1. נגד המשיב הוגש כתב אישום בו ייחסה לו המבקשת עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם כליאה, כליאת שווא, חבלה במזיד ברכב, שבל"ר, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. את העבירות האמורות ייחסה המבקשת למשיב משנטען בכתב האישום, כי בסמוך ליום 29.09.07 באילת, קשר המשיב קשר עם שותפו, צאבר אלקשכר (להלן: "השותף") לבצע עבירות מסוג פשע- מעשי שוד של נהגי מוניות בדימונה. לשם קידומו של הקשר הצטיידו הנאשם והשותף בסכינים ובכפפות ובתאריך 29.09.07 הגיעו לדימונה.
באישום הראשון לכתב האישום נטען כי ביום 30.09.07 סמוך לשעה 03:30 המשיב ושותפו עמדו בכיכר ליד התחנה המרכזית בדימונה וכאשר הבחינו במונית מסוג סקודה, מ.ר. 63-25-147 (להלן: "המונית"), בה נהג מיכאל לוי (להלן: "המתלונן 1"), סימנו לו לעצור. המשיב ושותפו נכנסו למונית למושב האחורי וביקשו מהמתלונן 1 כי יסיעם לצומת ירוחם. המתלונן 1 הסיע נוסעת שהיתה במונית לביתה בדימונה ולאחר שירדה מהמונית, עבר המשיב להתיישב בכיסא הנוסע והשותף נותר לשבת מאחור. המתלונן 1 הסיע את המשיב ושותפו ליציאה הדרומית מדימונה והנאשם ושותפו טענו בפני המתלונן 1 טענה שקרית לפיה הם עובדים כשומרים על טרקטורים במתקן גז וכיוונו אותו לשביל כורכר סמוך לחוות הסברס. כאשר נהג המתלונן 1 בשביל, חנק השותף את המתלונן 1 ביד אחת וביד השנייה שלף סכין והצמידה לצוואר המתלונן. המשיב שישב בכיסא הנוסע אחז בידו של המתלונן 1 על מנת שלא ילחץ על לחצן המצוקה במונית. המשיב והשותף צעקו על המתלונן 1 שיעצור את המונית והמתלונן 1 ביקש שיאפשרו לו להרים את בלם היד ולבסוף השותף הרים את בלם היד והמונית נעצרה. המשיב יצא מהמונית, ניגש לדלת הנהג, נטל את תיקו של המתלונן 1 והוציא ממנו שני מכשירי טלפון סלולארי, אזניית בלוטוס ו-240 ש"ח. לאחר מכן השותף הרפה מהמתלונן 1, התקדם למושב הנוסע וחתך את חוט החשמל של מכשיר הקשר באמצעות סכין. המשיב והשותף איימו על המתלונן 1 שלא לדבר עם אף אחד אחרת יגיעו לביתו, ולאחר מכן נמלטו השניים מהמקום עם רכוש המתלונן 1.
באישום השני לכתב האישום נטען כי ביום 30.09.07 בסמוך לשעה 20:00 עמדו המשיב ושותפו בסמוך למספרה בדימונה וסימנו למונית מ.ר. 25-928-59, בה נהג חיים ישראל (להלן: "המתלונן 2"), לעצור. השניים נכנסו למונית, כאשר המשיב ישב בכיסא הנוסע והשותף ישב מאחור, וביקשו מהמתלונן 2 להסיעם לצומת ירוחם ליד השלט הצהוב. כשנעצר המתלונן 2 ליד השלט הצהוב סמוך לפזורת אלהוואשלה, ביקש מהמשיב את דמי הנסיעה. השותף שישב מאחורי המתלונן 2, חנק אותו ביד אחת וביד השנייה הצמיד סכין לצווארו של המתלונן 2. המשיב שלף אף הוא סכין והצמידה לירכו של המתלונן 2. שניהם הורו למתלונן 2 להמשיך לנסוע, ובשל פחדו, המשיך המתלונן 2 בנסיעה עד שהגיע לאזור שמאחורי חוות הסברס. כשעצר את המונית, הורו לו המשיב והשותף באיומי סכין, לצאת מהמונית ולאחר מכן חתכו את חגורות הבטיחות במונית, קשרו את רגליו וידיו של המתלונן 2 בחגורות הבטיחות ובכאפיה שהיתה ברשותם. לאחר מכן עלה המשיב לגג המונית ובעט ב"כובע" המונית עד שניפצו. המשיב והשותף הכניסו את המתלונן 2 למושב האחורי במונית והסיעוהו לשטח שמאחורי חוות הסברס והשליכו אותו בואדי. לאחר מכן נסעו במונית בחזרה לדימונה, נטלו מהמונית מכשיר טלפון סלולארי מירס ושני צ'קים שהיו בכיס הדלת של המונית ונטשו את המונית בדימונה. המתלונן 2 הצליח להשתחרר מכבליו ונמלט לשכונת ממשית בדימונה.
