החלטה בתיק בשא 2393/06

1.         זו החלטה בהמשך להחלטתי מיום 15.5.07, במסגרתה הצדדים הסכימו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שהגישה המבקשת, כי המשיב יציג את מסמכי הבנק הרלונטיים והמבקשת תודיע עמדתה.

2.         התובענה הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון המבקשת ובעלה לשעבר בגין הלוואה שנטלו בסך 60,000 ש"ח וכן בגין יתרת חוב העו"ש בחשבון.

לטענת המבקשת היא נפרדה מבעלה והתגרשה בשנת 2003 ואז פנתה יחד עם בעלה וביקשה מהמשיב שיסגור את החשבון. מאחר שהיתה בחשבון יתרת חוב נאמר לה כי אין אפשרות לסגור את החשבון.

בשנת 2004, ניתנה לבעלה של המבקשת ההלוואה בסך 60,000 ש"ח.

ב"כ המשיב הודיע  בדיון מיום 15.5.07 כי ההלוואה נלקחה על שם המבקשת ובעלה לפחות גם לצורך כיסוי יתרת החוב בחשבון העו"ש המשותף לשני הצדדים.

3.         לפיכך ב"כ המשיב התבקש להמציא דף חשבון המעיד על יתרת חוב בחשבון העו"ש נכון לנובמבר 2003 (מועד גירושי המבקשת ובעלה) וכן אסמכתא לעניין יתרת החוב בחשבון העו"ש עובר לנטילת ההלוואה על ידי בעלה של המבקשת  בסך 60,000 ש"ח.

ב"כ המשיב המציא את המסמכים כאמור וב"כ המבקשת טען כי על אף שעובר לנטילת ההלוואה בסך 60,000 ש"ח עמדה יתרת החוב על סך של כ- 59,000 ש"ח הוגשה התובענה בגין סך של 87,402 ש"ח.

4.         ב"כ הצדדים הסכימו למתן החלטה על יסוד הכתובים. 

למעשה ניתן היה על יסוד מסמכי הבנק שהציג המשיב לדחות את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שכן לא העלתה טענת הגנה לנוכח האמור על ידי ב"כ במהלך הדיון, שכן המשיב הראה כי עובר למתן ההלוואה היה החשבון מצוי ביתרת חובה בסכום ההלוואה שניתנה.

ואולם, בתצהירה טענה המבקשת כי לא חתמה על ההלוואה הנטענת ולא אישרה את מתן ההלוואה לבעלה לשעבר וכי ההלוואה ניתנה שלא על דעתה ושלא בהסכמתה, ומשטוען ב"כ המבקשת כי יש להתייחס למכלול טענות המבקשת בתצהירה הרי שזו בוודאי טענת הגנה שיש לבחון אותה.

למעשה בבקשה שצורפה לכתב התביעה למתן ההלוואה מופיע בעלה לשעבר של המבקשת בתור הלווה וכן חתימתו מופיעה על הבקשה.

יחד עם זאת בטופס פתיחת החשבון שצורף לכתב התביעה נראה כי מדובר בחשבון משותף למבקשת ובעלה אשר חתימת כל אחד מבעלי החשבון לחוד, תחייב את בעלי החשבון במאוחד ובמאוחד.

בנסיבות אלה חתימת המבקשת איננה נדרשת ואינה נחוצה לצורך מתן ההלוואה.

יצויין כי נגד בעלה לשעבר של המבקשת  ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 8.1.06.

5.         אם כך טענת המבקשת כי לא הרשתה או הסכימה למתן ההלוואה אינה מועילה לה, בין היתר משום שבעת הדיון הודיע ב"כ כי כאשר פנתה וביקשה לסגור את החשבון ידעה כי ישנה יתרת החוב נכון למועד גרושיה בשנת 2003, וזו  עמדה ע"ס 130,540 ש"ח כפי שהראו מסמכי הבנק שהוגשו ואף פנתה בבקשה לסגירת החשבון יחד עם בעלה, והמשיב סרב לנוכח יתרת החובה.

העובדה כי ההלוואה ניתנה בשנת 2004 לאחר פרידת המבקשת ובעלה וגירושי בני הזוג, אינה מעלה או מורידה שכן החשבון היה ונותר חשבון משותף, כאשר המבקשת אף ידעה כי לא ניתן לסגור את החשבון לנוכח יתרת החוב הקיימת בו וידעה כי החשבון הוא משותף  נפרד, קרי כאשר כל אחד מבעלי החשבון יכול לפעול בו.  לכן היה על המבקשת לדאוג לכך שישונו תנאי החשבון המשותף על מנת שלאחר גירושיה מבעלה לא יוכל הוא בלבד לעשות שימוש בחשבון.

6.         יצויין עוד כי המבקשת ידעה כי בחשבון יתרת החוב נכון למועד גירושיה, יתרת החוב אשר בוודאי נבעה מהיות החשבון משותף לה ולבעלה לשעבר עד למועד פרידתם, וגם במועד זה לא דאגה לפרעון יתרת החוב.

בנסיבות אלה משהיתה המבקשת מודעת לכל העובדות והפרטים, כי בחשבון המשותף ישנה יתרת חובה ולכן לא ניתן לסגור את החשבון, ומתוקף היות החשבון משותף ונפרד והותרתו כך גם לאחר גרושיה של המבקשת יכול כל אחד מהשותפים בחשבון לפעול בו, לא הציגה המבקשת כל טענת הגנה ראויה בגינה יש להורות על ביטול פסק הדין.

יצויין כי מדובר בבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.