1. בפני בקשה, בש"א
6974/04, לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום
13.4.04 בת"א
1417/00, להלן: "
פסק-הדין" ולהארכת המועד להגשת הסיכומים עד להגשתם בפועל, להלן: "
הבקשה".
פסק הדין ניתן שעה שהונחו בפני רק סיכומי ב"כ התובעים בתיק, מאחר וב"כ המבקשים, לא עמד בארכה שניתנה לו להגיש את סיכום טענותיו.
לפני שאדרש לטענות הצדדים לגוף העניין אקדים ואתאר את ההשתלשלות העובדתית שהובילה למתן פסק הדין ולהגשת הבקשה.
ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נכתב אחרת.
2. ביום
27.2.03, לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, ניתנה החלטה במעמד הצדדים כולם, על הגשת סיכומים בתיק. ביום
27.4.03 הגיש ב"כ התובעים, להלן: "
המשיבים" את סיכום טענותיו. ב"כ הנתבעים
2-6, להלן: "
המבקשים" לא הגיש את סיכום טענותיו במסגרת הזמן שהוקצבה לו. ביום
6.7.03 הגיש ב"כ המשיבים בקשה, בש"א
8481/03, למתן פסק-דין בהיעדר סיכומים מטעם המבקשים. ביום
13.7.03 הגיש ב"כ המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים מטעמו עד ליום
30.8.03, מהנימוק כי הפקידה היחידה במשרדו אושפזה בבית החולים ונעדרה מהעבודה כחודשיים ימים ולכן לא הספיק להכין את הסיכומים. נעתרתי לבקשה. משחלף המועד להגשת הסיכומים, הגיש ב"כ המשיבים ביום
2.9.03, בקשה נוספת למתן פסק דין בהיעדר סיכומים מטעם המשיבים. במועד זה שהיתי בשבתון וממילא לא ניתנה החלטה בבקשה. משחזרתי בחודש
פברואר 2004, הובא התיק בפני ומצאתי כי חרף חלוף הזמן, ב"כ המבקשים וכן הנתבע מס'
7, להלן: "
סמיר", לא הגישו את סיכומיהם. עד למועד מתן פסק הדין, שניתן כאמור, ביום
13.4.04, לא הומצאו הסיכומים לבית המשפט.
השתלשלות העניינים, פורטה אף בע'
2-3 לפסק הדין. בעקבותיה נרשם בע'
3-4:
"כבר נפסק, שאם לא הגיש הנתבע סיכומי טענות בכתב, אין התובע זכאי למתן פסק דין, אלא, על בית המשפט לבחון, על יסוד הראיות, מהו פסק הדין שמן הראוי לתתו - ראה ברע"א 5451/96 יצחק זימן נ' פנחס מזרחי, תק-על 98(4), בעמ' 788 בו קבעה כב' השופטת שטרסברג כהן כי במקרה בו לא הגיש הנתבע סיכומים לא מקבלים אוטומטית את תביעת התובע אלא על התובע 'להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראייה עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר'. בית המשפט קבע, כי בעקרון, גם בהעדר סיכומים מצד הנתבעים, אין בית המשפט נדרש להתעלם מראיות שהביאו הנתבעים ועליו לפסוק ע"פ חומר הראיות שבפניו.
נראה לי, עם כל הכבוד, כי בנסיבות כאלה בית המשפט רשאי לצאת מתוך הנחה שבעל דין שאינו מגיש סיכומים, מסכים הוא לטענות ב"כ התובעים בסיכומיו ומסכים שבית המשפט יתן פסק דין על פי סיכומי ב"כ התובעים. בעל דין כזה אינו ראוי שבית המשפט יטרח וינתח את ראיות התובע וסיכומיו כשהוא יושב לו בנחת ומטיל על בית המשפט את המשימה המוטלת על בעל דין לבדוק את סיכומי התובע וראיותיו. מכל מקום גם אם יש חובה לבחון את חומר הראיות, הבחינה צריכה להיות בחינה לכאורה ולבדוק באיזה מידה הניח התובע תשתית ראיתית לכאורה התומכת ומבססת את טענותיו בכתב התביעה. בדיקה ברמה כזו תחסוך מבית המשפט את הצורך לנתח, באופן יסודי, את הטענות והראיות ולשקול את טענות הנתבעים, שהועלו, אך לא דאגו או לא מצאו לנכון להגן עליהן.
אציין כאן כי עיקר טענותיו של ב"כ התובעים בסיכומיו, מפורטות, מבוססות היטב ונתמכות בראיות, במיוחד הטיעון בס' 12 לסיכומים ואין צורך לחזור ולפרטם בפסק הדין.
אבחן להלן אם ובאיזה מידה הוכיחו התובעים את תביעתם ובאיזה מידה הם ראויים לסעד אליו עתרו. מאחר והנתבעים הגישו כתב הגנה ואף חקרו את העדים מטעם התובעים והביאו עדים מטעמם, אתייחס גם לטענותיהם ולראיות שהביאו."