באישום השלישי לכתב האישום נטען כי מאוחר יותר באותו יום בסמוך לשעה 20:30, לאחר שנטשו את המונית כאמור באישום השני, עמדו המשיב ושותפו ליד קופ"ח ב' בסמוך לתחנת מוניות "מוניות דימונה" וסימנו למונית מ.ר. 25-148-59, בה נהג משה אמטנאני (להלן: "המתלונן 3"), לעצור. המשיב ושותפו נכנסו למונית, כאשר המשיב ישב מאחור והשותף ישב בכיסא הנוסע, וביקשו מהמתלונן להסיעם לצומת ירוחם ליד השלט הצהוב. במהלך הנסיעה ביקשו המשיב ושותפו מהמתלונן 3 שיכנס לאזור התעשייה הישן אך הוא סירב והסיעם לצומת ירוחם. ליד השלט הצהוב, סמוך לחוות הסברס, שלף המשיב סכין והצמידה לצווארו של המתלונן 3. המשיב והשותף דרשו מהמתלונן 3 שייתן להם את כספו אך המתלונן 3 ניסה לחמוק מאחיזת המשיב, צעק, ניסה להשתחרר מחגורת הבטיחות ולצאת מהמונית. באותו זמן אחז השותף בידו של המתלונן 3 והסיט את הגה המונית לשוליים הימניים. השותף שלף סכין וניסה להצמידה לצווארו של המתלונן 3 אך המתלונן הדף את הסכין באצבעותיו עד שנחתך באגודלו. המשיב והשותף הבחינו ברכב מתקרב למונית והמשיב יצא מהמונית ונמלט. כשהשותף ניסה לצאת מהמונית, תפס המתלונן 3 בחולצתו ובתגובה דקר אותו השותף בגבו בסמוך לכתף. המתלונן 3 יצא מהמונית והמונית החלה להתדרדר לאחור, אז יצא השותף מהמונית ונמלט מהמקום והמתלונן 3 נותר מדמם ופצוע. המתלונן 3 הצליח לקרוא בקשר לתחנת המוניות והודיע שהוא פצוע. הוא הובל לבית החולים סורוקה, אושפז, אובחן כסובל מחתך מתחת לסקפולה ימנית, חבלה במצח, שריטה בצוואר, חתך באגודל שמאל, שפשוף בפרק יד ימין ושפשופים ושריטות ביד שמאל. המתלונן 3 טופל ושוחרר ביום 02.10.07.
2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נטען, בין היתר, כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנותו משחבר לאחר ובשל בצע כסף היה נכון לבצע סדרת מעשים חמורים שכללו חטיפה וקשירת נהג מונית בשטח בלילה, איומים בסכין ופציעת נהג מונית אחר וכן לאור הההכנה המוקדמת לביצוע העבירות. כן נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר המשיב ינסה לשבש מהלכי משפט ולהשפיע על עדים, בהתחשב בפחדו הרב של העד אחמד אלעמראני מפני המשיב. לנוכח האמור טענה המבקשת כי לא ניתן למצוא חלופה למעצר אשר יש בה, כדי להבטיח את מטרות המעצר.
