1. בפניי בקשה לסילוק על הסף בשל חוסר יריבות, העדר עילה, מניעות ושיהוי.
המשיב שהינו תושב ואזרח ארה"ב, הגיש תביעה נגד המבקש (להלן: מיוחס) ואחרים למתן צו הצהרתי וצו עשה להסרת קיפוח כמשקיע ובעל מניות בנתבעת הפורמלית (להלן: החברה). טענתו בתמצית הינה כי מיוחס שהינו יו"ר דירקטוריון בחברה ונתבעת 2 שהינה בעלת המניות הגדולה בחברה, פועלים על מנת להגדיל חלקם בה על חשבונו שלא כדין באמצעות דילול אחזקותיו בחברה.
2. בבקשה קודמת שהגיש מיוחס ובעקבותיו גם נתבעת 2, הוטל על המשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, אם תדחה תביעתו.
עתה הגיש מיוחס בקשה לסילוק על הסף, שכן לטענתו התביעה הינה תביעת סרק נגד בעלי מניות בחברה, שבאה לאחר שהמשיב ניסה כבר לסחוט את החברה טרם הנפקתה לציבור. מיוחס טוען כי ההחלטות נשוא התובענה, התקבלו כולן כדין או באסיפות כלליות בהן השתתף המשיב ואף הצביע בעדן או באמצעות דירקטוריון החברה בתמיכת הדירקטור שמונה מטעם המשיב.
הטיעונים המקדמיים שמעלה מיוחס ומצדיקים לטעמו סילוק התביעה על הסף, הינם: חוסר יריבות, העדר עילה, שיהוי ומניעות וכן מהטעם שהסעדים המבוקשים ראויים להתברר במסגרת תביעה נגזרת של החברה.
3. לעניין השיהוי טוען מיוחס כי מקורו במצג שהציג המשיב, לפיו זנח טענותיו, לנוכח הזמן שחלף עד מועד הגשת תביעתו וחלוף הזמן אף גרם לצד השני לשנות מצבו לרעה. מיוחס טוען כי באסיפת בעלי המניות בה השתתף המשיב, אשר נערכה בספטמבר 2003, הוחלט על גיוס כספים נוסף מבעלי המניות. להחלטה זו לא היה מיוחס שותף שכן לא היה בעת ההיא בעל מניות ואף לא חבר בדירקטוריון. באותה הקצאה בחר המשיב להשתתף מעל חלקו היחסי במניות החברה ובעקבות כך עלה חלקו במניות החברה ל-40% בקירוב. בתחילת 2004 נערך סבב השקעות נוסף לפי אותו ערך מניה, המשיב בחר הפעם שלא להשתתף, אך לא התנגד להליך. לאחר שלא גויס מלוא הסכום, אישרו בעלי המניות והמשיב בכללם, כי יתרת הסכום תושקע על ידי מיוחס כמשקיע חדש בחברה. ביולי 2004 נערך גיוס כספים נוסף, גם בו לא רצה המשיב להשתתף ומיוחס השקיע כספים נוספים. גם בתחילת 2005 התבקשו בעלי המניות לגייס סכום נוסף, גם הפעם השקיעו מיוחס ואחרים, ללא השתתפות המשיב. בסבב השקעות נוסף שנערך באוגוסט 2005 השתתף המשיב על פי ערך אחזקותיו באותה עת ולא העלה טענה כנגד אחזקות מיוחס.
מיוחס טוען כי המשיב השהה את טענותיו עד לאחר שמיוחס ביצע השקעות כוללות בסך 224,640 $ ויש בכך חוסר תום לב. שיהוי זה גרם לו לפעול על פי ההבטחות שניתנו לו, להשקיע בחברה ובכך השתנה מצבו לרעה.
4. מיוחס טוען עוד כי מניסוח כתב התביעה עולה כי עילת התביעה נתונה לחברה, שכן המשיב טוען כי מיוחס הפר את חובת האמון כלפיה וכי תביעה בגין ירידת ערך מניות החברה עקב פעולה עוולתית אינה מקימה זכות תביעה אישית לבעל המניות אלא מכוח תביעה נגזרת.
מיוחס טוען גם כנגד טענת עשיית עושר ולא במשפט וכנגד טענת הקיפוח שהעלה המשיב בתביעתו.
