החלטה בתיק בש 21433/08

1. בפני בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בכתב האישום מואשם המשיב בביצוע עבירות של מעשים מגונים, נסיון לבצע מעשה סדום ואיומים.

נטען בכתב האישום כי בלילה שבין 4.7.08 ל- 5.7.08 בילו המשיב ואשתו ששמה אירנה בבית א.פ. (להלן המתלוננת) ובן זוגה משיח בבאייב. המתלוננת נרדמה בחדר השינה והמשיב נרדם בסלון. בסמוך לשעה 01:00 ביקשה אירנה את משיח מארחה ללוותה לדירתה. עתה ניגש המשיב למיטת המתלוננת והחל ללטף גופה וחזה לצורך גירוי וסיפוק מיני. המתלוננת התעוררה והדפה את המשיב שהמשיך לנסות ולהחדיר איבר מינו לפיה, תוך שהוא משכיב אותה ומפסק בכוח את רגליה. המתלוננת המשיכה להדוף את המשיב, אז חבט בה המשיב עם אגרופו בפניה. למתלוננת נגרמו שטפי דם בפניה. המתלוננת ציינה כי תתלונן במשטרה אז איים המשיב להרגה.

המשיב ביצע מעשיו הנ"ל במתלוננת, ללא הסכמתה החופשית.

2. ב"כ המשיב ער לכך שקיימות ראיות לכאורה באשר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, אך לטענתו אין בראיות הפוטנציאל להביא להרשעת המשיב, בשל סתירות רבות בגרסאות שמסרה המתלוננת בהודעותיה במשטרה.

3. תיק המשטרה הוצג לעיוני וממנו עולים עיקרי הדברים שלהלן:

3.1     מן העדויות עולה כי המשיב ובת זוגתו התארחו אצל המתלוננת ובן זוגה, ובמהלך הערב שתו משקאות אלכוהוליים. בן זוגה של המתלוננת הכיר את אשת המשיב מעבודתם המשותפת במסעדה. ביום הנדון הוא הזמין את אשת המשיב ובן זוגה. נובע מכך, שעיקר הקשר היה דווקא עם אשת המשיב בעוד המשיב נלווה אליה ביום הנדון (ראה הודעת המתלוננת מיום 5.7.08).

3.2     אכן נגבו מספר הודעות מהמתלוננת וכן נערך עימות בינה לבין המשיב ונראה כי המתלוננת הוסיפה פרטים ככל שהתקדמה החקירה. עדיין סבור אני כי אין מדובר בסתירות מהותיות, אלא השלמת פרטים. פרטים ראשונים מסרה המתלוננת בתלונה בפני שוטר כשעה לאחר האירוע לאחר שהזעיקה את המשטרה. שוטר שרשם תלונת המתלוננת הבחין בשטף דם ליד פיה ושברי זכוכית על הרצפה. בשלב זה טרם נגבתה הודעה מהמתלוננת. בן זוגה של המתלוננת, שמו משיח באבייב, התייחס גם הוא לשברי הזכוכית וציין בהודעתו כי מדובר בתמונות שנשברו ולדעתו מעידים על מאבק במקום.

המתלוננת בתלונה ראשונה זו מציינת כי בן זוגה יצא ללוות את אשת המשיב לביתה, אז תקף אותה המשיב. הואיל והיא אינה מכירה את המשיב ידעה לציין רק את שמו הפרטי. יש להדגיש שוב כי בשלב זה טרם נגבתה הודעה מסודרת ומפורטת. בהודעה נוספת כשעה בלבד אחר התלונה הראשונה, מפרטת המתלוננת טיבה של התקיפה על ידי המשיב. לטענתה בן זוגה יצא ללוות את אשת המשיב לביתה, אז היא עצמה נרדמה. היא התעוררה מכך שהמשיב נגע בחזה. הוא ניסה לדחוף איבר מינו לפיה. היא מציינת כי לא ראתה איבר מינו בשל החשיכה. היא דחתה אותו והוא היכה באגרופו בפניה. היא שמעה אותו מפשיל את מכנסיו. המשיב אותר ביום 15.7.08 ונערך עימות בינו למתלוננת. הפעם המתלוננת מוסיפה כי המשיב ניסה גם להפשיט אותה. היא שוב מודה כי אינה בטוחה שהוא חשף איבר מינו ומכאן שאינה מבקשת להגזים בתלונתה. המשיב אף איים להרגה אם תפנה למשטרה.