3. ב"כ המשיב טען כי אומנם יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למרשו בכתב האישום, ואולם יש כרסום בראיות עד כי קיים קושי לקבוע את מידת מעורבותו של מרשו בפרשה. לטענת ב"כ המשיב, בידי המבקשת אך עדותו של השותף, ואילו יתר הראיות האובייקטיביות, אינן מצביעות על המשיב כמי שהיה שותף פעיל במעשי השוד. אשר לעדותו של השותף, הרי שזה מסר בתחילה רצף של גרסאות שונות, בהן תחילה ייחס את ביצוע העבירות לעצמו ורק לאחר מה שנטען על ידי ב"כ המשיב "הפעלת לחצים", הזכיר שמות של אחרים ובסופו של דבר הזכיר את שמו של המשיב וייחס לו חלק גדול בפעילות. אשר לעד אלעמראני, אשר טען כי קיבל מהמשיב טלפון נייד, שהתברר שהיה של אחד מנהגי המוניות שנשדד, טען ב"כ המשיב כי בתחילה הכחיש אלעמראני בחקירתו כל מעורבות אך כשנתפס אצלו מכשיר הטלפון הנייד שנשדד, "נשבר", כפי שתיאר החוקר אמיר אלעטאונה, וטען כי רכש את הטלפון מהשותף ורק לאחר שמסר מספר אמרות, קשר את המשיב לטלפון. אשר להתבטאויות המופיעות בקלטות וידאו שצולמו במהלך החקירות, כאשר במהלכן נעצרו מספר צעירים בדואים אשר התגוררו בשתי דירות, בהן אף התגוררו השותף והמשיב, טען ב"כ המשיב כי לא ניתן ללמוד מההתבטאויות באותן קלטות על מעורבות מרשו בביצוע בעבירות המיוחסות לו, שכן דברים שנאמרו אודות מרשו נאמרו אף לגבי עצורים אחרים אשר בסופו של יום שוחררו על ידי המשטרה ולא הוגש נגדם כתב אישום.
ב"כ המשיב אף טען כי אין ראיות חפציות הקושרות את מרשו למעשים המיוחסים לו. עוד טען כי במסדרי הזיהוי שבהם השתתפו שלושת נהגי המוניות, שניים מהם לא זיהו איש מהחשודים, ביניהם המשיב, ואחד מהנהגים הצביע על חשוד אחר שנעצר ושוחרר- יונס אבו עבדון, אף הוא דייר שאחת הדירות שבהן התגוררו השותף והמשיב וחשודים אחרים שנעצרו בפרשה.
לטענת ב"כ המשיב, כאשר הוכנס מרשו לחדר יחד עם אלעמראני, היה זה אלעמראני אשר סימן למשיב לשתוק, כפי שעולה ממזכרו של אמיר אלאטעונה, ומכאן מבקש ב"כ המשיב ללמוד כי מרשו לא היה מעורב בפרשה.
לטענת ב"כ המשיב, ישנן ראיות בתיק המצביעות על מעורבים אחרים, שכן בוצעה שיחת טלפון מהטלפון הגנוב לטלפון של יונס, שהוא חברו הטוב של אלעמראני. מעובדה זו מבקש ב"כ המשיב ללמוד כי יתכן שיונס מעורב בפרשה.
לאור האמור, טען ב"כ המשיב, כי יש לשחרר את מרשו לחלופה למעצר וזאת בשל משקלן הדל של הראיות, העובדה כי מדובר בצעיר ללא רישום פלילי, חוסנה של החלופה למעצר המוצעת, והמלצת שירות המבחן.
4. ב"כ המבקשת טענה כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.
מעיון בחומר הראיות עולה כי אכן יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב כי הראיות לכאורה משקלן דל. עיקרן של הראיות לכאורה מבוסס על עדות השותף, עדותו של אלעמראני שטען כי המשיב התקשר אליו לאחר שביצע את השוד הראשון וסיפר לו על כך ולמחרת בבוקר הגיע לאילת יחד עם השותף ומכר לו את הטלפון הנייד שנתפס בחזקתו של אלעמראני. בנוסף לאמור, יש בידי המבקשת אמרות של שני עדים אשר ראו את המשיב מגיע עם השותף לאילת ביום שלמחרת השוד, כאשר המשיב מכחיש את האמור. כמו כן, התברר מאיכון הטלפון הנייד של יונס שתחילה נפל החשד עליו, כי ביום השוד היה באילת.
5. במהלך החקירה הכחיש המשיב כל מעורבות בביצוע העבירות המיוחסות לו. תחילה טען כי במהלך כל היום 30.09.07, היום שבו בוצעו שלושת מעשי השוד, שהה בביתו, בשבט, בסמוך לדימונה (אמרה מיום 26.10.07, בשעה 01:14). באמרה נוספת, מיום 28.10.07 (בשעה 13:31), טען כי ביום 30.09.07 שהה באילת בדירת אחיו עדנאן. לטענתו יצא בשעות הצהריים של יום 30.09.07 מביתו, נסע לדימונה, ומשם עלה בשעה 23:00 לאוטובוס לאילת. כשהגיע לאילת, הלך לתחנה המרכזית לבקר את העובדים ופגש לטענתו בעובד בשם סלמאן אלקראשי. המשיב שלל מכל וכל את הטענה שעלתה מאמרותיהם של שני עדים כי באחד הימים הגיע לאילת יחד עם השותף.
