1. זוהי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1137/06 בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "
החוק").
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), חבלה בכוונה מחמירה (שני אישומים), עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק העונשין, איומים (שני אישומים), עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א)(ב) רישא לחוק העונשין ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין.
3. כתב האישום מייחס למשיב 4 אישומים; במבוא לכתב האישום צוין, כי המשיב מתגורר בכפר שיבלי ואביו, ח'אלד שיבלי (להלן: "ח'אלד"), נשוי לאמו של המשיב, עריפה (להלן: "עריפה"), ממנה יש לו 4 ילדים ונשוי לאשה נוספת פתחיה (להלן: "פתחיה"), ממנה נולדו לו שישה ילדים בניהם אילן שיבלי (להלן: "אילן"). פיריאל הינה בת זוגו של ח'אלד ומתגוררת עמו מזה 8 חודשים במטרה שתהא אשתו השלישית. ח'אלד מתגורר בכפר שיבלי בבית בן שלוש קומות כאשר בקומה הראשונה, מזה כחודשיים, הוא מתגורר יחד עם פיריאל ואילו בקומות השנייה והשלישית מתגוררים עריפה והמשיב. פתחיה וילדיה מתגוררים אף הם בכפר שיבלי בבית סמוך לביתו של ח'אלד. על רקע נישואיו של ח'אלד לפתחיה ועל רקע הקשר בינו ובין פיריאל, קיימת מערכת יחסים עכורה בין עריפה והמשיב ובין פתחיה וילדיה, ובין עריפה והמשיב ובין פיריאל, אשר במספר מקרים באה לידי ביטוי בגילויי אלימות חמורים, כמפורט להלן:
האישום הראשון
: עפ"י הנטען בעובדות אישום זה, כחודשיים עובר להגשת כתב האישום, התגוררו ח'אלד ופיריאל בביתה של פיריאל בכפר עין מאהל. במהלך חודש מרץ 2006, הגיע המשיב ועריפה אל ביתה של פיריאל. אותה עת שהתה פיריאל בבית. המשיב התנפל על פיריאל והכה אותה בפניה. כתוצאה מהמכות נגרם שבר באחת משינייה של פיריאל.
האישום השני: עפ"י הנטען בעובדות אישום זה, בתאריך 4.9.06 סמוך לשעה 17:30, צעק המשיב על פתחיה וגידף אותה, עת ששהתה בחצר ביתה. אמין, אשר אותה עת, שהה בתוך הבית ושמע את הצעקות והגידופים, יצא מהבית וביקש מפתחיה להיכנס הביתה, על מנת שלא יתפתח ריב בינם לבין המשיב, ופתחיה נענתה לבקשתו. בעודם עושים דרכם לכיוון הבית, נטל המשיב שני בלוקים והשליכם, בזה אחר זה, לעבר אמין ופתחיה וזאת בכוונה להטיל בהם נכות או מום, או לגרום להם חבלה חמורה. למרבית המזל, לא פגעו הבלוקים באמין ופתחיה והם לא נפגעו.
האישום השלישי: עפ"י הנטען בעובדות אישום זה, עובר ליום 24.5.06, עבדה פיריאל כגננת גן ילדים בכפר עין מאהל. סמוך לשעה 12:30, עת היתה פיריאל בעיצומה של פעילות עם ילדי הגן, הגיעו המשיב ועריפה אל הגן. עריפה אחזה בפיריאל, הכתה אותה בפניה וקרעה את כפתורי חולצתה תוך שהיא צועקת לעברה כי היא גנבה את בעלה והרסה לה את הבית. אותה עת, אחז המשיב בידו טוריה, הניפה לעבר פיריאל ואיים עליה כי יהרוג אותה.
האישום הרביעי:
עפ"י הנטען בעובדות אישום זה, בתאריך 21.10.06 סיפר חאלד לעריפה כי בדעתו לרכוש חלקת אדמה בכפר דבורייה. עריפה, שהייתה נסערת מכוונתו של חאלד לרשום את הבעלות בחלקת האדמה על שם בנו יוסף, שהנו בנם המשותף של חאלד ושל פתחיה, במקום על שם המשיב, החליטה להתעמת עם חאלד על כך. באותו יום, סמוך לשעה 21:00 בבית מגוריה של עריפה בכפר שיבלי, הטיחה עריפה בפני חאלד את חשדותיה. היא אף הוסיפה וטענה בפניו, כי ידוע לה שגם את הבעלות על הקומה הראשונה של הבית הוא העביר על שם פיריאל. חאלד הכחיש את טענותיה של עריפה וביקש להרגיעה, אולם עריפה נתקשתה לקבל את הסבריו של חאלד.