3. כאמור, פסק הדין ניתן ביום
13.4.04 ואילו הבקשה הוגשה על ידי ב"כ המבקשים ביום
28.4.04, כשבועיים לאחר מתן פסק-הדין בתובענה. לבקשה צורף תצהיר ב"כ המבקשים וכן תצהירו של נתבע מס'
6 בתובענה, לאימות העובדות הכלולות בה. יחד עימה הוגשו הסיכומים מטעמו וכן בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, בש"א
6981/04, לה נעתרתי באותו היום. אסקור להלן את נימוקיו של ב"כ המבקשים לביטול פסק הדין:
1) ב"כ המבקשים לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים בשל
"טעות מצערת" שמקורה בהסתמכות על כך שבית המשפט היה בחופשת שבתון, הסתמכות שהייתה "ביסודה מוטעית", שהתחברה לה עם מה ש"היחס החברי" בין ב"כ המבקשים לבין ב"כ המשיבים "נתן לח"מ (
ב"כ המבקשים - ר.ג') להבין" והוא שב"כ המבקשים "יוכל להאריך את המועד להגשת הסיכומים בתיק". לאלה הצטרפו "שיקולים מוטעים" אחרים, שעניינם אי קבלת הבקשה הנוספת למתן פסק-דין בהיעדר סיכומים וכן השביתה במזכירות בית המשפט שנמשכה
90 יום, אשר אף הם "נתנו לח"מ להבין
שהזמן בידו להגיש את הסיכומים". טעויות ב"כ המבקשים אינן מבטאות זלזול בבית המשפט ויתרה מזאת
- הן אינן צריכות לעמוד בעוכרי המבקשים עצמם.
2) פסק-הדין ניתן תוך "התעלמות מוחלטת מטענות וראיות המבקשים", וביסוסו על סיכומי וטענות המשיבים בלבד, מתוך הנחה כי המבקשים מסכימים לטיעוני המשיבים, גרם למבקשים נזק שלא יהיה ניתן לתקנו שכן הוא משליך על "הליכים רבים המתנהלים בין הצדדים בתיקים אחרים".
3) פסק הדין מוטעה בין משום שהוא מבוסס על התעלמות מהודאות המשיבים, בין משום שעולה ממנו כי בית המשפט התעלם מראיות אחרות "שהיו לטובת המבקשים" ובין משום שהוא ניתן בחוסר סמכות עניינית וכלולות בו קביעות בעניינים שכלל לא עמדו במחלוקת בין הצדדים. פגם חוסר הסמכות וההכרעה בעניינים שלא היו נתונים במחלוקת, הוסיף ב"כ המבקשים, מקורם בכך שבית המשפט פסק על יסוד סיכומי ב"כ המשיבים ואלה כללו שינוי של החזית שגובשה בכתבי הטענות הראשונים בתיק.
4) מתן פסק הדין כרוך בשלילת זכותם "המהותית" של המבקשים וזאת "בשל טענה שבסדר דין כמו אי הגשת סיכומים בזמן". מתן פסק דין באופן שכזה, הוסיף וטען ב"כ המבקשים, אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות ופוגע בזכות יסוד.
ב"כ המבקשים אף הוסיף ופירט בעניין הזהות בין התובענה בה ניתן פסק הדין לבין הליך אחר, אך עיון בטענתו מגלה כי אין בה אף לא תחילתה של סיבה למחדל בהגשת הסיכומים.
4. ביום
20.5.04 הוגשה תגובת ב"כ המשיבים. בפתח התגובה מפנה ב"כ המשיבים לכלל המשפטי החולש על סוגיית ביטולו של פסק דין, בנסיבות העניין. על רקע אותו כלל, אליו אתייחס בהמשך, העלה ב"כ המשיבים את הטענות הבאות:
1) בבקשתם לא נתנו המבקשים כל נימוק מניח את הדעת למחדלם "הזועק לשמים": אף בבקשה ישנה "ראשית הודיה" מצד ב"כ המבקשים כי באי הגשת הסיכומים "לכאורה ניתן להבין" ביטוי של זלזול בבית המשפט. עוד צויין בתגובה כי מעולם לא נתן ב"כ המשיבים את הסכמתו, "במישרין או בעקיפין" להארכת מועד להגשת סיכומי ב"כ המבקשים וכי לטענה בדבר שינוי החזית והסעדים המבוקשים אין יסוד ומעבר לכך
- הזיקה בין טענה מוכחשת זו לבין האיחור בהגשת הסיכומים הוא תמוה. לבסוף, נטען כי טענתו של ב"כ המבקשים כי לא הובאה לידיעתו הבקשה הנוספת למתן פסק דין בהיעדר סיכומים אינה ראויה להישמע שכן זמנו המוארך להגשת סיכומיו תם ממילא ב
30.8.04. כן נטען כי אם אמנם, לשיטת ב"כ המבקשים, סיכומי המשיבים חוללו שינוי חזית והעלו בקשות למתן סעדים שונים, הרי משקיבלו אותם לידיהם אך מתבקש היה כי יחפזו ויגישו את סיכומיהם שלהם ויטענו לעניין זה. לסיכום עניין המחדל נטען כי מהבקשה של ב"כ המבקשים, עולה כי "כולם אשמים באיחורו המופלג בהגשת סיכומיו בזמן, כך שב"כ המשיבים, בשל יחסו החברי הטעה אותו ונתן לו להבין כי בפניו כל הזמן שבעולם להגיש את סיכומיו, ביהמ"ש בהיעדרו לחופשת שבתון נתן לא (
צ"ל לו - ר.ג') להבין כי מירוץ הזמן להגשת הסיכומים נפסק, והעיצומים של המזכירות שיבשה את עבודתו. המפליא מכל".
