החלטה בתיק בשא 704/07

1.      בפני בקשה לחיוב המשיב 2, הוא המערער בהליך העיקרי, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקשת למקרה שבו תזכה בדין.

2.      בבית הדין קמא נדונה תביעת המבקשת בה ביקשה לקבוע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין המשיבים, ולחייב את המשיבים בתשלום רכיבים הנובעים מקשר העבודה וסיומו. כן ביקשה המבקשת בתביעתה להרים מסך ולחייב את המשיבים 2
ו-3 באופן אישי בחובותיהן של המשיבות 1 ו-4.

3.      בפסק הדין מושא הערעור חויבו המשיבים 2-4 ביחד ולחוד לשלם למבקשת שכר עבודה בסך של 13,862 ש"ח; דמי הבראה בסך של 381 ש"ח; פיצויי פיטורים בסך של  6,036 ש"ח; פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,726 ש"ח ופדיון חופשה בסך של 2,414 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.1999 ועד למועד התשלום בפועל. כן חויבו המשיבים 2-4 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות המבקשת בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ, לתשלום בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

4.      נימוקי הבקשה הם:

4.1.   עד היום לא שילם המשיב 2 (להלן: "המערער") ולו אגורה מהסכום בו חויב במסגרת פסק הדין, לרבות סכום ההוצאות.

4.2.   במסגרת קדם ערעור, סירב המערער לתרום מכספו לפירוק המשיבה 4.

4.3.   לאור האמור, יש מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות המבקשת בהליך זה.

4.4.   סיכויי הערעור נמוכים, שכן הערעור מכוון רובו ככולו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.

5.      המערער התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

5.1.   סיכויי הערעור גבוהים, שכן בכל ההליכים האחרים שהתנהלו כנגד המערער, לא ניתן כל פסק דין כנגדו. זאת בין היתר מכיוון שמנהל המכללה הוא מר שיוביץ-  המשיב 3, ולא המערער.

5.2.   המערער הסכים לפעול לפירוק המשיבה 4, בתנאי שב"כ המבקשת יפנה למר שיוביץ, והלה יסכים לכך.

5.3.   למערער אין כסף לתשלום הערובה.

המסגרת המשפטית

6.      בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר [ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)], דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לפיכך, אחזור רק על עיקרי הדברים -  השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור.

7.      יש ליתן משקל לעובדה שבתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות 427 - 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, ככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.

8.      כאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. בעריכת איזון זה יש להביא בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור, לאחר שטענותיו בערכאה הראשונה נדחו. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו חלקית. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים - זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו.

9.      בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. [דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', עבודה ארצי כט(2) 199, סעיף 7 לפסק הדין; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 11 לפסק הדין; דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221, סעיף