בבוקר המחרת, בתאריך 22.10.06 בין השעות 05:30 - 03:30 לפנות בוקר, נכנסה עריפה לביתו של חאלד בעת ששהה בו יחד עם פיריאל. היא שבה והטיחה בפניו את חשדותיה כשהיא בוכייה וצועקת. למשמע צעקותיה של עריפה, הגיע גם המשיב אל הבית. הוא התנפל על חאלד והכה אותו בפניו ובגופו וכן הכה את פיריאל. בעודו נאבק בנאשם, זעק חאלד לעזרת בניו המתגוררים בסמוך אליו. בשלב זה הגיעו אל הבית אילן ואחיו. הם הוציאו את חאלד מהבית אל המרפסת שבקומה השנייה והזעיקו אמבולנס. במקביל פרץ ויכוח בין אילן לבין המשיב במהלכו הטיח אילן בפני המשיב כי הוא אחראי למצבו של חאלד. בתגובה, הלך המשיב אל מטבח ונטל סכין שאורך להבה כ- 18 ס"מ. המשיב שב אל המרפסת, הניף את הסכין, ואיים להרוג את אילן. עאוני ניגם (להלן: "עאוני") שכנו של חאלד, שנכח אף הוא בבית, הוציא את הסכין מידיו של המשיב ובכך מנע ממנו מלפגוע באילן. אז, ניגש המשיב בשנית אל המטבח, נטל לידיו סכין נוספת שאורך להבה כ- 15.5 ס"מ, שב אל המרפסת וצעק לעברו של אילן שהוא יהרוג אותו. גם בפעם זו הצליח עאוני לנטרל את הסכין מידיו של המשיב ובכך למנוע ממנו מלפגוע באילן.
המשיב לא אמר נואש, הוא עזב את המקום ושב אליו כעבור פרק זמן קצר כשהוא אוחז בידו השמאלית אקדח מסוג ברטה 0.22 מ"ר A86231U, אשר מוחזק ברשיון ברשותו של חאלד. המשיב כיוון את הנשק לעברו של אילן כשהוא ניצב במרחק של כ- 10-8 מ' ממנו, וירה לעברו מס' כדורים. לפחות אחד הכדורים פגע בכף רגלו השמאלית של אילן והוא נפצע. מיד לאחר הירי, נמלט המשיב מהבית.
4. המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים; לשיטתה, מיוחסות לו עפ"י כתב האישום עבירות אלימות חמורות ובידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת המיוחס לו, לרבות הודעותיהם של המתלוננים ועדי ראיה לאירוע הירי, תיעוד רפואי ודוחות שוטרים. עוד טוענת המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיב חמורות עפ"י אופיין ונסיבותיהן ומקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1) (א)+(ב)+(ג)(4) לחוק, הגם שהעבירות בוצעו בתוך המשפחה. בנוסף, טוענת המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעובדה, כי הוא נקט באלימות חמורה וחסרת מעצורים, תוך שימוש בנשק חם, בסכינים ובכלי נשק וכן מעברו הפלילי של המשיב בגין עבירות אלימות שונות, עבירות רכוש והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, כך שלא ניתן להסתפק בחלופה מעצר בעניינו.
5. בטיעוניה בפני, חזרה ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה בהדגישה, כי בתיק החקירה קיימות עדויות של 12 עדי ראיה, שרואים את המשיב יורה לעבר אחיו החורג, אילן, כאשר 3 מתוכם אינם נמנים על בני המשפחה, אלא שכנים שהגיעו למשמע הצעקות ונהג האמבולנס שנכח במקום. כמו כן, הפנתה ב"כ המבקשת לחוות הדעת לגבי הנשק ממנה עולה, כי מדובר בכלי המסוגל לירות, לחומר הרפואי, לתמונות הזירה, לתמונות הסכינים ולדוחות השוטרים. באשר לאישום הראשון, השני והשלישי, הפנתה ב"כ המבקשת להודעות של פיריאל חביב-אללה מיום 24.5.06 ושל אמין שיבלי מיום 9.4.06. לגבי עילת המעצר, טענה ב"כ המבקשת, כי מעבר לחזקת המסוכנות הסטטוטורית, מסוכנותו של המשיב נלמדת מעצם המעשים המיוחסים לו, בכך, שאין המדובר במעשה חד פעמי אלא בסדרה של אירועים אלימים, כשהמשיב לא בוחל בכל אמצעי החל מבלוקים וטוריה וכלה בסכינים וירי מנשק חם, מסוכנות שלא ניתן, לשיטתה, לנטרל בחלופת מעצר.
