בקשה לשחרור מייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית.
רקע וטענות
1. המשיב הואשם עוד באוגוסט 2004 ב - 42 מקרים של התפרצויות בתחבולה לדירות מגורים וגניבות מהן. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה נגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "
חוק המעצרים").
2. מאז אוגוסט 2004 עצור המשיב כשהדיון בבקשת המעצר מתקדם לאיטו תוך קביעת מועדי דיון רבים אך עד כה טרם ניתנה החלטה בבקשה. כל זאת משום שהמשיב, המיוצג משלב מסוים על ידי הסנגוריה הציבורית (להלן - "
הסנגוריה") מפטר מעת לעת את הסניגורים הממונים עבורו על ידי הסנגוריה והדיונים נדחים בהתאם על מנת לאפשר בין השאר לסניגור חדש ללמוד את החומר.
3. כך בישיבת ה - 18.8.04 יוצג המשיב ע"י
עו"ד
אלוני ולבקשתו נדחה הדיון על מנת לאפשר הסדרת הייצוג ע"י
עו"ד זכות. בישיבת ה - 26.8.04 הופיע עו"ד זכות ולבקשתו נדחה הדיון לשם הסדרת הייצוג ועיון בחומר החקירה ליום 13.9.04. במועד זה הופיע המשיב ללא עו"ד ולבקשתו נדחה הדיון לשני מועדים המוקדם בהם לצורך בדיקת ייצוג והשני לדיון בבקשה כאשר בית המשפט מעיר כי בהעדר ייצוג יאלץ לנקוט בצעד חריג והמשיב ייצג את עצמו. לאחר מכן נדחה הדיון מספר פעמים. בישיבת ה - 18.10.04 הודיע המשיב כי אינו מסתדר עם
עו"ד מלמד (פרטי) ובסופו של דבר ביום 22.11.04
הודיע המשיב כי הוא מייצג את עצמו ומבקש דחייה משמעותית לשם לימוד חומר החקירה. לבקשתו נדחה הדיון ל - 11.1.05.
4. בדיון הנדחה יוצג המשיב ע"י
עו"ד מרום מהסנגוריה. עו"ד מרום הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה כמשמעות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים ולבקשתה הוזמן תסקיר מעצר לישיבה הבאה והוצא צו למסירת חומר רפואי. באותו דיון נקבע כי קמה עילת מעצר נגד המשיב.
5. בישיבה הבאה ביום 26.1.05 יוצג כבר המשיב ע"י
עו"ד שמחוני מהסנגוריה. לבקשת עו"ד שמחוני הוריתי על בדיקת פסיכיאטרית ראשונית בבית המעצר והדיון נדחה לפברואר 2005. ב - 22.2.05 לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית במסגרת ההליך העיקרי, חוות דעת השוללת אי - כשרות נפשית, נדחה הדיון עד לקבלת חוות דעת וועדת אבחון, אשר הוזמנה במסגרת ההליך העיקרי. בישיבת 26.4.05 הודיע המשיב כי אינו חפץ עוד בייצוגו של עו"ד שמחוני , אך נוכח חלוף 9 חודשים מאז מעצרו ובטרם הסתיים משפטו הוא מביע הסכמתו למעצרו למשך 3 חודשים נוספים. הדיון נדחה פעם נוספת.
6. בינתיים הגיעה חוות דעת וועדת האבחון אשר מצאה כי המשיב כשיר במובנים הרלוונטיים לעמוד לדין והיה כשיר בכל עת להבין את מעשיו. עוד ובינתיים נעצר המשיב בהסכמתו ע"י בית המשפט העליון למשך 3 חודשים נוספים. במסגרת ההליך העיקרי לאחר סיום פרשת התביעה ולאחר סקירה ארוכה של "התנהלות" המשיב נעתר כב' השופט נויטל לבקשת הסנגוריה ושחררה מייצוג המשיב (ראו החלטות 13.4.05 ו - 25.5.05).
7. כעת הגענו ל"תחנה האחרונה" ובה מבקשת הסנגוריה להשתחרר מייצוג המשיב. לשיטת הסנגוריה אין המשיב מעוניין למעשה בייצוג הסנגוריה, אין לצפות מסניגור ציבורי ומהסנגוריה לשמש שק חבטות של המשיב וממילא עקב חוסר שיתוף פעולה של המשיב עם הסניגורים ידי האחרונים כבולות ואין בידם להעניק למשיב ייצוג הולם. לשיטת המשיב (שהביא דבריו בדיון מיוחד שנקבע לשם כך) אכן היו חילוקי דעות בינו לבין הסניגורים אך "לא הגענו למצב שהסנגוריה החליטה שהיא לא רוצה לייצג" והוא מכל מקום לא אמר כי הוא מוותר על ייצוג והדברים יפים ודאי בהליך המעצר. המבקשת (המאשימה) לא נקטה עמדה חד משמעית אם כי הפנתה מחד לחקיקה רלוונטית בעניין הסנגוריה ומאידך לחובת הייצוג על פי חוק המעצרים.
דיון:
8. חוק הסנגוריה הציבורית תשנ"ו - 1995 (להלן - "
חוק הסנגוריה") קובע בסעיף 1 (ב) שבו כי הסנגוריה תעניק ייצוג משפטי בהליכים פליליים לזכאים לכך לפי חוק זה. למותר להדגיש את חשיבות הייצוג של נאשם בהליך הפלילי ואת הרעיונות החוקתיים הגדולים הבאים לידי ביטוי במוסד הסנגוריה בעיקר לנאשמים שידם אינה משגת מימון ייצוג מכיסם הפרטי. אין מחלוקת כי המשיב עונה להגדרות המזכות בחוק ובמובן זה מול זכות המשיב - עומדת חובת הסנגוריה. הסנגוריה אינה חולקת על כך ואף פעלה רבות להגשמת זכותו של המשיב ולמילוי חובתה הסטאוטורית.
