1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק דמ 9244/05 (השופטת הראשית עליה פוגל). פסק הדין ניתן ביום 16.3.2006. המבקש לא ציין את התאריך בו הומצא לו פסק הדין. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 5.4.2006.
2. המבקש תבע מהמשיבה שכר מלא בגין החודשים יוני-יולי 2005, למרות שבפועל עבד 3 ימים בחודש יוני ו-20 ימים בחודש יולי, מפני שלטענתו היה חולה. כן תבע פדיון חופשה, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת. בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי מכיוון שהמבקש הצטרף להליך הפירוק של חברת גונן בע"מ ממנה פוטר, ומכיוון שהאתרים בהם נתנה חברת גונן שירותי אבטחה הועברו למשיבה, אין רציפות בין עבודתו בחברת גונן לבין עבודתו במשיבה. בית הדין האזורי קבע, כי יש לראות במבקש עובד חדש של המשיבה, ועל כן אין הוא זכאי לכמות כה גדולה של ימי מחלה, ואף אין הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת שתבע גם לו היה נקבע שפוטר ולא התפטר. כן נקבע, כי המבקש אינו זכאי לדמי הבראה, כיוון שלא עבד שנה קלנדרית. עוד קבע בית הדין קמא כי כל הזכויות שהמבקש תבע מעבר לשכר העבודה שכבר קיבל נבלעות בתום הסכומים שקיבל מהמשיבה ביתר, למרות תקופת עבודתו הקצרה.
3. המבקש לא נימק את בקשתו להארכת המועד, ואף לא פירט את התאריך בו נמסר לו פסק הדין.
4.
המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:
4.1. המבקש לא הראה בבקשתו כל טעם, וודאי שלא טעם מיוחד להארכת המועד. המבקש גם לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו.
4.2. מדובר בפסק דין שניתן בהליך מהיר. בהתערבות בפסק דין כזה, הגביל עצמו בית הדין הארצי לדיון בשאלות משפטיות בלבד, ואילו פסק הדין התבסס כולו על קביעות עובדתיות, ועל העובדה שבית הדין האזורי לא נתן אמון בדברי המבקש.
4.3. גם גישתו הסלחנית של בית הדין לא תועיל למבקש שעה שלא הראה כל נסיבה שאינו בשליטתו שבעטיה איחר את המועד להגשת הערעור.
4. לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק הדין של בית הדין קמא, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.
5. על פי סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969
"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא נתנו לכך רשות". על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, בקשת רשות ערעור תוגש תוך חמישה עשר ימים מן היום שבו ניתן פסק הדין או ההחלטה, או מן היום בו הומצא למבקש. כך גם בקשת רשות ערעור על פסק דין בדיון מהיר של רשם בית הדין האזורי תוגש לבית הדין הארצי בתוך חמישה עשר ימים. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה
"מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק, כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (עא"ח 56/05
מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, ניתן ביום 23.5.05).
6. המבקש, כאמור, לא פירט את המועד בו נמסר לו פסק הדין. גם בירור בתוכנת "מזכירות-נט" לא העלה את מועד המסירה למבקש. על כן, לא ניתן לדעת האם הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור, שאז ניתן היה לראות בכך כ"טעם מיוחד" להארכת המועד, או לאחריו.
5. לעניין חוסר הפירוט וההנמקה בבקשה להארכת המועד נאמר בספרו של זוסמן כי:
"המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד".
זוסמן,
סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689.
אמנם, בהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. לפיכך, אין חובה לצרף תצהיר
לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה (דב"ע מט/107-9
מדינת ישראל נ' אלי מזרחי, ניתן ביום 21.6.1989). אולם, במקרה הנדון, המבקש לא פירט אפילו בבקשה את המועדים הרלבנטיים ואת נימוקי הבקשה להארכת המועד. בשל היעדר פירוט, לא ניתן לבחון אם הבקשה הוגשה בתוך המועד. בכל מקרה, בהעדר פירוט והסבר לאיחור, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.
7. כידוע, הגשת הבקשה בתוך המועד הוכרה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד. אולם, במקרה הנדון, אפילו אם הוגשה הבקשה בתוך המועד, אין מקום להיענות לבקשה, שכן יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור. הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 604/05
טובה אירלנדר נ' ההסתדרות החדשה, ניתן ביום 21.8.2005).
פסק דינו של בית הדין קמא התבסס, רובו ככולו, על קביעתו בדבר מהימנות גרסתו של המבקש, לאור העובדה שמרבית הסכומים שתבע כבר שולמו לו. בית הדין קמא אף מדגיש כי
"לא ברור איפוא מדוע הוגשה תביעה זו". התרשמותו של בית הדין האזורי מגרסת המבקש, כמו גם קביעתו העובדתית בדבר היותו של המבקש עובד חדש של המשיבה ובדבר התשלומים שכבר שולמו לו על ידה, הן מסוג הקביעות העובדתיות שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. על כן, נראה כי סיכויי המבקש לזכות בערעורו נמוכים, וגם מסיבה זו אין להיעתר לבקשה להארכת המועד.
8. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא החלטה זו למבקש, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, 4 ביוני 2006, בהיעדר הצדדים.
לאה גליקסמן, רשמת