1. נגד המשיבים 1 ו-2 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 2 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין שלא כדין.
2. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.7.07, בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק אך לא יאוחר מחצות, התפתחה בטיילת בנהריה קטטה בין מעוז רחמנוב (להלן: מעוז) לבין דניס נסטסקין ומקסים סבנקו, יליד 1989 (להלן: המתלונן 1). בהמשך לקטטה, קרא מעוז לעבר המתלונן 1: "חכה, חכה, אני אראה לך מה זה".
לאחר מכן, שוחח מעוז עם אביו (המשיב 1) טלפונית, וסיפר לו כי היכו אותו. המשיב 1 ביחד עם חברו, המשיב 2, הגיעו מעכו לנהריה, אספו את מעוז ואביב מלכה (להלן: אביב), ונסעו לטיילת בנהריה. בשעה מאוחרת יותר, שאינה ידועה במדויק למאשימה, אך לא יאוחר מהשעה 2:00, הגיעו מעוז, אביב והמשיבים לטיילת. מעוז הצביע על המתלונן 1, ואז פנה המשיב 1 אל המתלונן 1 וחבריו, ותפס את המתלונן 1 בחולצתו. בהמשך, היכו שני המשיבים את המתלונן 1 במכות אגרוף ובעיטות בכל חלקי גופו, כאשר מתלונן 1 שוכב על האדמה ומנסה לגונן על גופו. אליאס סקר (להלן: המתלונן 2), ביקש להפריד בין הניצים וניסה למשוך את המשיב 2 על מנת שיפסיק להכות את המתלונן 1. בתגובה לכך, דקר המשיב 2 את המתלונן 2 בבטנו, וכן דקר את המתלונן 1 בבטנו ובפניו. לאחר מכן, פנה המשיב 1 למעוז ושאל אותו "מספיק להכות בבחור?", כשהכוונה היא למתלונן 1. מעוז לא ענה ושני המשיבים, וכן מעוז ואביב, עזבו את המקום.
כתוצאה מהאירוע, הובהלו המתלוננים לבית החולים בנהריה. מתלונן 1 אושפז בשל חתך בשפה התחתונה משמאל, שפשופים בצוואר ובבית החזה משמאל, ופצע שריטה עמוקה בבטן שמאלית תחתונה. מתלונן 2 אושפז בשל פצע דקירה בבטן שמאלית חודר לחלל הבטן, והובהל לניתוח לפרוטומיה, ואקספלורציה של פצע הקיבה.
3. מונחת בפניי כעת בקשת המדינה למעצרם של המשיבים עד תום בירור דינם. בבקשת המדינה נטען, כי למבקשת ראיות טובות להוכחת אשמתם של המשיבים. עדויות של עדי ראייה, עדויות המתלוננים, תעודות רפואיות של המתלונן, והודעותיהם של המשיבים שגם מהן עולה כי הם קושרים עצמם לאירוע. עוד נטען, כי יש לעצור את המשיבים, שכן קיים יסוד סביר לחשד כי אם ישוחררו - אף בתנאים מגבילים - הם יסכנו את הציבור, שכן העבירות המיוחסות להם הן עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר, המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשד, ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש מהלכי משפט ולהתחמקות מהליכי שפיטה, ולכן קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.
4. המבקשת הגישה גם מסמך בכתב בו פורטו הטיעונים התומכים בבקשת המעצר, והראיות הקושרות את המשיבים לאירוע נשוא כתב האישום.
5. למען שלמות התמונה יצוין, כי המשיב 1 נעצר ביום 16.7.07 והמשיב 2 נעצר ביום 18.7.07. מאז מעצרם של המשיבים ועד לדיון בפניי, ביום 7.8.07, היו נתונים המשיבים במעצר בהסכמת סנגורם.
6. בטיעון בפניי טען עו"ד כרמל, ב"כ המשיבים, כי לעניין דיון זה אין הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא על עוצמתן של הראיות. לטענתו, עיון בחומר הראיות מעלה כי קיימות סתירות ופריכות הפוגמות בעוצמתן של הראיות, כך שאין בהן די כדי לבסס מעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה הטעים הסנגור, כי מספר עדים שהעידו לגבי האירוע מסרו כי היו שלושה תוקפים, ולא שניים כנטען בכתב האישום. נטען גם, כי אי עריכת מסדר זיהוי מהווה מחדל חקירתי הפוגם בעוצמת הראיות לכאורה.
עוד טען הסנגור, כי למשיב 2 - הדוקר לכאורה - אין כל עבר פלילי, וגם עובדה זו יש בה כדי להצדיק חלופת מעצר. באשר למשיב 1 נטען, כי בעברו הרשעה אחת שלא בעבירת אלימות. עוד נטען, כי לא ניתן לייחס למשיב 1 את מעשה הדקירה ואת קשירת הקשר לביצוע המעשה, וזאת גם בהנחה שהמשיב 2 הוא הדוקר, נוכח העובדה שלמשיב 2 אין כל עבר פלילי, ולא הייתה צריכה להיות למשיב 1 כל סיבה לחשד שהוא ישתמש בסכין. הסנגור טען גם, כי יש להתחשב בכך שמעוז הותקף על ידי החבורה של המתלונן 1.