2) אף אם יבוטל פסק הדין
אין למשיבים סיכויים לזכות במשפט שכן לא עלה בידם להצביע על נימוקים העשויים, לגופו של עניין, להכשיל את תביעת המשיבים. חרף הערתו של בית המשפט בפסק הדין כי בחינת הראיות על ידו צריכה להיות ברמה של בחינה לכאורה, מבחינה מעשית, הראיות והטענות כולן, לרבות ראיות וטענות המבקשים, נבחנו "באופן יסודי ומעמיק" ובית המשפט "נטל את התפקיד של ב"כ המבקשים וערך במקומו סיכומים" ובכך "עשה חסד" עם המבקשים. במידה זו "אין כל שחר" לטענתם כי בית המשפט התעלם מהראיות שהביאו או מהטענות שהעלו, תוך שהסתמך על סיכומי המשיבים. לגוף הטענה בדבר שינוי החזית והסעדים המבוקשים נטען כי המשיבים לא העלו כל טענה חדשה בסיכומיהם, כזו "אשר לא היה לה כיסוי ראיתי בכתבי הטענות, התצהירים והעדויות" וכי הסעד שהוענק בפסק הדין הוא הסעד שהתבקש כבר בסעיף
15 לכתב התביעה. לעניין הטענה כי פסק הדין הכריע במחלוקות שלא הונחו בפני בית המשפט וכי בכך חרג מסמכותו העניינית ואף קבע ממצאים שיסבו למשיבים נזק בהליכים אחרים המתנהלים בינם לבין המשיבים, נטען כי המשיבים מצביעים על קביעה בפסק הדין המהווה אימרת אגב.
5. ביום
6.6.04 הגיש ב"כ המשיבים השלמה לתגובתו, ביום
30.6.04 הגיש ב"כ המבקשים תגובה להשלמה. ביום
23.1.05 הגיש ב"כ המבקשים הודעה על צירוף מוצג לסיכום הטענות בבקשה מטעמם, הוא פסק דינה של כב' השופטת בר זיו, בתיק תמ"ש
27560/97 בבית המשפט לענייני משפחה, שניתן ביום
16.1.05. ביום
1.3.05 הגיש ב"כ המשיבים בקשה לצירוף מוצג מטעמם לסיכום הטענות בבקשה, הוא הודעת הערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי על פסק דינה של כב' השופטת בר זיו ביום
14.2.05. ביום
25.9.05.הגיש ב"כ המבקשים בקשה לצירוף פסק דינו של סגן הנשיא, כב' השופט פיזם בע"מ
216,254/05 מיום
18.9.05, בו נדחה ערעורם של המשיבים על פסק דינה של כב' השופטת בר זיו. ביום
28.12.05 הגיש ב"כ המבקשים "בקשה דחופה לצירוף מוצגים" בה עתר לצירוף כתבי הטענות הראשונים של הצדדים בהליך אחר, ת.א.
746/03. בין לבין הגיש ב"כ המשיבים שלוש בקשות למתן החלטה בבקשה, בש"א האחרונה הוגשה ביום
18.12.05. עוד אעיר כי ביום
31.7.05 הגיש ב"כ המשיבים בקשה, בש"א
10876/05, "להחייאת צו המניעה בבש"א
4904/01" האוסר, כך טען, על המבקשים לבצע שינויים במבנה הקיים על חלקת המריבה וזאת עד למתן החלטה בבקשה שבפני. בהחלטה מיום
17.8.05 דחיתי את הבקשה מהטעם כי בבש"א
4904/01 לא ניתן צו כנטען וכי בנסיבות אלה, תרופתו של ב"כ המשיבים מצויה בפניה לערכאה המוסמכת ליתן את הצו המבוקש.
6. המסגרת הנורמטיבית