בקשת נאשם לעיון חוזר לפי סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "
חוק המעצרים").
רקע והליכים
1. המבקש, חוקר פרטי במקצועו, הואשם בכתב אישום מתוקן בשני אישומים.
באישום הראשון מואשם המבקש בקבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה על סעיף 411 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "
חוק העונשין"), בפגיעה בפרטיות, עבירה על סעיף 5 ביחד עם סעיפים 2 (5), 2 (9) ו - 2 (10) לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 ובשימוש שלא כדין בהאזנת סתר, עבירה על סעיף 2 (ב) לחוק האזנת סתר תשל"ט - 1979. באישום השני מואשם המבקש בהפרת הוראה חוקית, עבירה על סעיף 287 (א) לחוק העונשין.
2. הפרשה נושא כתב האישום קשורה בטבורה עם הפרשה הידועה כפרשת "הסוס הטרויאני" ואשר התלבנה בהחלטות שיפוטיות לרוב ובפרט בבש"פ 7368/05 (טרם פורסמה) מיום 4.9.05 מפי כב' השופט ריבלין (להלן - "
ההחלטה"). על קצה המזלג - בפרשה מעורבים נאשמים/ חשודים בני שלושה מעגלים.
המעגל הראשון - בני הזוג אפרתי, החשודים בפיתוח תוכנת ריגול מחשב "הסוס הטרויאני" (להלן - "
התוכנה"), בשיווקה כולל התווית דרכי החדרתה שלא כדין למחשבי הקורבנות ובשליטה על חומרי המחשב המתקבלים באמצעותה לשרת מחשב בשליטתם.
המעגל השני, חוקרים פרטיים ישראליים (נאשמים בכתב אישום נושא ההחלטה בבית המשפט המחוזי) אשר החדירו לכאורה בתחבולה את התוכנה למחשבי קורבנות לצורך ריגול עסקי, התקשרו בהסכם עם בני המעגל הראשון לקבלת חומרי המחשב (המידע) שהושג באמצעות התוכנה המוחדרת והועבר לשרת מחשב בשליטת המעגל הראשון וקיבלו אכן את המידע.
והמעגל השלישי - מזמיני הריגול והמידע שהושג כאמור. כפי שנמצא בהחלטת כב' השופטת רביד בב"ש 3097/05, המבקש מצוי במעגל השלישי.
3. המבקש מואשם באישום הראשון והיחיד שנכלל בכתב האישום המקורי, בהשגת המידע שהופק באמצעות התוכנה עבור לקוחה עסקית שלו ומשרדי עורכי דין המייצגים אותה במסגרת מאבק רכושי וסכסוך אישות.
4. עובר להגשת כתב האישום המקורי וביום 10.6.05 שוחרר המבקש ע"י ערכאת הערעור בתנאי מעצר בית קצוב ל - 6 ימים, בערבויות כספיות, באיסור יצירת קשר עם מעורבי הפרשה למעט אחד רעי דנוך (להלן - "דנוך") למשך 30 יום וכן עוכבה יציאתו מן הארץ (להלן - "
תנאי שחרור ראשוניים").
5.
אישום השני בכתב האישום מייחס למשיב בתכוף לשחרורו לעיל הפרת תנאי השחרור הראשוניים על ידי יצירת קשר ו"הדלפה" למעשה לנאשם השני בכתב האישום דורון מסד מתוך חקירתו במשטרה מיום 12.6.05. על כן, לא היה די עוד בתנאי השחרור הראשוניים והצדדים הגיעו
להסכמה בדיון שהתקיים לפני ביום 22.6.05 בב"ש 2682/05 ולפיה יוחמרו תנאי השחרור של המבקש ביחס לתנאי השחרור הראשוניים ויעמדו בכפוף לכל זכות על פי דין - עד תום ההליכים. בנוסף לתגבור ערבויות והארכת מעצר בית עד תום ההליכים, נאסר על המבקש לעסוק במקצועו, למעט ניהול אדמיניסטרטיבי של משרדו מביתו, נאסרה על המבקש הגישה למחשב ובעינו עמד איסור יצירת קשר עם מעורבי הפרשה למעט דנוך (להלן - "
תנאים מוסכמים").
