1. בבקשה זו שבפני עותר המבקש לביטול החלטה מיום 3.11.04, לפיה החלטתי, בתוקף סמכותי, לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לדחות את הודעת הערעור, עקב אי הפקדת ערבות, אשר אמורה היתה להיות מופקדת, במקום עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור, בהתאם להחלטתי מיום 20.3.04.
2. השתלשלות הענייניים בפרשיה הינה כדלקמן:
א. ביום 3.3.04 הגיש המבקש בקשה לפטרו מהפקדת עירבון. בקשה זו נענתה על ידי באופן חלקי, כאשר בהחלטתי מיום 28.3.04, הוריתי כי המבקש יפקיד עירבון כספי על סך 5,000 ש"ח וכן ימציא ערב טוב, אשר יערוב על תשלום הוצאות על סך 6,000 ש"ח.
ב. המבקש לא הפקיד את העירבון במועד, כאשר ביום 2.5.04 הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת עירבון. על פי החלטה זו, היה על המבקש להפקיד את העירבון והערבות, תוך 10 ימים, שאלמלא כן יידחה הערעור.
ג. משלא הפקיד המבקש את הביטחונות האמורים, הוריתי ביום 8.6.04 על דחיית הערעור עקב אי הפקדת העירבון.
ד. ביום 28.6.04 עתר המבקש לביטול ההחלטה מיום 8.6.04, בטענו כי הוא הפקיד את סכום העירבון עוד ביום 20.5.04. המבקש התעלם מן העובדה שערבות לא הומצאה. חרף זאת טען כי הוא מילא אחר החלטת בית משפט זה. מובן כי המבקש לא מילא אחר החלטות בית המשפט, וטיעוניו לא היו במקום.
בהסתמך על בקשה זו, קבעתי ביום 11.7.04, כי על המבקש להציג בפני אישור כי אכן הפקיד עירבון צד ג', כאשר בהעדר המצאת ערבות כאמור, תעמוד ההחלטה בעינה. החלטה זו שוגרה למבקש ביום 13.7.04.
ה. המבקש התעלם מהחלטתי האחרונה. על כן, החלטתי, ביום 3.11.04 לדחות את בקשתו לביטול ההחלטה, בקבעי כי פסק הדין, הדוחה את הערעור, יעמוד בעינו.
3. בבקשה המונחת בפני, טוען המבקש כי התייצב בשתי הזדמנויות, לא אדע מתי, וביקש להחתים ערב, אך ערב זה נדחה על ידי המזכירות עקב אי התאמה. רק שלושה ימים קודם להגשת בקשתו האחרונה, הצליח המבקש, לטענתו, לגייס ערב כאמור. מאידך, מצביע המשיב על כך, כי המבקש הצליח להמציא ערבים טובים בלשכת ההוצל"פ, כאשר נדרש להמציאם במסגרת בקשה לביטול צו עיכוב יציאתו מן הארץ.
מוסיף המבקש וטוען, כי לנוכח הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, מוסמך בית המשפט להאריך כל מועד שנקבע על ידו, וזאת בלא שיציג טעם מיוחד. מאידך, מצביע המשיב על דרך התנהלותו הלא ראויה של המבקש, אשר קיבל ארכות אין ספור להמציא את הערבות, ורק משכלו כל הקיצים, נדחתה בקשתו.
4. המבקש מצביע על פסק דין שניתן בבית משפט המחוזי בחיפה לזכותו ביום 17.10.04, בו נדחתה בקשת המשיב למימוש משכון הנזכר כיום בסעיף 15 להודעת הערעור כראיה המלמדת על טיב סיכוייו בערעור. מאידך, מצביע המשיב על כך, כי פסק דין זה ניתן ביום 17.10.04 כאשר עד אז, וכן לאחר מכן, לא פעל המבקש למילוי חיוביו.