במהלך חקירתו של המשיב, ביום 30.10.07 בשעה 15:25, הוצגה בפניו קלטת וידאו (ע.ק. 438/07 מיום 29.10.07) המתעדת אותו יושב עם השותף ברכב משטרתי. המשיב והשותף הושארו לבדם ברכב. המשיב נשאל בחקירתו מה תגובתו לנאמר בקלטת, בה נשמע השותף אומר למשיב
"אחמד פתח עלינו" (הכוונה לאחמד אלעמראני) וכי הוא, השותף,
"לקח את התיק עליו ואם ישאלו אותך...תגיד שראית משהו מסתובב עם סאבר". (הכוונה לשותף)
. כן נשמע השותף אומר למשיב כי המשטרה ניסתה לדלות את שמו של המשיב ממנו אך הוא סירב למסור את שמו וכי ידע שהמשיב לא הודה בביצוע מעשי השוד. בתגובה לצפייה בקלטת, טען המשיב כי ניסו להפלילו, וכי כעס על השותף שדיבר עימו ברכב מאחר וידע כי ישנה הקלטה ברכב.
6. השותף, כאמור, הודה בביצוע מעשי השוד, אך תחילה סרב לומר מי היה שותפו. לאחר שנחקר מספר פעמים, אישר לחוקרי המשטרה, אשר הציגו בפניו את השערתם כי המשיב היה שותפו, כי אכן זה היה כך.
באמרתו מיום 25.10.07 (בשעה 3:10) הודה השותף כי ביצע את מעשי השוד בהם נחשד. באמרתו השנייה (מיום 25.10.07 בשעה 05:43), שב ותאר את מעשי השוד, אך סירב למסור מי היה שותפו לעבירות. באמרתו השלישית (מיום 29.10.07 בשעה 15:34) מסר השותף כי היה עימו אדם נוסף בעת ביצוע מעשי השוד, עימו נסע לאחר מכן לאילת. במהלך חקירתו מסר השותף כי ברצונו
"לקחת את התיק על עצמי". השותף הכחיש כי המשיב היה שותפו לעבירות, טען כי פגש במשיב כשהגיע לאילת לאחר ביצוע מעשי השוד וישן עימו באותה דירה. השותף הכחיש כי מכר יחד עם המשיב את מכשירי הטלפון הניידים לאחמד אלעמראני.
באמרה נוספת שמסר (אמרה מיום 30.10.07 בשעה 09:10), סיפר השותף כי הוא ושותפו למעשי השוד, מכרו את הטלפונים הגנובים לאחמד אלעמראני, אך עדיין סירב למסור את שם שותפו. עוד מסר השותף כי לאחר ביצוע השוד הראשון, ראה את שותפו מתקשר באמצעות אחד ממכשירי הטלפון הגנובים לאחמד אלעמראני ומספר לו על השוד (אמרה מיום 30.10.07 בשעה 09:40) וכי כשהגיעו לאילת, הלכו ישר לאחמד בתחנה המרכזית, ושותפו מכר לאלעמראני את הטלפונים הגנובים.
מתמלול שיחה שנערכה ביום 25.10.07 בין השותף לבין אלעמראני, עולה כי השותף מזהיר את אלעמראני שלא להזכיר את שמו של המשיב-
"תקשיב תיזהר לדבר על עאדל" (עמ' 1 לתמליל)
"תיזה (תיזהר- ר.א.)
לדבר על עאדל בכלל. זהו אני לוקח את הכל עד הסוף..." (עמ' 2 לתמליל). בחקירתו מיום 30.10.07 (בשעה 09:40) כנשאל השותף האם המשיב הינו שותפו, לאור שיחותיו עם אלעמראני, השיב
"שאתה מוכיח לי, אבל אני לא רוצה להגיד לך את השם". וכשנשאל שוב האם הוכיחו לו כי המשיב הינו שותפו, השיב
"כן הוכחתם, אבל אני לא רוצה להגיד את שמו".
עולה מאמרותיו של השותף ושיחתו עם אלעמראני, כי השותף ניסה להרחיק את המשיב מביצוע עבירות השוד. רק לאחר שהוטחו בפניו על ידי החוקרים כי יש בידיהם ראיות הקושרות את המשיב לביצוע עבירות השוד- אישר כי המשיב היה שותפו.