6. ביום 2.8.05 תוקן כתב האישום המקורי והתווסף האישום השני המייחס למבקש הפרת תנאי שחרור הראשוניים אך התנאים המוסכמים עמדו בעינם מאחר וכבר הובאו בחשבון בהסכמת הצדדים.
7. המבקש פנה בשתי בקשות שמהותן עיון חוזר בתנאים המוסכמים. בקשתו הראשונה, נדחתה במהלך הפגרה ע"י כב' השופטת רביד בב"ש 3097/05. בקשתו השניה נעתרה חלקית באופן שהתאפשר לו לצאת למועדון נכים מספר שעות בשבוע וכן לאתר הבניה של ביתו, אף זאת מספר שעות בשבוע עד תום חודש ספטמבר ש.ז.
8. ביום 4.9.05 ניתנה בבית המשפט העליון ההחלטה בעניינם של החוקרים הפרטיים, נאשמים בכתב אישום נפרד, אנשי המעגל השני. על פי ההחלטה ולאחר בחינת מסוכנותם החליט כב' השופט ריבלין לשחררם למעצר בית, אשר תנאיו ייקבעו ע"י הערכאה הדיונית (כב' השופט רוזן בבית המשפט המחוזי). הערכאה הדיונית אכן קבעה תנאי שחרור מתאימים ובעקבות כך שוחררו אף חוקרים נוספים למעצר בית. אחד המזמינים מן המעגל השלישי, מר רט, שוחרר ע"י בית משפט השלום בתנאים מגבילים, לא כולל מעצר בית לאור מצבו הרפואי.
הבקשה
9. הבקשה נסמכת על שילוב של מספר עילות: התגלותן של נסיבות / עובדות חדשות לאור ההחלטה בעניינם של נאשמי המעגל השני ומשמעותה לענין יישום עקרון השיוויון והסימטריה; חלוף זמן מאז שוחרר המבקש בתנאים מוסכמים והתמשכות צפויה של ההליכים.
10. המשיבה מתנגדת ולשיטתה אין בהחלטה משום נסיבות / עובדות חדשות ביחס למבקש שכן עניינו מצא איזון הולם כבר מתחילת הדרך ומכל מקום לאור אישומו בהפרת הוראה חוקית, אין סימטריה בינו לבין נאשמי המעגל השני המחייבת הקלה בתנאים המוסכמים, לא חלף זמן ניכר מאז קובעו התנאים המוסכמים וודאי לא מאז נדחתה בקשת המבקש ע"י כב' השופטת רביד ואילו באשר התמשכות צפויה של ההליכים - סיבתה מטלת במגרשו ובאחריותו של המבקש.
דיון
11. עיינתי בטענותיהם המפורטות של הצדדים הן בכתב והן בעל פה. ייאמר כבר עתה - נקודת המוצא לבחינת הצורך לשנות האיזון שנקבע על פי התנאים המוסכמים הינה החלטתי מ - 22.6.05, בה קובעו תנאים אלה. חזקה על הצדדים כי איזנו בהסכמותיהם לאותה עת את הדרוש איזון כולל ההשוואה בין חלקו, מעמדו ומסוכנותו של המבקש לאותה עת לבין אילו של נאשמי המעגל השני.
12. מניתוח כתבי האישום הרלוונטיים ונסיבותיהם עולה כי קמות שתי עילות להגבלת חירות המבקש: האחת על פי סעיף 21 (א) (1) |ב) לחוק המעצרים - מסוכנות לרכוש הציבור והשניה על פי סעיף 21 (א) (1) (א) - חשש לשיבוש הליכים . עוד עולה כי אכן המבקש משתייך למעגל השלישי ביחס לקירבה ויכולת הפעלת התוכנה ומידת מסוכנותו נמוכה ביחס למסוכנות נאשמי המעגל השני. גם לאילו, כאמור בהחלטה בעניינם אין שליטה ויכולת הפעלה של התוכנה ויכולת זו, נמנעה גם מאנשי המעגל הראשון עם מעצרם והליכי הסגרתם הצפויים כאמור בהחלטת כב' השופט ריבלין.