6. בפתח טיעוניו, טען הסניגור, כי קיימות ראיות לכאורה, אולם מבקש הוא להתחשב בכך, כי הן מבוססות על עדויותיהם של בני משפחת המתלוננים ומבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. באשר לראיות לכאורה טען הסניגור, כי ראוי כבר בשלב מקדמי זה לא ליתן מלוא המשקל לראיות כנגד המשיב המבוססות על עדויותיהם של אחיו החורגים, אביו ושתי בנות זוגו, אלא לבחון עדויות אלה בעין חשדנית לאור הסכסוך המשפחתי המפורט במבוא לכתב האישום.
באשר לשלושת האישומים הראשונים, שהינם מהחודשים מרץ, אפריל ומאי, טוען הסניגור, כי אכן תלונות הוגשו סמוך למועד ביצוע העבירות הנטענות באישומים אלה, אולם לפי חומר החקירה תיקים אלה נגנזו ע"י המשטרה, ולכן סבור הסניגור, כי המבקשת החליטה להגיש בגינם כתב אישום בשל רצונה להחמיר במצבו של המשיב.
באשר לאישום הרביעי, טוען הסניגור, כי אכן קיימות ראיות לכאורה, אולם מחומר החקירה עולה תמונה, כי למשיב, כך לטענתו, לא היתה כוונה לפגוע במתלוננים (אביו ואחיו החורג) וכי יש לקבל את גרסתו של המשיב ושל אמו, כי הם אלה שהותקפו. עוד טוען הסניגור, כי ידו של המשיב היתה מגובסת, כך שלא יכל לירות או לדרוך את האקדח, חרף האמור בחוות הדעת המשטרתית בעניין זה.
בנוסף, לטענת הסניגור, המשטרה לא עשתה די בחקירתה ולא בדקה את גרסת המשיב ואמו, כי הותקפו ע"י אביו ואחיו החורגים, הגם שבמחדלה היא מפלה בין המשיב לבין יתר אחיו החורגים.
הסניגור עותר לשחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית, שכן לטענתו, מדובר במשיב צעיר, שתומך באמו, שהינה אשה חולנית.
7. בתגובה לטיעוני הסניגור, טענה ב"כ המבקשת, כי התיקים בגין האישומים הראשון, השני והשלישי, אכן נסגרו בעבר נגד המשיב מחוסר ראיות ומחוסר עניין לציבור, אולם לאור האירוע נשוא האישום הרביעי, שהינו אירוע חמור שכלל שימוש בנשק והמשתתפים באירוע הינם אותם משתתפים באירועים הקודמים, לכן השתמשה המבקשת בסמכותה לפתוח את התיקים בחזרה, לאור התווספותן של ראיות נוספות ולאור קיומו של עניין לציבורי בעקבות התרחשותם של המאורעים המאוחרים.
ראיות לכאורה
8. לאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפני לרבות ההודעות השונות, חוות הדעת, התיעוד הרפואי, המזכרים, התמונות ודוחות הפעולה, סבורני, כי חומר הראיות במקרה דנן עומד באמות המידה שנקבעו לקיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133). הסניגור אף אינו טוען כנגד קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעניינו של המשיב.
המתלוננים (פיריאל, פתחיה, אמין שבלי, חאלד ואילן) מתארים בהודעותיהם בפירוט רב את המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום. באשר לאירוע החמור, נשוא האישום הרביעי, הודעותיהם של עאוני ניג'ם, ערטול שיבלי ושלמה אוחיון, נהג האמבולנס, שאינם נמנים על בני המשפחה, אף הן תומכות בשאר העדויות של בני המשפחה ומחזקות את גרסתם, כי המשיב ירה בנשק על אף ידו המגובסת, הגם שחוות הדעת שבחומר החקירה תומכת אף היא באפשרות זו.