1. כנגד העורר בב"ש 21205/05 (להלן: "העורר") הוגש כתב אישום בבית משפט השלום, במסגרת ת.פ. 2538/03, בגין ניהול תחנת דלק, עסק הטעון רישוי, ללא רישיון, לפי סע' 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. העורר הורשע, על-פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ודינו נגזר ביום 19.09.04.
במסגרת תיק אחר, פ"א 917/04-תחנת עיירות (להלן: "התיק הנוסף"), ביום 08.03.04, במהלך חיפוש שנערך אצל העורר, נתפסו ע"י העוררת בב"ש 20903/05 (להלן: "העוררת") ציוד אשר היה ברשות העורר, כמפורט להלן:
משאבת עזר,מיכל נפט בקיבולת של 5,000 ליטר, נפט נוזלי בכמות של 1,600 ליטר, מיכל סולר בקיבולת של 30,000 ליטר, 2 משאבות תדלוק ו-4 אקדחי תדלוק, סולר בכמות של 13,050 ליטר,
בנזין 95 אוקטן 2,400 ליטר, בנזין 96 אוקטן 200 ליטר (להלן: "התפוסים").
ביום 22.02.05, הגישה העוררת כתב אישום נגד העורר בהסתמך על הראיות שנאספו נגדו בתיק הנוסף. העוררת יחסה לעורר באותו כתב אישום עבירות של ניהול עסק ללא רישיון וביצוע עבירות נוספות, ועתרה לחילוט התפוסים לטובת המדינה ו/או השמדתם.
2. ב"כ העורר הגישה ביום 30.11.04, במסגרת ת.פ. 2538/03, בקשה להשבת התפוסים, על אף שנתפסו במסגרת התיק הנוסף. בבקשה זו טענה ב"כ העורר כי משלא פנתה ב"כ המאשימה בבקשה לחילוט התפוסים מיום שנתפסו ועד למתן גזר הדין, יש להורות על השבתם לעורר.
ביום 09.02.05 התקיים דיון בבקשה בבית משפט השלום. לדיון זה לא התייצבה ב"כ העוררת, בשל אי ידיעתה על קיומו, כנטען על-ידה.
בית משפט השלום הורה על השבת התפוסים לידי העורר, בשל טענות ב"כ העורר, כי התפוסים נתפסו במסגרת ת.פ. 2538/03.
ב"כ העוררת פנתה לבית המשפט בבקשה לביטול ההחלטה, בשל הטעות אשר ארעה משהושבו התפוסים שנתפסו בתיק הנוסף במסגרת התיק שהסתיים. בית המשפט אכן ביטל ביום 30.5.05 את החלטתו מיום 09.02.05 והורה על המשך החזקת התפוסים ע"י העוררת, אך חייבה בתשלום הוצאות לטובת העורר
"נוכח חוסר מתן תגובה להחלטתי מיום 14.12.04...".
3. החלטה זו שניתנה ביום 30.5.05 היא נשוא שני העררים שבענייננו. העורר עתר מחד להשבת התפוסים לידיו, ואילו העוררת עתרה לביטול תשלום ההוצאות שהוטלו עליה.
בהסכמת ב"כ הצדדים אוחד הדיון בעררים.
בדיון בעררים ביום 29.09.05, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כי אכן נפלה טעות בעניין שיוך התפוסים.
הפלוגתא העיקרית העולה מהערר שהגיש העורר, אליה התבקשו ב"כ הצדדים להתייחס בטיעוניהם, היא, כפי שנוסחה בהחלטה שניתנה בתום הדיון ביום 29.9.05 -
"האם הגשת כתב האישום ריפאה את המצב אשר בו התפוסים היו מוחזקים שלא על פי צו בית המשפט, ולאחר שחלפה מחצית השנה מיום תפיסתם".
4. ב"כ העוררת טענה בסיכומיה כי המשך תפיסתם של החפצים מתבקש לשם שמירתם כראייה למשפט וכן על מנת למנוע שימוש חוזר בהם לביצוע עבירות. לטענתה, הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הינם סעיפים 36-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), הדנים במקרים בהם הוגש כתב אישום בגין עבירות שנעברו באותו החפץ או לגביו, בדומה למקרה זה בו הוגש כתב אישום כנגד העורר, אשר במסגרתו התבקש חילוט התפוסים.
לחילופין, טענה ב"כ העוררת, כי אף אם הוראות סעיפים 32-35 לפקודה חלות בענייננו, הרי משהוגשה על-ידה בקשה להארכת המועד להמשך החזקת התפוס (ביום 19.01.05), בית המשפט היה מוסמך להאריך את תקופת התפיסה מעבר לשישה חודשים, אף בדיעבד, כפי שנקבע בבג"צ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב ואח', פ"ד מה(4) 490, 494.
5. לטענת ב"כ העורר, סעיפים 36-39 לפקודה אינם רלוונטיים לענייננו, וזאת בהסתמך על שנפסק על ידי כבוד השופט טירקל בבש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מד"י, פ"ד נד(2) 464. ב"כ העורר אף טענה כי התנהלותה של העוררת במקרה זה פגעה בזכותו הקניינית של העורר וכי מטרת החיפוש והתפיסה אינה לשם הצגת ראיות אלא חיסולה של תחנת הדלק אותה הפעיל.
6. סעיף 35 לפקודה קובע כי באם חלפו שישה חודשים מיום תפיסת החפץ, ולא הוגש כתב אישום בעניינו, יוחזר החפץ למי שמרשותו נלקח.
בפס"ד פרידנברג נקבע (עמ' 494):
"תוצאת פרשנותו של בא כוח העותר, כי סעיף 35 מחייב החזרה "אוטומטית" של החפץ התפוס, לידי מי שמידיו נלקח, בתום ששת החודשים, משמעה כי על המשטרה חלה החובה להחזיר גם סמים שנתפשו, נשק שהוחזק שלא ברשיון, ושאר חפצים שהחזקתם אסורה על פי דין. פרשנות המביאה לתוצאה אבסורדית אשר כזאת, בודאי שאין ליתן לסעיף 35....