13. סעיף 52 (א) לחוק המעצרים קובע:
"
עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".
14. אני סבורה כי לא ניתן להתעלם מפועלה של ההחלטה בעניינם של נאשמי המעגל השני והיא אכן בגדר נסיבה חדשה לצורך הסעיף 52 (א) לחוק המעצרים זאת בשילוב עם עקרון השיוויון והסימטריה הנגזר ממנו.
15. עקרון השיוויון בהליכי מעצר (בין נאשמים) הינו עקרון יסוד של הליך פלילי הוגן ומשקלו רב אם כי לא מוחלט, הוא תלוי בנסיבות כל ענין וענין. החלה מתונה יותר צפויה מקום בו הנאשמים עומדים לדין בעבירות אלימות להבדיל מעבירות כלכליות (בש"פ 7686/03 פד"י נז (6) 753, 767) ובו נפסק מפי כב' השופטת נאור:
"העולה מכל האמור הוא כי עקרון השוויון בין נאשמים הוא בוודאי עיקרון שיש לתת לו משקל, ואפילו משקל רב, אך המשקל תלוי, כרגיל, בנסיבות העניין. עקרון השוויון חשוב הוא, אך לא תמיד הוא חזות הכול. לא הרי המשקל שיינתן לעקרון השוויון (למשל) בעבירות כלכליות כמשקל שיינתן לו בעבירות של אלימות, בעבירות של סחר בבני-אדם ועוד (ראו והשוו עוד לסוגיית אחידות הענישה, שגם בה אין עקרון השוויון מכריע תמיד את הכף: דנ"פ 1109/02 שושני נ' מדינת ישראל [21]). לא ניתן להצביע על נוסחה מדויקת, וכל שניתן לומר הוא שגם עקרון השוויון יעלה על כף המאזניים כעניין המושך לכיוון המסקנה שראוי לשחרר, ושיקולים נוגדים יעמדו על כף המאזניים השנייה: מסוכנות, החשש לשיבוש מהלכי משפט, החשש להימלטות מן הדין וכל כיוצא באלה".
ראו גם בש"פ 433/89, פד"י מד (1) 89, 91 ועוד.
16. במקרה דנן אין מבוקשת החלת עקרון השיוויון כפשוטו אלא גזירת סימטריה ממנו - היינו הקלה יחסית בתנאי שחרורו של המבקש בהתייחס ובפרופורציה להקלה בתנאי שחרורם של נאשמי המעגל השני. אין ספק כי התביעה (המשיבה) אינה רואה גזירה שווה בין מעמדו של המבקש למעמדם של נאשמי המעגל השני מבחינת מסוכנותם שהרי כבר מראש הסכימה לשחרורו של המבקש למעצר בית ואף הסכימה להקלה בהגבלות העיסוק שלו. השאלה הינה האם מהסכמה זו יש לגזור במעין פרופורציה מתימטית הקלה בתנאים המוסכמים לאור ההקלות עם נאשמי המעגל הראשון. מבחינה פורמלית אין מקום לגזירת סימטריה שכן המבקש ונאשמי המעגל הראשון אינם "שכנים" לאותו כתב אישום. ואולם, מבחינה מהותית הם "שכנים" לאותה פרשה ואומדן מסוכנותם נשען על אותם פרמטרים. אשר על כן אין מקום לשלול החלת סימטריה והקלות בין המבקש לנאשמי המעגל הראשון הכל מכוח עקרון השיוויון. לאור זאת, הקלות עלנאשמ המעגל הראשון מהווה נסיבה חדשה בעניינו של המבקש לפי סעיף 52 )א) לחוק המעצרים.
17. אין מקום לעסוק בהחלטה זו באותם טיעונים שהעלו ב"כ הצדדים במיטב כשרונם האחד על מנת לצמק והשני על מנת להאדיר את חלקו של המבקש בפרשה. העולה באופן חד משמעי מכתבי האישום, מהבקשות ומהחומרים שהוגשו הינו כי המבקש הוא "מזמין קצה" עבור לקוחה, אין לו נגישות לכאורה לתוכנה עצמה, להפעלתה, לשימושיה ואף לעורכיה. המבקש תלוי היה לחלוטין בספקים של מידע, שהושג על ידיהם או על ידי אחרים תוך הפעלה שלא כדין של התוכנה. כעת יש לבחון מה מידת ההיתכנות של מעשים דומים מצד המבקש אם יוקלו התנאים המוסכמים.
