בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
180993-04
07/08/2006
|
בפני השופט:
סימון ורדינה
|
- נגד - |
התובע:
1. אוקספורד ישראל ציוד רפואי בע"מ 2. כרמון יוסף
|
הנתבע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
|
החלטה |
1. בנק לאומי לישראל (להלן:
"הבנק") הגיש תביעה בסד"מ נגד אוקספורד ישראל ציוד רפואי בע"מ (להלן:
"החייבת") ונגד כרמון יוסף, שחתם על כתב ערבות לסילוק חובות החייבת (להלן:
" כרמון").
החייבת וכרמון הגישו בקשת רשות להגן.
בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.
2. לאחר קריאת הבקשה והתצהיר התומך בה, שמיעת עדותו של המצהיר בעת שנחקר על תצהירו בבית המשפט, וקריאת סיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענות ההגנה הבאות:
א. כרמון הינו
"ערב יחיד" כהגדרתו
בפרק ב'
לחוק הערבות (תיקון) התשנ"ב - 1992 (להלן:
"תיקון תשנ"ב"), שכן בעת שחתם על כתב הערבות ביום 13.2.90, לא היה
"בעל עניין" בחייבת.
המבקש הצהיר שלא היה
"בעל עניין" בחייבת כאשר חתם על כתב הערבות, וכי רק באוקטובר 1993 מונה כמנכ"ל החייבת. גרסתו זו לא הוכחה כהגנת בדים, ולכן יש ליתן לו רשות להגן בטענות ההגנה שיש ל
"ערב יחיד", שכן חתם על כתב הערבות בטרם נכנס
תיקון תשנ"ב לתוקף.
בשל חתימתו של כרמון כ
"ערב יחיד", קודם לכניסתו לתוקף של
תיקון תשנ"ב, עומדת לו ההגנה, שנקבעה
בסע' 5(ד) לתיקון תשנ"ב, הקובע:
"ערב יחיד שהתחייב לפני תחילתו של חוק זה, בערבות בסכום שאינו נקוב יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד ששים ימים אחרי תחילתו של חוק זה."
כיוון ש
תיקון תשנ"ב נכנס לתוקף ב- 22.4.92, הרי שסכום ערבותו של כרמון מוגבל לסכום חוב החייבת נכון ליום 22.6.92.
ב. החוב לו ערב כרמון נפרע בפועל לפני שהפך להיות
"בעל עניין" בחייבת, ולכן הופטר מערבותו.
גם טענה זו לא הוכחה כהגנת בדים במהלך הדיון.
ג. הבנק איפס, שלא כדין, מדי פעם באופן אקראי את מסגרת האשראי בחשבון לתקופות מסויימות, ואחר כך החזיר את מסגרות האשראי. התוצאה היא, שהבנק חייב את החשבון בריבית שלא כדין.
לא הוכח, שטענה זו הינה הגנת בדים. אמנם המבקשים לא המציאו כימות חשבוני לטענה זו, אך העדר הכימות במקרה דנן לא יהיה בעוכריהם, שכן טוענים הם שהבנק לא המציא להם את כל המסמכים שביקשו.
ד. פטור של כרמון מערבותו בשל כך, שהבנק נמנע מלהחתים את גנון יעקב
(להלן:
"גנון") כערב ו/או אם החתימו הפטירו מערבותו.
בתצהירו כותב כרמון, כי עם כניסתו של גנון לחברה ב- 1998, סוכם עם מנהל הבנק, שגנון יחתום כערב. זאת ועוד, בכל הדיונים עם הבנק היה ברור שגנון חתום כערב. למרות האמור לעיל, משום מה לא נתבע גנון בכתב התביעה עם יתר הערבים להשבת חוב החייבת.
לטענת כרמון, במקרה דנן קרה אחד מהשניים:
1. הבנק מסר לכרמון דיווח שקרי בדבר החתמתו של גנון כערב, למרות שהוא לא הוחתם כערב.
2. הבנק עשה קנוניה עם גנון (שהיה עו"ד ועובד בנק לשעבר) ויד נעלמה בבנק "העלימה" את כתב הערבות.
מכל מקום, לטענתו של כרמון, לא מצויה ערבות אישית של גנון, ולפיכך יש ליתן לו רשות להגן בטענה, שהבנק גרם לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב וחלות במקרה דנן הוראות
סע' 6(ב) לחוק הערבות, לפיו כרמון מופטר כדי הנזק שנגרם לו.