נגבתה הודעה נוספת אחר העימות והמתלוננת נדרשת להסביר הפרטים שהתגלו בהודעותיה המאוחרות. המתלוננת מסבירה כי היתה בשוק מהאירוע. היא לא ידעה לענות אם לא נשאלה ספציפית. היא חוזרת ומציינת, כי בשל החושך לא יכולה היתה לראות איבר מינו של המשיב אך לדבריה חשה בו ליד פיה. היא הדפה אותו ואז הוא היכה אותה. כאשר המשיב יצא היא ראתה אותו מרים את מכנסיו המופשלים. היא לא רוצה להזכר במקרה. היא מפחדת מהמשיב היה וישוחרר.

3.3     בן זוגה של המתלוננת מאשר כי יצא את הבית ללוות את אשת המשיב לביתה, הואיל והמשיב נרדם. כאשר שב לאחר שעה לערך כבר מצא בבית את המשטרה שהוזעקה על ידי המתלוננת. כמו השוטר, גם הוא הבחין בשטף דם ליד פיה של המתלוננת וכן שברי זכוכית אותם ייחס למאבק שהיה במקום. כבר בתחילת הערב הוא הבחין שהמשיב נוגע בגוף המתלוננת בצורה לא דיסקרטית והוא העיר לו על כך. עקב האירוע המתלוננת מפחדת לצאת מביתה.

3.4     המשיב מסר שתי הודעות ובהודעות אלה, כמו גם בעימות, הוא כופר בכל פרט הנוגע לתקיפת המתלוננת, או פגיעה מינית כלשהי. אין לו כל סכסוך עם המתלוננת, או בן זוגה ואין לו הסבר לתלונה. לדבריו המתלוננת אינה כלל טיפוס האשה שהוא נמשך אליה. דבריו אלה אינם מתיישבים עם הראיות בתיק, לפיהן כבר מראשית הערב חיפש מגע עם המתלוננת ונגע בגופה בחוסר דיסקרטיות, דבר שהביא אף להערה מצד בן זוגה. הוא כן מודה ששתה ארבע כוסות וויסקי ונרדם ומשהתעורר ראה כי הוא לבדו עם המתלוננת בבית ואף היא נרדמה. לדבריו הוא העיר אותה ויצא. הוא כופר בכך שכבר בראשית הערב נגע בגוף המתלוננת בצורה לא דיסקרטית, אף שיש ראיות לכך.

3.5     המשיב יליד שנת 1963 ועלה ארצה מאזבקיסטן בשנת 2002. מאז עלה ארצה אין לו כל רישום פלילי.

4. עולה מכל הנאמר לעיל כי קיימות ראיות לכאורה באשר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב. אינני סבור כי יש בהוספת הפרטים בהודעות המתלוננת כדי לכרסם מהותית במשקל הראיות ולפגום בפוטנציאל ראיות אלה להביא להרשעת המשיב.

המשיב הודה כי אין לו כל סכסוך עם המתלוננת, או בן זוגה ואין לו כל הסבר שיכול להצביע על עלילה מצד המתלוננת. בפרטים לא מעטים יש חיזוקים לגרסת המתלוננת ואין לראות בדבריה נסיון להגזים בחומרת הדברים. משלא יכולה היתה להבחין בדברים בשל החשיכה, היא מודה בכך ומציינת את תחושותיה. היא מסבירה את העדר הפרטים בתלונתה הראשונית בפני השוטר שרשם דו"ח פעולה, בהלם בו היתה. יש להדגיש כי בשלב זה טרם נגבתה ממנה עדות, אלא מדובר בתלונה הסמוכה מאוד לאירוע.

בשלב זה אין ביהמ"ש בוחן מהימנות העדים.

5. ההלכה הפסוקה קובעת כי עבירות של אינוס או נסיון לבצע עבירות אלה, הן עבירות בעלות אופי אלים, המקימות עילת מעצר ורק בנסיבות מיוחדות ניתן להסתפק בחלופת מעצר. עילת המעצר היא מכוח סע' 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו 1996. אדם המבצע עבירות מהסוג הנדון נחשב מסוכן לבטחון הציבור (ראה בש"פ 2846/96 מ"י נ. אלברט גטניו; בש"פ 2222/97 מ"י נ. כורד חוסאם).

ב"כ המשיב הציע חלופת מעצר בבית בת זוגתו של המשיב. חלופת מעצר זו אינה סבירה בעיני, הן מן הטעם שאשת המשיב עשויה להיות עדת הגנה, הן מן הטעם שביתה סמוך מאוד לבית המתלוננת.

בעבירות מן הסוג הנדון נמנע ביהמ"ש לרוב מפתרון של חלופת מעצר. עדיין, בהתחשב בכך שאין למשיב הרשעות קודמות, הנני מורה על הגשת תסקיר מעצר בו תבחן חלופת מעצר אפשרית.