בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
9146-05,688-03
15/05/2006
|
בפני השופט:
כ. סעב
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
1. עזבון המנוח אברהים מחמד מראד
2. עזבון המנוח מוסטפה ע. עני חוש
3. עזבון המנוח סאלח חוש
4. חוסין עבדול חמוד
|
| החלטה |
מה דינה של בקשה לסילוק תביעה על הסף בגין מעשה בית דין, מקום שלא עלה בידי המבקשת לאתר ולהמציא לבית המשפט את פסק הדין שניתן בהליך השיפוטי הקודם, עליו היא מבססת את טענתה בדבר מעשה בית דין?
זאת השאלה היחידה שעומדת לפני בבקשה זו.
העובדות הצריכות לענייננו
המשיבים הגישו כנגד המבקשת, תביעה לתיקון רישום בפנקס המקרקעין עפ"י סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. לטענתם הם הבעלים האמיתיים של מחצית שטח החלקות 21 בגוש 17565 והחלקה 2 בגוש 17560 לאדמות כפר מנדא.
שנה וחצי לאחר שהגישה המדינה - באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, את כתב הגנתה, ובטרם החל ניהול התיק לגופו, היא הגישה לבית המשפט את הבקשה נשוא החלטתי זו, אשר עניינה "בקשה לסילוק על הסף" מחמת מעשה בי-דין.
בבקשתה טוענת המדינה, כי תוך כדי הכנת החומר בתיק, התגלה לה כי תביעה זהה לחלוטין לזו המוגשת בתיק העיקרי הוגשה בעבר בתיק אזרחי 44/64 לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד האפוטרופוס הכללי על נכסי נפקדים ורשות הפיתוח, והיא נדחתה.
לבקשת המדינה צורפו מסמכים וראיות שאמורים לתמוך בטענתה. המדינה צירפה תצהיר של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אליו צורפו כתב תביעה שנשא את הכותרת "ת.א 44/64" ופרוטוקולי דיון ערוכים בכתב יד של בית המשפט המחוזי בתיק אזרחי 44/64. להוכחת קיומו של פסק-דין בת.א 44/64, כמו כן, צירפה המדינה מכתב ששוגר ע"י סגן פרקליט מחוז חיפה והצפון דאז, לעו"ד רוזנפלד ממינהל מקרקעי ישראל, בו הוא מיידע אותו כי בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת התובעים בתיק אזרחי 44/64, אך פסק הדין המקורי או עותק מאושר ממנו לא צורף, משום שלא עלה בידיה לאתרו.
ראיה נוספת שהמדינה צירפה לבקשה, היא פסק דין בתיק אזרחי 1168/62 לסילוק ידם של המנוח אברהים מוחמד מוראד והמנוח מוחמד מוסטפה מורד, מן החלקות שהמשיבים טוענים ל"זכויות" בהן.
דיון והכרעה
בדיון בבקשה שהתקיים בפני בית משפט זה, חזרה המדינה על עמדתה וטענה כי תביעה זהה לזו המתבררת כעת, הוגשה בעבר ע"י בעלי הדין עצמם (בעודם בחיים) ונדחתה. המדינה הוסיפה כי חרף חיפושים נמרצים שעשתה, לא הצליחה לאתר את פס"ד עצמו.
המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה מן הנימוק כי אין בפנינו פס"ד, שניתן יהיה לעמוד על מהותו ועל פיו תבחן הטענה בדבר מעשה בית דין.
המשיבים מעלים טענה נוספת בדבר התיישנות פסק הדין.
התמוה בעמדת המשיבים (התובעים בתיק העיקרי) הוא,שמעבר לטענתם להעדר הוכחת מעשה בית-דין ע"י המדינה, לא טרחו להתייחס לגופה של הטענה ולא נתנו הסבר הגיוני לשלל הראיות שהגישה המדינה בדבר קיומו של הליך משפטי קודם והתנהלות התיק האזרחי 44/64 .
בשל הוכחת קיומו של מעשה בית דין רובץ על שכמו של טוען הטענה, קרי, המדינה שמבקשת להסתמך עליו בבקשה דנן ולהביא לדחיית התביעה על הסף.
השאלה איפוא היא, אם עלה בידי המדינה להוכיח קיומו של פסק דין, המהווה מעשה בית דין?
התנאי החיוני להקמתו של מחסום מכוח פסק-דין הדוחה תביעת תובע הוא, שפסק הדין ניתן לגופו ואגב בירור המחלוקות המהותיות בין הצדדים והתקיימות התדיינות ממצה בין הצדדים, להבדיל ממקרים שבהם נעשתה הדחייה מטעמים אחרים - דיוניים למשל, שאין בינם לבין בירור המחלוקת לגופה ולא כלום.
המבקשת ניסתה להראות כי התקיימו בעבר דיונים בשאלת זכותם של התובעים, המנוחים, בנכסים נשוא התביעה ועל סמך דיונים אלה ניתן פסק דין לגוף המחלוקת.
גם אם נקבל טענות אלה, הרי בהעדר פסק-דין לא ניתן לבחון איזה פלוגתאות הוכרעו באותה התדיינות - אם בכלל.
דיוקם של הדברים, מחייב המצאת פסק-דין סופי כראיה קונקלוסיבית לתוכנו במשפט. בית משפט הנדרש להכריע בשאלת השתק עילה או השתק פלוגתא, שומה עליו לעיין - לצורך הכרעתו, גם בפסק הדין הסופי שהוא בבחינת דעה גמורה של בית המשפט, והוא אינו יכול להסתפק בכתבי טענות, פרוטוקולים ובהליכי ביניים שלא מבטאים את הכרעתו של בית המשפט כדי לבסס מניעות דיונית מסוג מעשה בית דין, במיוחד מקום שהצד שמנגד עומד על זכותו ליומו בבית המשפט.