החלטה בתיק בשא 3326/07

התובע, בית - חולים ציבורי ממשלתי, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום דמי טיפול בסך 499 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת הטיפול - 26.10.04, וכן לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עפ"י כתב -התביעה טופלה הנתבעת בביה"ח ביום 26.10.04; חשבון הטיפול צורף לכתב - התביעה כנספח א'. התובע טוען כי החוב לא שולם, ומכאן - התביעה.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר, ולחילופין בקשת רשות להגן הנתמכת בתצהיר מטעמה. (בהערת אגב יצויין כי מסיבה לא ברורה, התצהיר אינו נמצא בתיק ביהמ"ש, אך אין בכך כדי לשבש מתן ההחלטה. ב"כ המבקשת ידאג להכניס העתק התצהיר לתיק ביהמ"ש).

ב"כ המבקשת טוען כי המשיב לא צירף כל מסמך ו/או ראיה אחרת בכתב חתומה ע"יהמבקשת, וכי כל שצורף לכתב- התביעה הינו עותק "לקוני בלבד" ממסמך שנערך ע"י המשיב. המסמך המהותי לא צורף, ועל כן "לא ניתן לאמוד באם בכלל התחייבה המבקשת כלפי המשיב".

סבורתני שב"כ המבקשת נתפס לכלל טעות.

הלכה פסוקה היא כי ה"ראיה בכתב" הנדרשת עפ"י תקנה 202 (1) לתסד"א, אינה חייבת להיות ראיה מלאה אלא די בראשית ראיה בלבד. אין הכרח שהחוזה או ההתחייבות המשמשים יסוד לתביעה יהיו בכתב ואף לא בע"פ, "ודי בכך שאפשר להסיק על קיומם ממכלול נסיבות המקרה"... הדיבור "עליהן" בתקנה 202 (1) מתייחס לתביעות ולא לחוזה או להתחייבות". (בר אופיר, סדר דין מקוצר, עמ' 143 - 141). כאמור, הראיה בכתב היא לגבי התביעה ולא לגבי החוזה.

בענייננו אין מחלוקת שהמבקשת היתה במיון וקיבלה את הטיפול הרפואי, ומקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי די בחשבון שצורף לכתב- התביעה כדי להוכיח שנוצרה מכללא התחייבות מצד המבקשת כלפי המשיב לשלם לו עבור הטיפול, שאין מחלוקת כי ניתן למבקשת. החשבון - נספח א' מעיד על ביקורה של המבקשת בחדר המיון וקבלת הטיפול.

החשבון הנ"ל מהווה ראיה מספקת לקיום התחייבות המבקשת כלפי המשיב.

התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר.

הבקשה למחיקת הכותרת - נדחית.

אשר לבקשת הרשות להתגונן. המבקשת טוענת כי בהיותה בשלב מתקדם להריונה סבלה מדימום חזק, ובעת ביקורה במיון נמסר לה בין היתר ע"י צוות ביה"ח, כי מאחר שהיא בהריון, אין היא זקוקה להתחייבות מטעם קופ"ח. המבקשת מכחישה כי קיבלה לידיה התראות ו/או דרישות כלשהן בכתב לתשלום החוב המוכחש; היא לא חתמה על התחייבות כלשהי, ואין לחייבה בתשלום בגין הביקור ו/או לחילופין בהמצאת התחייבות.

בחקירתה הנגדית גוללה המבקשת את השתלשלות העניינים: ,הגעתי למרכז הרפואי בגלל בעיית דימום במהלך ההריון. לא הפנה אותי אף אחד לביה"ח. היה לי דימום מסיבי שנמשך שעה וחצי, חששתי מאיבוד דם רב ולכן חשתי מיד לביה"ח. לא ידעתי שאני אמורה לפנות לקופ"ח ולבקש התחייבות עבור הביקור. שאלתי קודם את רופאת המשפחה שלי אם יווצר מצב שאצטרך לפנות בדחיפות לביה"ח והיא אמרה שאשה בהריון יכולה לפנות לביה"ח בכל זמן ... במהלך הטיפול אני שאלתי שוב אם אני צריכה לשלם עבור הטיפול ואמרו לי שלא, וגם לא החתימו אותי על שום מסמך ... אני לא זוכרת מי בביה"ח אמר לי שאני לא צריכה לשלם עבור הביקור ... אני לא זוכרת אם זה היה רופא, אחות או פקיד. אמרו לי זאת בחדר מיון עצמו. במהלך הביקור הפסיק הדימום ובסוף הבדיקות נשלחתי הביתה".