18. לטעמי, ההיתכנות או ההסתברות כי המבקש יחזור על מעשיו אם יוקלו תנאי השחרור אינה גבוהה לעת הזו. ראשית, התוכנה ומפעיליה, ודאי אנשי המעגל הראשון, אינם זמינים עוד. אף משווקי התוכנה לשוק המקומי (נאשמי מעגל שני) אינם זמינים ומכל מקום הם נתונים למעצר בית ולפיקוח משטרתי. כך נקטע הקשר בין הגורם המרכזי לעבירות לבין מבצעי עבירות קונקרטיים. לא נטען כי קיימות תוכנות דומות אחרות בשוק. שנית, המבקש אדם נורמטיבי, היה נתון למגבלות משמעותיות על תנועתו ועסקיו משך למעלה מ - 3 חודשים ולא הפר תנאים מוסכמים. אין ספק כי על אף הניהול האדמיניסטרטיבי המותר למבקש, קיימת פגיעה מסתברת בעסקיו ובהכנסותיו כתוצאה מהעדרו ממשרדו ופגיעה זו עשויה להיות אנושה ולפגוע במטה לחמו כמו גם במטה לחמם של עובדיו. לא ניתן להתעלם מההתמשכות הצפויה של ההליכים מטבע הדברים ההפסד והנזק שייגרם למבקש אם יפר תנאי שחרור מקלים הוא עצום ואין להניח כי יתפתה לשוב ולעבור עבירות (לכאורה כמובן) רק על מנת לספק לקוח, אף אם יתבקש לכך. שלישית, לא ניתן להתעלם מכך שהמיוחס למבקש (גם אם תמורת שכר נאה ביותר) נעשה עבור לקוחה אחת, היינו אין מדובר במי שמירב עבודתו ועיסוקו כחוקר פרטי מבוססים על פעילות פלילית.
19. לא נעלמו מעיני השוני והתוספת האישומית נגד המבקש באישום השני, הפרת הוראה חוקית והשלכותיה לענין עילת הגבלת חירות על פי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים. אכן אין מחלוקת כי לגבי המבקש נמצאו ראיות לכאורה כי הפר הפרה מהותית של תנאי השחרור הראשוניים ויצר קשר עם הנאשם הנוסף בכתב אישום, אף "הדליף" לו מחקירה משטרתית. ואולם, מסוכנות המבקש וההיתכנות כי יחזור על מעשיו מצומצמת: ראשית, החקירה בנושא הסתיימה ולא נטען כי המבקש שב על מעשי השיבוש הלכאוריים שלו. חומר החקירה במלואו מצוי בשליטת המשטרה. שנית, מעצר בית והגבלת עיסוק אין בכוחם לעת הזו לכאורה למנוע שיבוש עתידי ועל כן לוקים הם בחוסר מידתיות ובמגמה עונשית לא מידתית. שלישית, מסתבר כי כיום מתמקדת החקירה המורחבת בידיעותיו של דנוך והנה, עמו הותר למבקש לעמוד בקשר כל העת, אף לפי התנאים המוסכמים . אף כאן הותרת התנאים המוסכמים בעינם אינה מידתית ויש מקום להתאימם מחדש על מנת שיהלמו את המסוכנות הספציפית הנשקפת, ככל שנשקפת מהמבקש.
20. בנסיבות העניין עדיין נדרשת הגבלה לגישה לתקשורת ולמחשב, באשר בכל זאת הללו שימשו לקידום העבירות נושא כתב האישום. יחד עם זאת אין בהמשך ההגבלה כדי לפגוע בעיסוקו של המבקש לאור עדכונם של תנאי השחרור להלן.
21. על יסוד האמור לעיל באתי למסקנה כי יש לעדכן את התנאים המוסכמים כדלקמן:
· מעצר בית מבוטל.
· מגבלת איסור עיסוק מבוטלת.
· מגבלת איסור יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה בעינה עומדת.