5. המשיב טוען כי טענותיו של מיוחס הינן טענות הגנה לגופה של תביעה, על כן אין מדובר בבקשה אמיתית לסילוק על הסף כי אם בניסיון להביא לדחיית התביעה מבלי לבררה.
המשיב טוען כי אין בסיס לטענת השיהוי שכן הוא פנה מספר פעמים לחברה ולמיוחס סמוך לאירועים נשוא התביעה, החל ממחצית 2005, לא ישן על זכויותיו ולא זנח את תביעותיו. לעניין טענות מיוחס בדבר היות החברה הנתבעת הנכונה ומערכת הדינים החלה על התביעה מכוחה, טוען המשיב כי הצדדים הגיעו להסכם, לפיו לא יטען צד כי היה על הצד השני לתבוע את החברה (נספחים כ' לכתב התביעה). לא זו בלבד אלא שמיוחס עתר לביהמ"ש כנגד צירופה של החברה כנתבעת ואילו עתה הוא טוען כי היא הנתבעת הנכונה.
המשיב טוען כי תביעתו אינה בגדר "תביעה נגזרת" ואף אם ניתן היה להגישה ככזו, אין בכך לשלול את זכותו להגישה כתביעה אישית בעילה של קיפוח בעלי מניות.
עוד לטענתו, הלכה היא שאין לסלק תביעה על הסף אלא במקרים נדירים ויש ליתן לתובע יומו בבית המשפט. ממילא הוא חויב בהוצאות כך שאם התביעה תידחה הוצאותיו של מיוחס מובטחות.
6. מיוחס השיב לתגובה וטען בין היתר, כי בקשת הסילוק נסמכת על השתק מחמת מצג שהציג המשיב ובעקבותיו שינה מיוחס את מצבו לרעה. מיוחס טוען שוב כי המשיב הצביע בעד גיוסי ההון הנוספים והקצאת המניות במסגרתם וכן כי התביעה להשבת מניות משמעה תביעה כנגד החברה להשבת כספים ששולמו על ידי מיוחס בעת גיוסי ההון.
דיון
7. אפתח בכך ש
"הלכה מכבר היא שמחיקתה או דחייתה של תביעה על-הסף ללא שמיעת טענות לגוף העניין, ולוא מסיבה של חוסר עילה, היא 'אמצעי שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל - על יסוד הטענות שבתביעתו - את הסעד שהוא מבקש'" (ראו: ע"א 206/75
סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1) 732 , 736-735 (כב' השופט ברנזון); רע"א
4499/06 ים אילת בע"מ ואח' נ' עוזי פייס ואח', תק-על 2006(4) 4292,עמ' 4294.
8. מיוחס טוען בין היתר לחוסר יריבות, שכן המשיב אינו זכאי לסעדים אישיים נגדו. טענה זו מבסס מיוחס על כך שהפגיעה במשיב אינה אישית, אלא היא נובעת מפגיעה בחברה כתוצאה מירידת שוויה, ועל כן עליה להיות מוגשת בשם החברה כתביעה נגזרת. קונסטרוקציה זו אינה מתישבת עם טענות כתב התביעה.
טענותיו של המשיב בקליפת אגוז הינן שמיוחס רכש בסבב הגיוסים הפנימיים, מניות חברה במחיר לא ריאלי שהיה שמור לבעלי המניות בלבד. עוד טען המשיב כי תפקידו של מיוחס היה לגייס משקיעים חיצוניים בערכים ריאליים וכי רכישותיו של מניות החברה בערך נומינלי, עומד בניגוד לתפקידו כמגייס הון ממקורות חיצוניים. זו היא תמצית טענתו של המשיב לכך שמיוחס רכש מניות הון רבות יותר מכפי השקעתו, שכן רכש אותן בערכן הנמוך שהיה שמור לבעלי המניות.
הסעד המבוקש בהתאם, ביטול הקצאת המניות למיוחס והשבתן למשיב ולבעלי המניות האחרים.
טענה זו והסעד הנלווה לה אינם נובעים מפגיעה בשוויה של החברה, אלא מפגיעה במשיב כבעל מניות, עקב דילול אחזקותיו בחברה. אינני מקבלת על כן את טענת מיוחס, ככל שהיא נוגעת לחוסר יריבות בינו לבין המשיב או לטענה שמדובר בתביעה נגזרת בלבד ולא בתביעה אישית.