ובחקירה חוזרת: "לא קיבלתי התראה בכתב ו/או דרישה לתשלום". לעניין זה, הוברר כי במועד קבלת הטיפול התגוררה המבקשת ברח' חרמון 7 קרית - ביאליק. (טופס שחרור ממיון - נספח ב' לסיכומי ב"כ המשיב), ומאחר שהחליפה כתובת ועברה לרח' יוספטל 115 ק. אתא, לא הגיעו אליה התראות התובע שנשלחו לכתובת אשר נמסרה מטעמה בביה"ח.

מדברי המבקשת עולה כי עובדי קופ"ח אמרו לה בתשובה לשאלתה, כי אשה בהריון איננה זקוקה להתחייבות קופ"ח בפנייה לחדר מיון של ביה"ח. (רופאת המשפחה; פקידים בסניף קופ"ח בקרית - מוצקין).

המבקשת טוענת כי גם עובדי ביה"ח אמרו לה זאת, רק שלא זכרה בדיוק מי מהם. יחד עם זאת מאשרת המבקשת כי "בעבר החתימו אותי על התחייבות לתשלום בגין ביקורים בחדר מיון שלא היה מצב של הריון". כלומר המבקשת מודעת לכך שעבור שירותי מיון בבי"ח יש לשלם, אם כי כאמור, סבורה היא שהוטעתה גם ע"י צוות המשיב.

ב"כ המשיב טוען בצדק שאין כל חובה על ביה"ח להחתים את המבקשת על התחייבות לתשלום. אשר להטעייה, טוען ב"כ המשיב, כי לא ייתכן שבביה"ח נאמר לה שהיא פטורה מתשלום וזאת לאור החקיקה המפרטת מי פטור מתשלום בחדר מיון. ב"כ המשיב מפנה לענין זה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי , התשנ"ד - 1994, התוספת השניה, לענין ביקור בחדר מיון. פטור מתשלום מי שפונה עם מכתב רפואי ו/או עם טופס 17, ורשימה שלמה של פטורים, ביניהם: "אשה שנתקפה בצירי לידה". עינינו הרואות כי אשה בהריון הפונה לחדר מיון עקב אירוע רפואי הקשור בהריון ללא הפנייה ו/או התחייבות אינה פטורה מתשלום, אלא אם כן היא עומדת ללדת.

עם זאת המבקשת בטוחה כי נאמר לה בחדר מיון שהיא פטורה מתשלום. גם בהנחה שהדברים נאמרו, סבורתני שאין בכך כדי לפטור אותה מתשלום, אם אינה פטורה ממנו עפ"י חוק.

טענת השיהוי אינה יכולה להתקבל מאחר שפניות המשיב נעשו לכתובת שמסרה המבקשת במועד קבלת הטיפול. ב"כ המשיב מסביר בסיכומיו כי המח' המשפטית של המשיב שולחת מספר התראות לחייב לפני נקיטת הליכים, ורק כאשר כלו כל הקיצים, מוגשת נגדו תביעה. ב"כ המשיב מטפל במאות תביעות, ממתין לתגובת המטופלים ומשחדל להגיע איתם להסדרים. טענת השיהוי אינה מתקבלת, וכמוה הטענה שכביכול היה בהגשת התביעה מקץ שנתיים ימים - ניצול לרעה של ההליך המשפטי.

המבקשת מאמינה באמת ובתמים כי בתשובה לשאלתה נאמר לה שהיא פטורה מתשלום. ייתכן שלא הבינה את הנאמר; ייתכן שמישהו טעה, וייתכן שמדובר בקצר בתקשורת. ואולם מתברר שהשירות הרפואי אותו קיבלה המבקשת בחדר המיון אינו ניתן בחינם.