1. המשיבות 2, 3 ו 4 הגישו לבית משפט זה תובענה, לתשלום 2,600,000 ש"ח וצו עשה, נגד המשיבות 1, 5 ו 6.
המשיבות 2, 3 ו 4 התקשרו בחוזה עם מקורות לתכנון והקמת מתקן מים מלוחים באתר גרנות, כאשר מסירת האתר אמורה היתה להיות ב 28.10.03. המשיבות 2, 3 ו 4 התקשרו לשם האמור, כך על פי כתב התביעה, עם המשיבה 1 שתכננה את מערכת החשמל המכשור והבקרה למתקן והיא גם גרמה, על פי הנטען, לשינוי התכנון המקורי שסוכם עם מקורות.
על פי המלצתה, התקשרו המשיבות 2, 3 ו 4 עם המשיבה 5 בהסכם למתן שירותים הנדסיים הכוללים אספקת ציוד למערכת הבקרה, מתן שירותי הדרכה ותמיכה טכנית לרבות תמיכת היצרנית - הנתבעת 6, השתתפות בהפעלת מערכת הבקרה ואחריות לכלל מרכיבי ההספקה.
לטענת כתב התביעה, מערכת הבקרה שסופקה לא פעלה באופן תקין, התגלו בעיות שונות בציוד שסופק בתוכנה הישומית ובמערכות הבקרה, ולא ניתן היה למסור את המתקן במועד. בלית ברירה, נאלצו המשיבות 2, 3 ו 4, לטענתן, לערוך שינויים במערך הבקרה שהביאו לעלויות נוספות והכל כדי שיוכלו להפעיל את המתקן. בסופו של דבר ציוד הבקרה שסופק אך לא עבד מלכתילה כראוי הוחלף בציוד אחר שגרר עלויות כספיות.
מכאן התביעה הכספית וגם העתירה לצו עשה בו מתבקש צו כלפי המשיבות 1, 5 ו 6 שיורה לפצות את המשיבות 2, 3 ו 4 בגובה כל סכום שתאלצנה לשלם למקורות בכסף או בתשלום שווי עבודות ללא תמורה.
2. המשיבה 1 הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 2,000,000 ש"ח נגד המשיבות 2, 3, 4, 5 6 ו 7 בנוסף הגישה נגד המשיבים 5 ,6, 7 והמבקשת הודעה לצדדים שלישיים.
לטענת המשיבה 1, מכון ההתפלה פועל כיום ללא דופי תוך שנציגי מי דרום ואחרים שיבחו את מסירות המשיבה 1, את מאמציה ואת מקצועיותה. בקצרה יאמר, כי הטענה המרכזית היא, שהמשיבה 1 השקיעה מאמצים אדירים בתיקון התקלות שנוצרו בפרוייקט בשל רשלנותם של המשיבים האחרים והמבקשת, כאשר הם הגורמים המרכזיים לתקלות ולכרוך בכך וגם ראו עצמם אחראים לתקלות והביעו מחויבות לתיקונן. לאור האמור, תובעת המשיבה 1 את שכר הטירחה בגין השעות שהשקיעה על פי כתבי הזמנה שנחתמו, בגין עבודות נוספות ושינויים וכן בגין פגיעה במוניטין.
בן היתר, נאמר בסעיף 11 לתביעה שכנגד, כי המבקשת היא חברת השירות והתמיכה הטכנית בארץ של המשיבות 5 ו 6 והיתה מעורבת במתן תמיכה, שירות ותחזוקה לציוד מתוצרת המשיבה 6 שהותקן במכון. המבקשת 1 טוענת, כי בנסיבות העניין חל הכלל של
"הדבר מדבר בעדו", ובפרק ט' לכתב התביעה שכנגד מפרטת את אחריות המשיבות 5, 6 והמבקשת. בסעיף 57, מפורט הסכום הנתבע מהן.
3. בבש"א 3271/04 הגישה המבקשת נגד המשיבה 1 בקשה לסילוק התביעה שכנגד וההודעה לצד שלישי על הסף. בבש"א 4259/05, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר מתן החלטה בבש"א 4260/05.
בין היתר, נטען בבקשה לסילוק על הסף שיש למחוק את התובענה בשל אי גילוי עילת תביעה נגד המבקשת ובשל היותה טורדנית וקנטרנית. עוד נטען, שיש לדחותה בהעדר יריבות.
4. לעניין הכללים בנושא סילוק תביעה על הסף ראה ע"א 3510/99
ולעס נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826:
"
מחיקה על הסף
6
. הוראות סדר הדין האזרחי מחייבות את בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שהוא מחליט למחוק תובענה על ספה. סעיף 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מסמיך את בית המשפט לצוות על מחיקת כתב התביעה, כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. בית-המשפט יפעיל את סמכותו על-פי סעיף זה, אך ורק כאשר "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג איפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124). כשאלה לנגד עינינו - נבחן את שאלת קיומה, לכאורה, של עילת התביעה העומדת ביסוד כתב התביעה כאן."
וראה ע"א 50/89
פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה(4) 18:
"בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בת' 100 ו-101 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-
1984), נוקטת הפסיקה בגישה כי:
"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יברר תמיד דיון עניני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמליסטי". (ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין תל אביב יפו, מב (2) 668,671 מול ז').
הטעם לגישה זו נעוץ בכך שהדרכים הנ"ל -