לטענת הסנגור, ראוי במקרה זה לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, בעיקר נוכח העדר עבר פלילי.
7. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובטיעוני המבקשת הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס, לכאורה, סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, כנדרש לצורך ביסוס עילת המעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בהודעותיהם קושרים עצמם החשודים לאירוע, וכן קיימות עדויות של עדים נוספים הקושרות את המשיבים לאירוע זה. כידוע, אין בקיומן של סתירות מסוימות בחומר הראיות כדי לשלול את ערכן "כראיות לכאורה" בשלב המעצר, אם יש בהן פוטנציאל ראייתי העשוי לשמש כבסיס להרשעה (השוו: בש"פ 8087/95
זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בעמ' 151; בש"פ 9878/01
מדינת ישראל נ. עמרם (לא פורסם); בש"פ 1465/06
פלוני נ. מדינת ישראל (טרם פורסם)).
8. מסכים אני עם ב"כ המבקשת, כי על דרך הכלל, מעשים אלימים מעין זה שלפנינו, תוך שימוש בנשק קר, מצדיקים מעצר עד סיום ההליכים (השוו גם: 9683/02
יוסי מאירוב נ. מדינת ישראל; בש"פ 3534/04
עלא אגבריה נ. מדינת ישראל). בית המשפט העליון הביע פעמים רבות את שאט הנפש והסלידה העמוקה ממעשים מסוכנים, אלימים ואכזריים כגון המקרה שבפניי, וכינה אותם, בין היתר: "מכת מדינה", "השתלטות הסכינאות על חיי החברה" ו-"חיידק רע שאנו ניגפים מפניו".
יחד עם זאת, אף אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר בכל מקרה ומקרה.
8. ראוי להעיר, כי לא מצאתי לקבל את טענת המבקשת לפיה מתקיימת במקרה זה עילת מעצר בגין חשש מפני שיבוש הליכים או השפעה על עדים, שכן לא די בטענות בעלמא בדבר חששות מעין אלה, ויש להצביע על "יסוד סביר לחשש" ששחרור ממעצר יביא לשיבוש מהלכי השפעה על עדים (השוו: בש"פ 8282/06
פלוני נ. מדינת ישראל). העילה המרכזית אותה שקלתי היא אפוא עילת המסוכנות.
בענייננו, ראוי לדעתי להפריד בין עניינו של המשיב 1 לבין עניינו של המשיב 2.
מהראיות לכאורה עולה, כי המשיב 1 הוא שיזם את הנסיעה אל הטיילת בנהריה כדי "לסגור חשבון" עם אלה אשר תקפו את בנו. כמו כן, קיימות ראיות לכאורה, כי המשיב 1 תקף באלימות קשה את המתלונן 1. לחובתו של המשיב 1 הרשעה אחת קודמת, בגין עבירת איומים והפרת הוראה חוקית. עם זאת, נראה לכאורה כי לא ניתן לייחס למשיב 1 את הדקירה עצמה, שכן אין ראיות לכך שהמשיב 1 ידע על החזקת הסכין על ידי המשיב 2. לאור האמור לעיל סבורני, כי למרות חזקת המסוכנות הקיימת לחובתו של המשיב 1, בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות העדר ראיות לידיעתו על החזקת הסכין על ידי המשיב 2, ניתן לשקול חלופת מעצר שיהיה בה להפיג את מסוכנותו.
המשיב 2 הוא שדקר, לכאורה, את המתלוננים וגרם להם לפציעות חמורות. מעורבותו אפוא מכבידה יותר ויש בה כדי להצביע על רמת מסוכנותו. עם זאת, ובייחוד נוכח עברו הנקי של המשיב שזו היא הסתבכותו הראשונה בפלילים, וכן נוכח גילו הצעיר, סבורני, כי גם בעניינו יש לשקול חלופת מעצר ראויה.
9. נראה לי אפוא, כי יש מקום במקרה זה להורות על תסקיר מעצר לצורך קביעת רמת הסיכון הנשקפת מהמשיבים, והאפשרות לקבוע חלופות מעצר בעניינם. יודגש, כי אין בהחלטה זו משום גמירת דעת באשר לשאלת מעצרם של המשיבים, אשר תוכרע, כאמור, לאחר קבלת התסקירים.
שירות המבחן מתבקש אפוא להכין בהקדם, ועד ליום 28.8.07, תסקיר בעניינם של המשיבים 1 ו-2. המשך הדיון בעניינם של המשיבים נקבע אפוא ליום 28.8.07 בשעה 10:00, בפני השופט התורן. במקרה בו ימשיך שרות המבחן בעיצומים, לא יהיה מנוס מקיום הדיון אף מבלי שיתקבל תסקיר.