9. יחד עם זאת עומדת לסנגוריה אפשרות פניה לבית המשפט בבקשה להפסקת ייצוג הן על פי סעיף 16 (ב) לחוק הסנגוריה הציבורית תשנ"ו - 1995 ובכל אחד מהמקרים המובאים בתקנה 8 לתקנות הסנגוריה הציבורית תשנ"ו - 1996 (להלן - "
התקנה"). התקנה קובעת בחלקיה הרלוונטיים:
(א) ראה הסניגור הציבורי מחוזי כי חדלה להתקיים במבקש הזכאות לייצוג, כי מינוי הסניגור הציבורי הושג שלא כדין,
כי האדם שמונה לו סניגור מסרב
לשתף פעולה עם סניגור ציבורי או כי יש ביניהם חילוקי דעות הפוגעים באפשרות לתת ייצוג נאות, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שבו מתנהל ההליך נגד המבקש, כדי לבקש את רשות בית המשפט להפסקת הייצוג בידי הסנגוריה הציבורית.
אם כך - פניית הסנגוריה לחוד ושיקול דעת בית המשפט - לחוד. לענייננו הראתה הסנגוריה כי המשיב בהתנהגותו מסרב לשתף פעולה עם הסניגורים שמונו לו ע"י הסנגוריה. בד בבד חוזר המשיב ומבהיר מילולית כי הוא חפץ בייצוג הסנגוריה אך מתנגד לייצוג ע"י הסניגורים שמונו לו. כך למשל הבהיר המשיב בישיבת 13.4.05 בהליך העיקרי (עמ' 296) "אני מוכן לשבת במתן החלטה עד שלושה חודשים. אם יגיע לי סנגור פרטי והסתדרתי איתו תוך שבועיים אז ממשיכים. אם לא הסתדרתי איתו אני אנסה להפוך את העולם מבחוץ שיסדרו לי עורך דין, אם לא יסדרו לי ...אני אופיע למשפט והתיק יועבר לאדוני..." לאחר הדברים הללו דאגה הסנגוריה למינוי עו"ד נוסף למשיב,
עו"ד מנדלמן, אשר למד את החומר בעניינו של המשיב ביחד עם עו"ד נוספת ממשרדו, נפגש עם המשיב במקום מעצרו, הציע לפעול ולשתף פעולה ואזי סרב המשיב לשתף פעולה והודיע לעורכי הדין כי אינו מעוניין בייצוג הסנגוריה הציבורית. דברים אלה מופיעים בבקשת הסנגוריה שהועברה לתגובת המשיב, המשיב התייחס לבקשה זו בדיון ולא חלק עליהם. לפיכך יש בסיס לטענת הסנגוריה בדבר סירוב המשיב לשתף פעולה עם הסנגור/ים. כמו כן ברור כי אכיפת ייצוג על הסנגוריה במצב זה פוגעת באינטרסים וערכים ציבוריים חשובים כגון אמינות ומוניטין של הסניגורים והסנגוריה, זמנם של הסניגורים ובזבוז כספי ציבור על מפגשים עקרים של המשיב עם הסניגורים.
10. נוכח התנגדות המשיב לייצוג ע"י ריבוי סניגורים שמונו לו אכן ביססה הסנגוריה עילה להפסקת ייצוג על פי התקנה. שאלה אחרת היא - כיצד יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת המסור לו. שיקול הדעת זה אינו יכול שלא להיות מושפע בהליך המעצר מחובת הייצוג ומחובת מינוי סנגור בסעיפים 21 (ב) (2) ו - 21 (ג) לחוק המעצרים. הסעיפים קובעים:
21 (ב) (2) .."בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח ..(כי)
לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור".
21 (ג) ... "
לא היה לנאשם סניגור והוא לא הודיע כאמור בסעיף קטן (ב)(2), ימנה לו בית המשפט סניגור ויחולו לענין זה הוראות פרק ב' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 ...או הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995. "
11. חוק המעצרים מטיל על בית המשפט חובה פוזיטיבית למנות סנגור לנאשם בהליכי מעצר וייחד לסנגוריה תפקיד מרכזי בכך. בכך מבטא החוק את החשיבות היתרה לייצוג נאשם בהליכים אלה הטומנים בחובם פוטנציאל שלילת חירות של נאשם טרם נקבעה אשמתו.
12. אף בנקודות אחרות בהליך הפלילי בהן טמון פוטנציאל שלילת חירות לנאשם מטיל החוק על בית המשפט חובת מינוי סנגור לנאשם כגון בסעיף 15 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} תשמ"ב - 1982, העוסק בחובת מינוי סנגור לנאשם בעבירות חמורות מסוימות, הלכה פסוקה כי הוראת הסעיף מנדטורית וכלל אין לסטות ממנה. גם כאשר מודיע הנאשם מפורשות רצונו להגן על עצמו חייב בית המשפט לנסות לשכנעו להיעזר בעו"ד ורק אם שוכנע בית המשפט כי הנאשם מסוגל להגן על עצמו ביעילות ורצונו בייצוג עצמו נחוש ואין לצפות לשיתוף פעולה עם עו"ד הממונה בעל כורחו, תהיה הצדקה להשלמת בית המשפט עם ייצוג עצמי של נאשם (ע"פ 64/87, פד"י מב (3) 533, 539.
רק אם מתרשם בית המשפט, כי הנאשם דוחה סניגור אחר סניגור ללא סיבה סבירה, מתוך קפריזה או מתוך רצון להביא להשהיית המשפט, אזי רשאי השופט להגיע למסקנה כי אכן אין טעם במינוי סניגור נוסף (שם, 592 ד).