5. לאחר עיון בטענות שני הצדדים, ולאור השתלשלות האירועים, כמפורט לעיל, סבורני כי התנהלותו של המבקש בפרשיה זו, חרגה מגדר כל התנהלות סבירה. בהתאם דין בקשתו להידחות. ההלכה היא כי באין הפקדת עירבון או ערבות, דין הערעור להידחות. עמד על הדברים בהרחבה כב' הרשם (כתוארו אז) השופט ב. אוקון, בע"א 2237/01
עראידה ואח' נ' המועצה להסדר הימורים בספורט ואח', פד"י נו(1) 865, בקבעו:
"בעיקרו של דבר, התכלית העיקרית של כלים אלה - מחיקה מחוסר מעש או דחייה בשל אי הפקדת עירבון - היא לגרוע מן הרישום הליכים שנזנחו על ידי הצדדים. הזנחת ההליך יכולה להתבטא בנטישתו המודעת או באי מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט. המקרה של דחיית ההליך עקב אי הפקדה מקפל בתוכו הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו. אי ההפקדה מהווה גם התעלמות מהאינטרס של יתר בעלי הדין (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (383 (2)."
ואילו ברא"ע 83/01
וייס נ' מרדכי, מד"י נה(3) 830, קבע כב' המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין:
"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד."
כאמור, למחדליו של המבקש לא ניתן כל הסבר. התנהגותו של המבקש גובלת בביזוי החלטותיו של בית המשפט. בית המשפט נתן למבקש ארכה, אלא שזה לא ניצלה ואף לא פנה בבקשה נוספת לבית המשפט. המבקש הגיש הודעה לבית המשפט, לפיה, כביכול, מילא אחר החלטותיו. אך הודעה זו הסתברה כלא נכונה. אף כאן ניתנה למבקש ההזדמנות לתקן את המעוות, אלא שזה התעלם מהחלטות בית המשפט, משך חודשים ארוכים. רק משכלו כל הקיצים, מחק בית המשפט סופית את בקשתו, והותיר את דחיית הערעור בעינה. המבקש לא הצליח לתרץ פשר התנהגותו זו. אף בבקשתו זו שלפני, מתעלם המבקש מהתנהגותו, תוך שהוא טוען כי ניסה לתקן את המעוות, על ידי המצאת ערבים לא מתאימים ובמועדים לא ידועים. טענה זו לא רק שלא הוכחה ואינה קבילה עלי, אלא שעומדת היא בסתירה לכללי התנהגות ראויים, שכן היה על המבקש, לכל הפחות, לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת מועד.
לנוכח האמור, ובשל מחדליו של המבקש, לא הגיע ההליך לבירור משך תקופה ממושכת. המבקש לא הביא בפני כל סיבה מתקבלת על הדעת, מדוע זה טמן ראשו בחול, ולא פנה לבית המשפט משך כל התקופה שחלפה.
בנסיבות אלה, מקובל עלי כי המשיב רשאי היה להניח כי לא יוטרד עוד בהליכי ערעור מול המבקש, וכי רשאי היה להסיק כי פרשיית ההתדיינות בין השניים הסתיימה.
יש לציין כי כב' הנשיא ברק בבש"א 2005/97
אפרים יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97(2)148, דחה ערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט העליון, שעה שהמערער הפקיד עירבון באיחור. כב' הנשיא ברק קבע, כי הוא לא מצא מקום להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת, אשר ניתנה בנסיבות קלות מן הנסיבות שבפנינו, ולפיה הארכת מועד להפקדת עירבון אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שכן:
"הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת עירבון במועד, אינו עניין של מה בכך. שכן, "מערער שלא הפקיד את העירבון, לא רק פגע בזכות המשיב לקבל ערובה להוצאותיו, אלא גם המרה את פי בית המשפט" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין), עמ' 829)." כך גם בענייננו, המבקש, לא רק פגע בזכות המשיב לקבל ערובה להוצאותיו, אלא אף המרה את פי בית המשפט , ואף הוסיף על כך והמציא הודעה שאינה נכונה.