להלן: המשיבים") לפרסם מחר ה-30.08.05 (להלן: "הכתבה"). על פי הבקשה פירסום הכתבה יפגע קשות בשמם הטוב ובעסקם של המבקשים העוסקים בייבוא ומכירת מרקחת - ריבה בטעם דובדבנים, שלטענתם מתאפיינת בתכונות ייחודיות, ואכילה ממנה עשויה להוריד את רמות הסוכר של חולי סכרת. לטענת המבקשים המרקחת לא מכילה סוכר ואין בה להזיק כפי שאישר בעבר ד"ר ויינשטיין  נשיא האגודה הישראלית לסוכרת (להלן: "האגודה").

על פי הבקשה, עובר להכנת הכתבה נציגי המשיבים שוחחו מספר פעמים עם המבקש מספר 3 ובמהלך המפגשים האלה, להוציא האחרון שבהם, הוא הוקלט וצולם במצלמה נסתרת ללא ידעתו ובזוויות שאינן מחמיאות לו. כמו כן נטען בבקשה שהמשיבים לא עמדו בהבטחתם למבקשים, שימנעו משידור הכתבה, כל עוד לא תינתן למבקשים הזדמנות נאותה לפרט את טיעוניהם ולהוכיחם במסמכים ובעדים. עוד טוענים המבקשים שמזה מספר ימים מתפרסמים בטלויזיה קדימונים לכתבה, המציגים אותם באור שלילי ביותר.

המבקשים מתרעמים על כך שד"ר ויינשטיין שינה את טעמו, העיד בכתבה לרעתם ולמעשה מוציא דיבתם רעה, בעוד שליצרנים גדולים כגון חברת "יפאורה-תבורי", הוא מאשר שימוש בתוויות האגודה על מוצרים המכילים סוכר.

לטענת המבקשים הכתבה ערוכה באופן חד צדדי, מגמתי ובלתי מאוזן שכאמור מציגה אותם באור שלילי, ומתעלמת מהעובדה שהמבקשים מחזירים לכל רוכש את כספו במידה ואיננו מרוצה מתוצאות השימוש במרקחת.

המבקשים טוענים שהמשיבים פעלו כלפיהם באופן בלתי מקצועי, לא גילו להם לאיזו מעבדה  מסרו את המרקחת לבדיקה ולא איפשרו להם להתעמת עם תוצאותיה של אותה בדיקה עלומה.

משכך, טוענים המבקשים שהם זכאים לסעד מניעתי כנגד שידור הכתבה.

יאמר שלמרות שמהמסמכים שבפני יכלו המבקשים להבין שאם רצונם למנוע את הכתבה עליהם לבקש מבית המשפט סעד ללא דיחוי ולצרף לבקשתם תגובת המשיבים, הם הגישו את הבקשה רק היום, 29.8.05 בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ללא תגובתם הפורמאלית  של המשיבים, פרט להעתקי מכתבים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים בימים האחרונים. מההתכתבות עולה, שלטענת המשיבים הם בדקו באופן יסודי ומקצועי את התלונות נגד המרקחת שהתקבלו אצלם ובהתאם לכך הכינו את הכתבה.לטענתם קיים פער משמעותי בין המרקחת ותכונותיה כפי שמציגים אותה המבקשים להשפעות שהיא עשויה להשפיע בפועל על חולי סכרת. כמו כן טוען ב"כ המשיבים שפנו לאדם שבשמו נקט המשיב 3 שדבריו לא נמצאו אמינים. המשיבים מדגישים כי כמקובל בכתבות מעין אלה, תגובת המבקשים ועמדתם תשודר במהלך הכתבה וכחלק ממנה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובדקתי עמדת המשיבים כמשתקף ממכתביהם, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.      על פי פסק הדין בע"א 214/98 אבנרי נ' שפירא, פד"י מ"ג (3) עמ' 840 נפסק שסעד מניעתי כמבוקש כנגד פרסום שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, ינתן אך ורק במקרים נדירים וחריגים וכאשר נחה דעתו של בית המשפט שלמפרסם לא תהיה הגנה מפני תביעת לשון הרע. אינני משוכנעת שהמקרה שבפני נכלל בגדר החריגים.

2.      הלכה היא כי בהתנגשות בין הזכות לשם טוב ושמירה על עסק לזכות לחופש הביטוי, גובר משקלו של חופש הביטוי. שכן, חופש הביטוי הוכר כזכות יסוד וככלל ניתן לו משקל בכורה. אם כך, בדרך כלל, על אחת כמה וכמה, בשלב שבו טרם הוכרע אם הפרסום אכן מהווה לשון הרע וטרם נקבעה אחריותו של המפרסם לפגיעה בשמו הטוב של מי שהכתבה מתייחסת אליו. משקלו הנכבד של חופש הביטוי והטעמים העומדים ביסודו, גוברים על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. וכאמור, רק אם ישתכנע בית המשפט שהגנת המפרסם היא הגנת סרק ושאין בפרסום עניין לציבור ימנע את הפרסום. ראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 10771/04 - רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ ואח' נ' פרופ' משה אטינגר . תק-על 2004(4), 2109 מפי כבוד השופטת ד' ביניש.

3.      מן הכלל אל הפרט, במקרה דנן באיזון שבין אינטרס השמירה על עסקם ושמם הטוב של המבקשים לבין האינטרס הציבורי בשמירה על חופש ביטוי, שידור הכתבה במועד שנקבע ומניעת הנזק שעלול להיגרם לא רק מדחיית השידור, כי אם גם מדחיית חשיפת הסיכון האפשרי, שיתכן ונגרם לחולי סכרת המשתמשים במרקחת, גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי של המבקשים.

4.      אשר על כן, הגעתי למסקנה, כי קיים עניין ציבורי בפרסום הכתבה וכי יש ביסוס למסקנה לכאורית, שבמידה והמבקשים יגישו נגד המשיבים תביעת לשון הרע תהיה למשיבים הגנה מפני תביעה כזאת. שכן, החומר שבפני מעלה, שהתלונות שקבלו המשיבים מהציבור נבדקו על ידם, נעשה תחקיר מקיף ומעמיק, למבקשים נתנה אפשרות להגיב על התלונות, והובטחה להם אפשרות להגיב על הכתבה במהלך השידור.

5.      פסק הדין בתיק א 179364/02 ד"ר שקלים ואח' נגד אמנון לוי ואח' שהציג ב"כ המבקשים לעיוני לא נעלם מעיני. הגם שבפסק דין זה מצא בית המשפט השלום לקבל תביעת נזיקין בגין לשון הרע שהוגשה נגד המשיבים איננה משנה את מסקנתי שבשלב זה ראוי, כאמור, ליתן משקל בכורה לחופש הביטוי.

6.      אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ המשיבים.

ניתן היום, 29.8.05, בלשכתי במעמד המבקש 3 ובא כוחו עו"ד צרפתי רונן.

___________________

דורית רייך שפירא, שופטת